את המסע שלנו לפולין לא אשכח לעולם. גם במרחק של למעלה מארבעה עשורים, גם כאדם חופשי ומאובטח, הכניסה למחנה השמדה היא ניסיון מעורר בעתה. הטור הזה לא יעסוק באספקט החינוכי/היסטורי של המסע, אלא ברגע אחד, לא קשור לכאורה, של הסחת דעת.
במסע מסוג זה, בטח בגיל כל כך צעיר, אחרי כל יום של סיור חייב היה להגיע סוג של פורקן נפשי. פעם (או כמה פעמים) זה היה ערב על הבאר של המלון ופעם מופע אומנותי. אי אפשר להכיל כאב כזה גדול, לפחות לא בעבורי, מבלי לקחת אוויר…
הסיפור לשמו התכנסנו התרחש כשפולין עדיין היתה מדינה קומוניסטית, מאחורי מסך הברזל, בראשות וויצ'ך ירוזלסקי. ברחוב נמכרה "גלידה" (קרח עליו נמזג סירופ "בטעם" משהו), אנשים זיהו תיירים ותוך סיכון החופש שלהם ניסו לשדל אותם להחליף דולרים (changemoney), ומדי פעם ניתן היה לזהות קבוצות של צעירים גלוחי ראש עם מעט מדי שכל ויותר מדי זמן פנוי. מכיוון שמדובר בשנת 1988 (מה שמסגיר את גיל הכותב) ומכיוון שהזיכרון כבר לא מה שהיה פעם (שלושים שנה, לך תזכור) פניתי אף אל בני כיתתי כדי לדלות עוד פרטים לגבי החוויה. ועכשיו, אחרי שציירתי לכם תמונה של זמן ומקום, לעניינינו.
באחד מימי השהיה שלנו בורשה, מישהו פתאום גילה שעומד להתקיים משחק כדורגל במסגרת הסיבוב הראשון של גביע אופ"א. אחרי הפסד 3-1 בחוץ, לגיה ורשה התכוננה לארח למפגש הגומלין את אלופת גרמניה באיירן מינכן (יש דברים שלעיתים נדירות משתנים…). אני לא זוכר מי אמר למי, אבל מהר מאוד התנהלה שיחה בין התלמידים, ומי מבין המלווים, ונרכשו כרטיסים למשחק (1 דולר לכרטיס – 10 זלוטי דאז). לא שהכרנו את כל השחקנים (או אפילו חלק קטן מהם), אבל אי אפשר היה להתעלם מגודל המועדון הזה, והם באים לעיר בה שהינו, לשחק מול קבוצה שאיך נאמר, לא אמורה להוות תחרות קשה מדי, ובדולר? מה שנקרא באנגלית – No brainer.
זו היתה באיירן מינכן של אחרי קארל היינץ רומיניגה ולפני אוליבר קאן. כאילו כדי לעשות לנו דווקא, בתחילת השנה עזבו את הקבוצה לותר מתיאוס ואנדראס ברמה (לאינטר מילאנו), רומיניגה ג'וניור ואפילו מארק יוז עזב. אז מי נשאר? מי היו ה"כוכבים" של באיירן? אולף טון, שהגיע משאלקה, הקפטן קלאוס אאוגנטאלר ושבדי גבה קומה בשם ג'וני אקסטרום. עוד שיחקו במדי האלופה הגרמנית מתיאס האמן (האח של דיטר) ואחד, האנס-דיטר פליק, אולי אתם מכירים.
מי היתה לגיה ורשה? את מי זה מעניין?! מבחינתנו היא היתה יופי של תפאורה לחוויית כדורגל, שאלמלא הזדמנה לנו בנסיבות האלה, לא היינו יכולים לחוות.
לקראת המשחק, עלינו לאוטובוס קבוצה של ישראלים צעירים עם מאבטח ומכיוון שהיינו מוקפים באוהדי לגיה שעשו דרכם לאותו מקום, ניסינו להשתלב בחגיגיות. המאמץ הזה זיכה אותנו בנזיפות ובלעג, כי אפילו את שם הקבוצה לא ביטאנו נכון – לגיה ורשוה היא ההגייה הנכונה (ומאז ולמשך זמן רב, באר שבע זכתה לשם חדש אצלנו). המון פולנים צוהלים, כנראה שיכורים וכמה ישראלים צעירים הגיעו לאצטדיון. אנחנו נלקחנו אחר כבוד ליציע של באיירן (זכור לי שהיינו די מבודדים, אבל לך תזכור).
מה שאני כן זוכר זה כמובן את האווירה אליה לא הייתי מורגל. כילד שהמשחק הכי גדול שראה עד אז היה כנראה באצטדיון רמת גן (ישראל נגד טיוואן או משהו…), זה בהחלט הרגיש עבורי כמו משחק כדורגל מעולם אחר מבחינת היציעים. מבחינת כדורגל, אני אשקר אם אומר שאני זוכר ויזואלית ולו מהלך אחד מהמשחק. ובכל זאת, היה שם חתיכת משחק שזכרנו לאורך זמן רב.
קודם כל התוצאה. הגרמנים, שהיו עדיפים באופן מביך, פתחו כפי שנהגו בעבר – בבליצקריג על הפולנים – עם רביעיה במחצית הראשונה, כשבמצב של 2-0, הפולנים הצליחו איכשהו לצמק. בנקודה הזו האצטדיון רעד משמחה. האוהדים הפולנים "בירכו" אותנו נמרצות, בין אם ידעו מאיפה אנחנו ובין אם טעו לחשוב עלינו כגרמנים. גול נגד באיירן זה לא דבר של מה בכך. הקור ביציע וההתרגשות בקרב הקהל המקומי, הוביל אותם להדליק מדורה קטנה על הספסלים שבמהרה התפתחה לדליקה של ממש. על הבעירה הזו המקומיים התגברו.
לקראת סיום המשחק ירד עוד מטר של שערים, כשמינכן כובשת עוד שניים והפולנים מצליחים להבקיע את השני שלהם. בדקה ה 87 התוצאה היתה 6-2 לבאיירן, ובכל זאת לא הסתיים הטקס. שחקני ורשה כבשו עוד אחד, ובאיירן, סתם בשביל הכיף, הוסיפו אחד משלהם. בסיום הקונצרט – 7-3 לבאיירן. כמו שאמרו חברי – קיבלנו שער בעבור כל זלוטי. כולם הלכו הביתה מרוצים. הפולנים הצליחו לכבוש שלוש פעמים! הגרמנים עשו את העבודה (יש דברים שלעיתים נדירות משתנים…) ואנחנו ראינו משחק כדורגל בינלאומי ומהנה.
אז איך נזכור את המשחק הזה? כמובן מהזווית היהודית. בסיום המשחק הוציאו את אוהדי שתי הקבוצות והותירו אותנו, הישראלים, בפנים לזמן רב, כדי לוודא שלא מחכים לנו בחוץ אוהדים פולנים "מתודלקים". 42 שנים אחרי תום מלחמת העולם השניה, על אדמת פולין, במשחק של קבוצה פולנית נגד גרמנית, המשטרה המקומית הגנה, לשם שינוי, על כמה יהודים מפני "ועוזריהם"…
תקציר המשחק
