אלופי העולם בהליכה לאחור

אני מאמין שכולם הבינו מהכותרת באיזו נבחרת מדובר, זו שאלופה רק בלהיכשל ולאכזב מיליוני אוהדים ברחבי המדינה – הלא היא הנבחרת הלאומית שלנו, שאמורה לייצג את הציבור בישראל ולפחות להשתדל להילחם למען הסמל והגאווה של המדינה.

בימים הללו מתרחשת בפולין אליפות אירופה עד גיל 21, שכזכור ישראל אירחה לפני 4 שנים. למי שהספיק לשכוח, חניכיו של גיא לוזון, שזכה כמובן בכרטיס חופשי לטורניר בשל היות ישראל המדינה המארחת, השיגו 4 נקודות מכובדות ביותר בטורניר, כולל ניצחון נהדר על מקבילתה האנגלית, וכבשו 3 שערים. מתוצאות המשחקים הללו ניתן לראות השפעה של המנטליות הישראלית – הנבחרת ניצחה את האנגלים רחוק מהמאני טיים לאחר ששתי הנבחרות כבר סיימו את דרכן בקמפיין, הושפלה 4-0 מול האיטלקים וספגה שער שיויוון בדקה ה-92 מול הנורבגים.

למרות זאת, בימים האחרונים ישבתי וחשבתי על השחקנים ששיחקו במדים הכחולים-לבנים בטורניר זה, שנטען רבות שהם מוכשרים מאוד וצפויים לקדם מאוד את הכדורגל הישראלי ובדקתי מה מצבם כיום –  במטרה להבין מדוע הם אינם מבצעים התקדמות וסוחפים אחריהם את הנבחרת הבוגרת להישגים, ולהלן התוצאות:

שחקנים אשר שיפרו את מעמדם בכדורגל לאחר קמפיין הנבחרת האולימפית

שחקנים שמעמדם נותר יציב בכדורגל לאחר קמפיין הנבחרת האולימפית

שחקנים שמעמדם בכדורגל הידרדר לאחר קמפיין הנבחרת האולימפית

• 8 שחקנים בלבד מתוך ה-24 בסגל הנבחרת הצעירה בזמנו רשמו לפחות הופעה אחת בנבחרת הבוגרת, הרבה פחות מאשר מרבית הנבחרות שהשתתפו בטורניר.
• ניתן לראות שמתוך 24 שחקני הסגל, 9 בלבד ביצעו שיפור במעמדם, בעוד 7 אחרים ירדו במעמדם – דבר המצביע על בעיה מהותית בכדורגל הישראלי – שחקנים בעלי פוטנציאל ששיחקו מול שחקנים מהרמות הגבוהות ביותר לא זוכים למספיק הערכה ודקות משחק ובשל כך גם יכולתם וכושרם יורד.
• יתרה מזאת, 2 שחקנים מהסגל אף משחקים היום במסגרת הליגה הלאומית (עאהד עזאם ואור ברוך) מה שמדליק נורה אדומה בנוגע לחוסר הטיפוח של השחקנים הצעירים, שחלק לא מבוטל בהם – כפי שברוך ועזאם מציגים – מדרדרים לאורך השנים במקום להשתפר.
• נוסף על כל, ניתן לראות שמרבית השחקנים שמעמדם לא ירד אחר הקמפיין לקחו חלק משמעותי תחת לוזון, מה שלדעתי מצביע על צורך בחלוקת דקות רחבה הרבה יותר – שבעקבותיה לדעתי שחקנים צעירים רבים יותר יפרצו ואף יצאו לשחק באירופה. הטענה ההפוכה והנכונה גם היא הינה שצריך להתבסס על סגל חזק ויציב שירוץ לאורך כל הקמפיין, ללא רוטציות בעמדות המגינים והקישור כפי שעשה לוזון – דבר שלפחות יגרום לפיתוח משמעותי מאוד ל-11 הפותחים, שבהכרח צפויים לשפר את יכולתם ולהגיע רחוק.

בעקבות המסקנות הללו ניתן לטעון, כפי שמוצג בכותרת, שישראל היא "אלופת העולם בהליכה לאחור" ובמקום לפתח שחקנים צעירים, רעבים ובעלי פוטנציאל היא דווקא מחליטה לוותר על חלק גדול מהם ופוגעת בהתקדמות שלהם – במקום להשקיע את מרבית המשאבים בדור העתיד של הכדורגל הישראלי, שצפוי להוביל את הנבחרת שלנו בעוד מספר שנים.

בעידן בו קיימים לא מעט שחקנים ישראלים צעירים ומוכשרים, כדוגמת מקסים פלקושצ'נקו, יונתן כהן, מוטי ברשצקי ומנור סולומון, חשוב מאוד להשקיע בהם ולתת להם דקות משחק רבות במסגרת ליגת העל – דבר שיתרום רבות לליגה בהמשך כשהם יתפתחו לשחקנים מובילים ומשמעותיים. למרות זאת, כפי שטענתי קודם, אני חושב שצריכה להיקבע מדיניות מוגדרת בנבחרת האולימפית – התבססות על שלד יציב ומוגדר של 11 שחקנים שעליהם יינתן הדגש בדרך לשיפור צפוי ביכולתם ובתרומה עתידית גם לנבחרת הבוגרת, או שלבחור בדרך של רוטציה מלאה שבה כל שחקני הסגל יקבלו הזדמנות שווה ומספר דקות דומה, כולם יוכלו להוכיח את עצמם ואת יכולתם ולהגיע רחוק רק בעקבות ביצועיהם על כר בדשא במדים הכחולים לבנים.