// מאת איתן כליף
** הטור נכתב כתגובה לטור של אבישי סלע – KEEP FOOTBALL REAL
אבישי, תן להם לא לחגוג…
עמיתי המלומד, אבישי סלע תהה על קנקנה של האופנה החדשה של לא לחגוג שערים.
האופנה, אגב, אינה חדשה בכלל, וזהו לדעתי עצם העניין, סלע המחלוקת, ועוד ביטוי שלישי שלא עולה לי כרגע.
האופנה אולי בולטת לנו יותר בעין, בעולם שאליו אנחנו צועדים ולאו דווקא רק בכדורגל.
קרדיט לדף הפייסבוק של מנהלת הליגות בכדורגלמבלי להיכנס לדיון פוליטי (כי אין לי כוח, עצבים, רצון או זמן), העולם שלנו הולך ונהיה פחות ופחות מכבד. נשיאים של מדינות מסוימות עם פסים וכוכבים בדגלן מרביצים חיקויים מזלזלים של יריבים בפריים טיים, צדדים מסוימים במפות פוליטיות, לאומים ונטיות מיניות הופכים לכינוי גנאי ויריבויות ספורטיביות פרצו את גבולות הקהל וחדרו עמוק לחדרי ההלבשה.
כל שחקן עם חשבון אינסטגרם / טוויטר פעיל הופך לאמצעי מדיה – דבר לגיטימי בפני עצמו – עד לרגע שהדבר היחיד שעומד לנגד עיניו הוא לרצות את הקהל שלו, ואת האולטראס בפרט, ואז האצבע הקלה על המקלדת מוציאה שלל הכפשות ורפש.
ופתאום, שחקן שכובש שער מול קבוצה בה שיחק כל חייו, כמה שנים, שבועיים, מחליט לא לחגוג באופן גלוי כדי לשמור כבוד לקבוצה שנתנה לו לא מעט, ולחבריו שעד לא מזמן חלקו איתו חדר הלבשה ברוב שעות היום. אקט מכבד וג'נטלמני בתוך ים של שנאה, מה כל כך מפריע לך בזה, אבישי?
מי אני, או אתה, שנקבע מה פרק הזמן המצדיק היעדר חגיגה אחרי כיבוש? מי אנחנו שנחליט איפה הקו שמפריד בין "החברה לשעבר האהובה" לבין "האקסית הכלבה"?
"פתאום, שחקן שכובש שער מול קבוצה בה שיחק כל חייו, כמה שנים, שבועיים, מחליט לא לחגוג באופן גלוי כדי לשמור כבוד לקבוצה שנתנה לו לא מעט, ולחבריו שעד לא מזמן חלקו איתו חדר הלבשה ברוב שעות היום. אקט מכבד וג'נטלמני בתוך ים של שנאה, מה כל כך מפריע לך בזה, אבישי?"
תן להם לא לחגוג, תן לקהל הנגדי ולשחקניו למחוא כפיים בשקט לשחקן שהחליט לא לזרות להם מלח על הפצעים ברגע השפל, תן לג'נטלמניות לנצח!
ובעיקר, תן לי לסיים בקלישאה.
אלירן עטר דווקא כן חוגג. קרדיט לדף הפייסבוק של מנהלת הליגות לכדורגל