// מאת עידן מרטין
"אנחנו אפילו לא במירוץ, אנחנו לא סוסים. אני לא יודע מהי המילה באנגלית לסוסונים הקטנים והצעירים. אנחנו סוסי פוני ואפשר לראות את ההבדל". כך הגיב ז'וזה מוריניו לאחר התיקו המאופס בין טוטנהאם לצ'לסי במחזור הליגה הקודם.
הנסיונות של מוריניו להוריד ציפיות מקבוצתו חשפו פעם נוספת את החן וההומור של האיש, אבל הדיבורים על הקבוצה שלו ותואר האליפות מתחילים לצבור תאוצה בימים אלו ונראה שיהיה לו קשה מאוד לעצור את הסחף. בטח אחרי הניצחון בדרבי של צפון לונדון השבוע 2:0 נגד ארסנל.
העונה הנוכחית בפרמייר ליג עתידה לספק לנו מירוץ אליפות פתוח ומרובה משתתפות, לאחר מספר שנים של שליטה של מנצ'סטר סיטי וליברפול. שתי הקבוצות הבכירות הן עדיין הפייבוריטיות להתמודד על התואר, אבל הפעם גם צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד וכן, גם טוטנהאם הוטספר, נמצאות בתמונה.
אנחנו עומדים בפני מצב אחר, כזה שלא הכרנו מעולם. משבר הקורונה נותן את אותותיו, ולמרות שהליגה האנגלית יכולה להסתדר בינתיים ללא הכסף של האוהדים, על כר הדשא ההשפעה היא מיידית – היעדר הקהל (מתחילים לחזור למגרשים, הידד!) גורם לכל משחק להרגיש כאילו משוחק במגרש נייטרלי, יתרון הביתיות כמעט ונעלם לו והשחקנים מגיעים להתמודדות מדי שבוע בידיעה שכל תוצאה היא אפשרית.
מכוונים גבוה
בחזרה לטוטנהאם. התרנגולים אמנם לא זכו בתואר משמעותי כבר שנים רבות, אך הקבוצה רשמה הישגים מרשימים בתקופתו של מאורסיו פוצ'טינו. טוטנהאם כן הייתה באזור מאבקי הצמרת באותם השנים. עונת 15/16 היא הזכורה ביותר בהקשר הזה. מסע הקסם של לסטר סיטי עמד בכותרות וייזכר לעד, אבל אנשים נוטים לשכוח שבתחילת חודש מרץ טוטנהאם הייתה יכולה לעלות לפסגת הליגה אחרי רצף ניצחונות מרשים, אך הפסידה לווסטהאם ומספר ימים לאחר מכן סיימה בתיקו נגד ארסנל. במקביל לסטר ניצחה את שני המשחקים שלה, ובסופו של דבר גם זכתה באליפות וטוטנהאם סיימה שלישית (נקודה פחות מארסנל).
עונה לאחר מכן טוטנהאם סיימה במקום השני בפער משמעותי מהדולקות אחריה, אך גם ההפרש מהאלופה צ’לסי (7 נקודות בסיום) היה גדול. בעונת 17/18 הספרס אמנם לא היו פקטור אמיתי במאבק האליפות, בעיקר בגלל יכולת חסרת תקדים והישגים ההיסטוריים של מנצ’סטר סיטי ופפ גווארדיולה, אבל הקבוצה סיימה במקום השלישי המכובד וסגרה שלוש עונות רצופות של מקומות 1-3 והשתתפות בליגת האלופות.
מאז בטוטנהאם לא באמת הצליחו לחשוב על מאבק אליפות אמיתי, וזאת למרות שהצליחו לסיים במקומות המובילים לליגת האלופות ואפילו להגיע לגמר הגדול של המפעל מול ליברפול ב 18/19 לאחר מסע מדהים שכלל מפגשים בלתי נשכחים נגד מנצ'סטר סיטי ואייאקס. טוטנהאם ביססה עצמה כקבוצה גדולה, אבל האכזבה מההפסד הכואב בגמר הובילה לתחושת מרמור ומיצוי אצל חלק משחקני כשמי ששילם את המחיר הוא פוצ'טינו. כשז'וזה מוריניו נכנס לתפקיד, כולם כבר הכתירו את המהלך כטעות מצד שני הצדדים, אך למרות רגעים לא פשוטים הצליח "המיוחד" לייצב את הקבוצה ולסיים במקום המוביל לליגה האירופית.
העונה, כאמור, טוטנהאם מכוונת גבוה יותר. הקבוצה החזירה את הבן האובד גארת' בייל (שבינתיים עוד לא נכנס לעניינים) והחתימה לשתי עונות את סרחיו רגילון, גם כן מריאל מדריד. בנוסף רכשה את מאט דוהרטי אחרי עונות נהדרות בוולבס ואת פייר אמיל הויברג מסאות'המפטון.
והנה, הצלחנו להגיע עד לחלק הזה מבלי להזכיר את סון וקיין. שניים מעשרת השחקנים הטובים בליגה משחקים בספרס וממשיכים לשבור שיאים בדרך להפיכתם לצמד היסטורי בכל הקשור למספרים ושיתוף פעולה. אחת מיני דוגמאות לדומיננטיות של השניים: השחקנים שבישלו הכי הרבה אחד לשני באירופה העונה הם סון וקיין עם 11 בישולים. אחריהם? לבנדובסקי ומולר עם 4. אין באמת מה להוסיף.
טוטנהאם מודל 20/21 משלבת גם עוצמות (שישייה לרשת של יונייטד, ניצחונות על האפס מול מנצ'סטר סיטי וארסנל) וגם אופי (ניצחונות דחוקים מול ווסט ברום, ברייטון, ברנלי ותיקו מאופס בסטמפורד ברידג' נגד צ'לסי). הניצחון האחרון שמר את הקבוצה במקום הראשון עם אותו מספר הנקודות כמו של האלופה ליברפול, מחזור אחד לפני שהן נפגשות למשחק גדול.
אם מוריניו יעבור גם את המבחן הזה בשלום ויגיע לכריסמס מהמקום הראשון בטבלה, הוא כבר לא יכול למכור לאף אחד שהקבוצה שלו היא בסך הכל סוסון פוני ולא סוס גדול ורציני. אחרת הוא פשוט ישתמע כחמור.
