הניצחון של מכבי חיפה בדרבי ביום שני האחרון, בפנדלים על היריבה העירונית, הפועל חיפה, פתח את התיאבון בעיר הצפונית לפני משחק הגמר המסקרן מול יריבתה המושבעת, מכבי ת"א – שנמצאת במומנטום טוב ומכינה לחיפאים קבלת פנים בלתי נשכחת. לפנינו גמר גביע הטוטו ולא יכולנו לבקש שיראה אחרת.
מכבי חיפה נזכרה להגיע. אמנם רק בגביע הטוטו, אבל גם זה משהו. העיקר שהגיעו. צפינו בניצחון דחוק על הפועל חיפה בדו-קרב פנדלים מותח, שאת החותמת עליו השאיר, עם חיוך רחב, לא אחר מאשר השוער החדש של מכבי חיפה – גיא חיימוב. כעת נראה שהגיע גם תורו של יעקב שחר לראות קצת נחת מהמועדון שלו, לאחר ניצחון בדרבי הראשון העונה (לו קדמו 4 הפסדי דרבי רצופים), ששחרר לא מעט פקקים בסיר הלחץ של המועדון הצפוני.
תוצאת המשחק נמתחה עד לרגע האחרון, מכבי חיפה שוב הייתה רחוקה מלהרשים, והלחץ, שהפך לכל כך טבעי כשמדובר במכבי חיפה, החל לבעבע והיה על סף רתיחה. ואז הגיע חיימוב – ופספוסים מפתיעים של היריבה – שציננו את סיר הלחץ. 45 הדקות האחרונות במשחק הבהירו בצורה חד-משמעית שמכבי חיפה עברה מיני-שינוי, גם אם לא ביכולת על המגרש – בפן המנטלי, בהתגבשות השחקנים ובהתייצבות עמדת המאמן. יידרשו למכבי חיפה עוד מספר ליטושים, אך אתמול ראינו קבוצה שהיא אותה הגברת, אך לא באותה אדרת – אלא כזו שמתמלאת אט-אט בפוטנציאל ורצון ממשי לעמוד יציב מול כל קבוצות הליגה.
עם זאת, רבות השאלות שצריכות להטריד את המאמן שלה, פרד רוטן, בעת הזו, כשמשחק החוץ מול מכבי ת"א (ראשון) מתקרב: מדוע לוקח לשחקניו כל כך הרבה זמן להיכנס לשטף המשחק; מדוע הכדור לא מוצא את עצמו בתוך הרשת מוקדם יותר, מהר יותר; מדוע רמי גרשון ואליסון דוס סנטוס, ממאכזבי העונה שעברה, שוב חלשים, ושוב מוכיחים שמקומם לא במכבי חיפה. זו שוב התקופה בה מדברים יותר מדיי על הקבוצה הירוקה במקומות שונים בתקשורת. קהל האוהדים שלה יוצר סביבה רעש רב, המוביל ללחץ על כתפיה להיות בטופ (כמו בשנות הזוהר שלה), להיות אלופה, ובקיצור – להפגין עליונות בלתי-מעורערת בליגת העל, ציפיות שכבר 7 שנים הופכות לאשליות (ולא מתוקות). במשחק הדרבי האחרון בלט לעין הקהל של מכבי חיפה – ללא ספק קהל מצמרר ובעל נוכחות מורגשת. בשנה שעברה קיבלו האוהדים את הסטירה הכואבת התורנית, והמצלצלת ביותר, בדמות חווית מאבקי ההישרדות ופלייאוף תחתון – לא דבר שהורגלו אליו, גם מבלי לקחת בחשבון את העדר המסגרות האירופאיות או, חלילה, תואר. מה שכן היה הוא תסכול רב, ולא רק בקרב האוהדים, אלא גם בקרב השחקנים ובחדר ההלבשה.
מחאת המנויים של האוהדים, שהפכה את אצטדיון סמי עופר לאצטדיון קר, שקט ומיותם, כנראה הניבה מספר מחשבות בראשו של יענקל'ה. אמנם המושכות עדיין בידו, אבל כיאה למועדון בסדר גודל של מכבי חיפה, שאמור להתנהל בצורה מקצועית, התווסף באמצע העונה הקודמת מנהל מקצועי (מו אלאך). במובנים רבים חובת ההוכחה עדיין עליו, ונותרו לו מספיק תיקונים לבצע, כשבינתיים נראה שהוא "פרווה".
