כל מי שאוהב ענף ספורט שאינו פופולארי בארץ מכיר את ההרגשה שלאף אחד בתקשורת המקומית לא אכפת, ושאם רק היו מתאמצים מעט, היו מגלים כמה מעניין הספורט הזה. זה השתנה במעט (מעט מאוד!) בשנים האחרונות, עת התחיל סיקור קצת יותר רציף של ענפים "איזוטריים" כמו פוטבול (NFL) ובייסבול (נשבע לכם שיש דבר כזה). אפילו מירוצי אופניים התחילו לקבל סיקור בזמן התרחשות המירוצים היותר מפורסמים. אמנם לא התקדמנו עדיין לסיקור של יותר מפעם בשנה של הוקי נניח (אם בייסבול כן, למה הוקי לא? לא ברור לי), אבל נרשמה התקדמות.
כאוהד MMA מעל גיל 13 (רק קצת), ברור לי שבאתרי ספורט, הנטיה היא לכתוב על מה שמעניין קהל רחב ככל האפשר ואין לי שום ציפייה לקרוא ניתוח מעמיק על סוגייה כמו "למה ולנטינה שבצ'נקו נגד סיג'ארה יובאנקס נבחר להיות הקרב המרכזי ב UFC230 ולא נייט דיאז נגד דסטין פורייה". אני מבין שיש רמות עניין. ובכל זאת, בשנים האחרונות, בארץ, הפעמים היחידות ש-MMA הגיע לכותרות היו בשני מקרים בלבד:
התסריט הטוב: קונור מקגרגור, או רונדה ראוזי, או ברוק לסנר נלחמו.
התסריט הפחות: איזה לוחם MMA (בדרך כלל אלמוני וחסר כל משמעות) היה מעורב בפלילים, משל רק לוחמי MMA פשעו מימיהם.
ולמה זה תורם? תגידו – זה חושף אנשים לספורט, מה אתה מתבכיין? ובכן, לא. זה חושף אנשים ללוחמים בשם רונדה, קונור וברוק. התוצאה היא בדרך כלל, הצטרפות של אנשים שבטוחים שעולם ה-MMA מורכב מהמון שרירנים חסרי יכולת, שבראשם עומדים השלושה הנ"ל (אגב, רונדה וברוק כבר זמן רב ב WWE). אחוזון זעום מחליט להביט לצדדים ולהבין שיש עוד כל כך הרבה מעבר. הם האנשים שעשו מאמץ. וכשזה קורה בתדירות של בערך פעם בשנתיים, אז באמת מה הפלא שאין בכלל מוטיבציה באתרי הספורט לסקר יותר.
אז כן, הייתי שמח אם היו מוסיפים עוד תוכן של MMA, כולל טורים וכתבות ע"י המבינים בדבר (יש לא מעט אנשים שמתאמנים באומנויות לחימה בישראל), ניתוחים וסיכומי אירועים, אבל רוב הסיכויים שזה לא יקרה. וזה קצת מרגיז (קטנוני אבל מרגיז) שפתאום יש איזה שלושה ימים של באז דיי מזוייף בתקשורת וחזרה לנפטלין.
לכן, יש "הזווית" כמובן, ולכן אני רוצה לשאול את ערוצי התקשורת שאלה אחת. אשאל אותה כמה פעמים, כדי לחדד. השאלה? איפה הייתם?
איפה הייתם כשז'וזה אלדו לא היה זה שהפסיד לקונור מקרגור? כשהוא שלט במחלקת משקל הנוצה מראשיתה ב UFC ועד שהפסיד.
איפה הייתם כשג'ון ג'ונס ניצח אלוף אחרי אלוף?
איפה הייתם כשכריס וויידמן נישל את אגדת הספורט, אנדרסון סילבה מחגורת המשקל הבינוני?
איפה הייתם כשסטיפה מיוצ'יץ' קבע שיא הגנות במשקל כבד?
איפה הייתם כשדמיטריוס ג'ונסון קבע שיא הגנות על תואר. נקודה?
איפה הייתם כשדניאל קורמייה זכה בחגורת המשקל הכבד בעודו מחזיק בחגורה של החצי כבד?
איפה הייתם כשג'ורג' סיינט פייר חזר מפרישה של ארבע שנים כדי לזכות באליפות במחלקה כבדה יותר?
אין צורך לענות. אני לא תמים. זה לא מספיק מעניין. זה לא מספיק מעניין כי אין דיבורי טראש יוצאי דופן, או קרבות רחוב, או מעורבות בפלילים (למען האמת – ג'ונס לפחות היה אמור לצוד את תשומת לבכם בעניין זה… פספסתם קליק בייט). אבל זה לא מספיק מעניין כי זה לא מספיק מעניין את האחראים על התוכן. וזה יכול להתחיל לעניין…
הרבה פעמים, זה עובד טוב אם זה מתחיל בבית. אז בבקשה, ספויילר! יש לוחמי MMA מוצלחים בישראל, וכאלה עם עתיד. המוכר ביניהם הוא כמובן נועד להט. אבל חוץ ממנו, יש עוד רשימה לא קצרה של לוחמים שעושים את צעדיהם הראשונים בענף. חלקם עדיין בגדר חובבנים (ולא רחוק מקרבות מקצועניים) וחלקם מתחילים לאסוף רקורד מקצועני מעודד.
אני לא רוצה להתחיל פה רשימה של שמות, כי אני חשוף רק לחלק מהם (ויש לשער שזה חלק קטן), אבל שניים שבכל זאת אזכיר הם שניים שאני עוקב אחריהם קצת יותר קרוב.
האחד הוא נתן לוי, שמתאמן בוגאס ומחזיק כבר ברקורד מקצועני של 2-0 בארגון ה MMA המכובד – LFA
והשני אינו לוחם MMA, אלא קיקבוקסר מעולה בשם איתי גרשון שמייצג את ישראל בהרבה כבוד, בארגון המוביל בעולם – Glory Kickboxing
יש בארץ אנשים שאוהבים MMA, אנשים שמבינים MMA. רק השבוע עלה כאן טור אורח מצוין של מישה שוורצמן ויש קהילה של אוהדי MMA בישראל בפייסבוק בה ניתן למצוא לא מעט דיונים מעניינים בנושא. אני ממליץ גם על הפודקאסט המשובח של עכברי הכלוב.
אני מאמין שעם הזמן, בעוד ערוצי תקשורת נמצא תוכן שהוא לא רק קונור מקגרגור. אי אפשר לעצור את הגדילה של הספורט הזה. בינתיים אמשיך להתקרצץ לכם עם MMA עד כמה שהזמן (והעורכים) יאפשר 🙂
