על פניו יש קשר הדוק בין שמינית גמר מונדיאל 2018 בין צרפת לארגנטינה, לבין ה-1-4 המוחץ של פאריס סן ז'רמיין בקמאפ נואו מול ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות. שני המשחקים הכי מרשימים בקריירה של קיליאן אמבפה, שהשתלט עליהם לגמרי. באותו 3-4 מטורף בקזאן הוא סיים עם צמד ופריצה סוחפת שהסתיימה בפנדל, ובשלישי, שלושער לרשתה של ברצלונה האומללה.
שני משחקים גדולים שלמעשה הם סוג של 'חותמת' לכך שאמבפה הוא הדבר הגדול הבא. שחקן של משחקים גדולים, שמתעלה ברגע האמת, מול יריבות גדולות, ונותן הצגות בלתי נשכחות. או שאולי נסחפנו?
רגע, לפני שאתם קוראים, חשוב להגיד שאני לא מנסה להוריד מערכו של אמבפה בשום צורה. הוא שחקן ענק שיש לו הכל, כח, טכניקה, מהירות, צניעות וגישה נכונה. אני מאמין שהוא הולך להיות השחקן הכי טוב בעשור הבא.
יש עוד נושא משותף נוסף שהיה בשני המשחקים הללו וזה כמובן לאו מסי, שהיה בצד המובס, לא בפעם הראשונה. אבל הדיון הוא לא עליו, ואני חושב שהוא הגיע בחייו למספיק משחקים גדולים.
אבל נחזור לשני המשחקים הללו, שניהם הגיעו לחלוץ הצרפתי בהזמנה. כשמועדון גדול והיסטורי מתחיל לדעוך ולהיות מעבר לשיא שלו, אך עדיין מסתמך על אותו הסגל שהביא אותו להצלחה, פעמים רבות זה מסתיים בתבוסה והתפרקות. זה קורה בגלל שהמועדון אולי מבין שהוא במשבר, אבל עדיין מתנהג על המגרש לפעמים כחזק ודומיננטי, הוא לא מפנים שהדברים השתנו על המגרש, ושהוא לא יכול לשחק נגמר בצורה כל כך חד צדדית.
נחזור למשחק ברוסיה לפני שנתיים וחצי. ארגנטינה שעלתה בשיניים משלב הבתים, שבקושי עלתה למונדיאל הצליחה להגיע למשחק השמינית מול האלופה העתידית. והיא הייתה במשחק בסה"כ, הרגישה בנח לתקוף וליזום וגם הצליחה להבקיע. אבל ההגנה שלה הייתה איטית וותיקה, ובמרכז המגרש שיחק חאבייר מסצ'ראנו. קשר אחורי בחסד בצעירותו, אבל כזה שהפך לבלם לעת זקנה. בשנתיים שקדמו למשחק השמינית הוא שיחק רק פעם אחת כקשר אחורי, בתבוסה 3-0 של ברצלונה ליובנטוס (מיד אחרי ה-1-6). לתת לו לרדוף באמצע המגרש אחרי אמבפה זה בערך כמו… לתת לג'רארד פיקה בכושרו הנוכחי לרדוף אחרי אמבפה.
וברגע שהקבוצה שלו עולה ליתרון, והמשחק נפתח, אמבפה יכל לנצל את הכוח והמהירות שלו בהתקפות המעבר. זה כמובן לזכותו, זה לא צריך להוריד מהיכולת שלו. צריך להיות עם חתיכת כישרון כדי להצליח כך ולרשום כזו תצוגה ברמה כזו, אבל מה שהפוסט הזה בא להגיד הוא שהיריבות שלו עשו לו חיים יחסית קלים. הוא יצטרך לכבוש יעדים נוספים כדי להוכיח שהוא באמת הגדול מכולם.
דו הקרב הגדול הבא
כבר למעלה מעשור שהתרגלנו למאבק הזה בין מסי לרונאלדו. אחד רושם הישגים מטורפים ותצוגה בלתי נשכחת, השני עונה לו מיד למחרת. וכך לוח המשחקים זימן לנו ביום שלישי את מסי וביום שלישי את רונאלדו. אבל הסמליות היא דווקא שבשלישי ורביעי האחרונים, אנחנו מתחילים לקבל את הרושם של הדו קרב הגדול הבא, בין קיליאן אמבפה לארלינג בראוט הולנד.
החלוץ הנורווגי מגיע גם לאדמת ספרד ומשאיר אותה חרוכה עם צמד ובישול נהדר, כשהוא פשוטו כמשמעו, חורך את האדמה וכל מה שהוא עובר דרכו. אמבפה הצעיר מראה שהוא לא רק יודע לכבוש בליגה האוסטרית והגרמנית ההתקפיות, אלא גם בבמה הגדולה ביותר בליגת האלופות. אבל מבחינתי, אותם דברים אמורים גם לגביו, עוד מוקדם להכתיר אותו. אנחנו נהנים ממנו פחות משתי עונות, ובכל זאת, אנחנו רואים המון פעמים כמה שחקנים מתקשרים כשהם עוברים מגרמניה לספרד או לאנגליה, כשהמשחק הרבה יותר אינטנסיבי ופחות פתוח.
למרות כל הכתוב, אני כן מאמין שהשניים האלו ישלטו בכדורגל העולמי בעשור הקרוב, אבל הם עוד לא שם. לנו נותר להנות מהדרך.