השאלה שחייבת להישאל היא – עד כמה ישחרר שחר מהאחיזה שלו במועדון, ויבין ששנות ה-90 הרחק מאחור. כבר אין הגמוניה ירוקה בליגה, ושחקנים לא ממהרים להגיע למכבי חיפה, ובוחרים באלטרנטיבות אחרות. עם חלקן יש לה יריבויות – אחת מהן עוצמתית והיסטורית (מכבי ת"א, כאמור), והשנייה טרייה ודרמטית יותר, נגד קבוצה דרומית, שכרגע נמצאת במומנטום לא טוב (הפועל ב"ש, כמובן). הניצחון בדרבי יכול להעלות מעט למכבי חיפה את הביטחון שהיא צריכה לאחר 7 השנים השחונות שלה, בדרך לחזור לטירוף המיוחל ביציעים. וייתכן בהחלט כי השנה האצטדיון הביתי יאוכלס שוב בקהל ירוק שיודע להרים את השחקנים כשמגיע להם. בדרבי, בגול של רוקאביציה, הקלה וציפייה נראו על פניו של כל אוהד שנכח – מהילד הכי קטן עד לאישה לבושת חולצת הרכב, לצד גברים קופצים משמחה. יותר מכך – אולי בדמיונם זה המשחק שמנבא את גורל קבוצתם לעונה הקרובה.
מצד שני, מכבי חיפה גם ספגה שער שוויון, אז, כמו שציינתי, היא עדיין לא מלוטשת. למרות שניצחון בדרבי הוא אחד הניצחונות החשובים ביותר, הוא הושג בפנדלים מול יריבה בעשרה שחקנים, כששחקן המפתח של המשחק היה בכלל השוער שלה. ביתר חלקי הקבוצה יש מקום לחיזוק, התקפי והגנתי כאחד. אל תטעו לחשוב כי אני כבר פוסלת את הקבוצה – מי שחשב כי מכבי חיפה תאבד את זה סופית השנה, הסיק מסקנות מהר מדיי. אנחנו בערב פתיחת ליגת העל והכל פתוח, אבל להספיד את מכבי חיפה כבר עכשיו תהיה טעות. לפרד רוטן יש תוכנית אותה הוא רוצה ליישם בסגל שלו, ולשם כך עליו להבין שרק שימוש מושכל ונכון בשחקנים יביא להישגים בליגה, לצד התקדמות בטבלה והתבססות בפלייאוף עליון. מכבי חיפה היא קבוצה שיכולה להיות מהירה, טכנית וכשרונית, אבל עד שלא יוכח אחרת – היא סובלת מחוסר יציבות משווע ומרגיז מאוד (כן, למרות הדרבי). כאן קבור הכלב עבור מכבי חיפה, שצריכה למצוא את ההרכב הקבוע והיציב שיכול לעלות אותה חזרה למקום שהיא אוהבת (להיות בין 4 הראשונות).
בשורה טובה אחת עבור הירוקים היא רכישתו של גיא חיימוב, שילוב שלדעתי עוד יוכח כמנצח. חיימוב הוא שוער שמוסיף מימד של ביטחון, ומעבר לכך, מעביר הרגשה של חוזק מנטלי ומעניק תחושה ש"יש שוער בשער". כל זאת לא מבטל את העובדה כי מכבי חיפה חייבת לחזק ולעבות את חוליית ההגנה שלה, ולהפוך אותה ליותר חזקה ואחראית, בראשות בלמים ומגנים, שיוכלו לשתף פעולה בצורה אופטימלית. בנוסף, חשוב לשים לב שרמי גרשון טרם נכנס לליגה, וחבל. הסיבות לכך שמורות אצלו. בחזרה לשוער הטרי, זוהי פנייה אישית: אני לא יודעת אילו לחצים יופעלו עליך העונה, או אם החיים מחייכים אליך יותר בצפון. מה שכן, כמי שהולך להיות אחד הברגים המרכזיים בהישגים של מכבי חיפה העונה, אני בטוחה שתתן את כולך ושהקבוצה תקבל ממך את המיטב. אתה ערך מוסף לקבוצה הזו, שוער שכבר לאחר משחק הבכורה שלו סומכים עליו, ושסומן כאיש המפתח שייקח אחריות ויוביל את ההתקדמות הגדולה העונה. זה הזמן שלך. ההפסד של אלונה והפועל ב"ש הוא הרווח של יעקב שחר ומכבי חיפה.
לפני סיום. מעניין מאוד לדעת מה תהיה תוצאת גמר גביע הטוטו (שלפתע נהיה מפעל מעניין). האמנם רוחות חדשות מנשבות במכבי חיפה, או שאלו אותן הרוחות המוכרות, שבסוף מעיפות אותה לים כבר באוקטובר? נראה שבמכבי חיפה נכנסו ל"תרדמת מונדיאל" הקיץ, ואני די בטוחה שסטירת ההשכמה תהיה בצבעי כחול-צהוב. לא, הטקסט הזה לא נכתב במטרה לצאת בעד או נגד מכבי חיפה. יהיה זה לא רציני ולא אחראי, ודאי כאשר העונה טרם החלה. אולם בהחלט יש מקום להעביר ביקורת על התנהלותם האדישה משהו של הבעלים והמאמן עד כה. האם היא תהיה מוצדקת? ימים יגידו.
