ביום ה׳ הודיעה הפועל תל אביב על מינויו של מוטי איווניר למאמן הקבוצה בעונה הבאה, בליגה הלאומית. המאמן בן ה-53, אשר שיחק כקשר ונחשב לאחד הסמלים הגדולים של היריבה העירונית מכבי, מגיע לקבוצה לאחר עונה איומה ומסויטת, שכל אחד מהאוהדים ירצה למחוק מזיכרונו.
ומהנקודה הקשה אליה הגענו, ירידה קשה וכואבת לליגה השנייה לאחר 28 שנים, הקבוצה ממשיכה להתרסק ולצנוח – מרכבת מאמנים שמסרבים לאמן את הקבוצה, ועד לקש ששבר את גב הגמל מבחינתי, איווניר על הקווים של הקבוצה האהובה שלי.
משחק הדאבל המרגש בטדי, מרגיש כאילו עבר נצח
מי היה מאמין לפני מספר עונות – כשלקחנו דאבל אדיר בטדי משער של הבחור שלא נזכיר את שמו, או כשהבסנו 3-0 את בנפיקה בעלת השם העולמי, או השגנו תוצאות תיקו בליון ובגלזנקירשן, כשהגענו לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית לאחר המקום הראשון בשלב הבתים וכשהנפנו שלושה גביעי מדינה רצופים – שנגיע לביקורים בלוד, בנצרת ובעפולה. מי היה מאמין שיעמוד על הקווים של האדומים מתל אביב, באצטדיון ביתי שאינו בלומפילד, סמל צהוב מובהק, למורת רוחם של אוהדים רבים, כשסמלים אדומים רבים כמו סיני, לנדאו ושייע יושבים בבית וממתינים להצעה הולמת. בנוסף, בעמדת עוזר המאמן, אנטבי האהוב לא ימשיך וגם לא שחקני עבר אחרים כמו טועמה, באדיר או אבוטבול, אלא – עומר פרץ וניב סידי חסרי הזיקה האדומה. מי היה מאמין ששחקנים רבים רק יחפשו איך לברוח מהספינה הטובעת, החל מעזרא, זגורי ואפילו לוזון שעזבו בינואר, דרך גוטליב ואלטמן שנשארו במועדון רק לאחר פסיקת המוסד לבוררות, ועד לעזיבה המונית של שחקנים לאחר ירידת הליגה – כרגע צפוי שהיחידים שישארו בוודאות הם שחקני הנוער יחד עם גנדה וברשצקי הצעירים.
התיקו המדהים בליון שהפך לנחלת העבר
אני עדיין מתקשה להאמין שנקלענו למצב הזה, ומקווה שבכל זאת יגיעו ימים טובים בקרוב, ואזכה לכתוב לכם על הפועל שלי. זו הלוחמת והמקריבה, המרגשת, בעלת האופי חסר הפשרות, שמעניקה סיפוק ונחת לאוהדיה הרבים.
