תחילת העונה תמיד מזכירה לי את סמסטר ב' באוניברסיטה. רק התחלת וכבר יש פסח, יום סטודנט, פנג'ויה באילת. אתה לא מספיק להיכנס לאווירה לימודית וטראח – תקופת מבחנים על הראש. אז אחרי פגרת הקיץ והעונה שהתחילה בקול תרועה, אנחנו מתקרבים לסיומה של פגרת הנבחרות השלישית במספר והמתישה מכולן.
בכל קבוצות הספורט שלי בWhatsApp הדיונים מתמקדים כבר שבועיים ברצף בנושאים לעוסים ומאוסים כמו נהמות של הקופים הירוקים, עומרי בן הרוש – בעד ונגד, איזה יקר לראות את מסי והאם דניאל טננבאום וג'וש כהן זה אותו בן אדם. אפשר לומר שאחרי הפגרה מתחילה תקופת המבחנים של העונה – אין יותר תירוצים בסגנון של הקבוצה עדיין לא מחוברת, השחקנים לא בכושר והכרס של מקסיקו מפריעה. זה הזמן של קבוצות לבנות מומנטום, לגבש היררכיה סופית בסגלים ולהצהיר כוונות ביחס להמשך העונה (כמובן על המגרש ולא בתקשורת).
אז נכון להיום הפועל באר-שבע ניצבת במקום ה-3 בטבלה, בפיגור של 6 ו-3 נקודות אחרי מכבי ת"א ומכבי חיפה בהתאמה ועם מאזן ביתי מושלם (5 ניצחונות, מאזן שערים של 1-11) ומאזן חוץ מזעזע (ניצחון, שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים, מאזן שערים 6-6). האם זה טוב או רע? קשה לומר. סביר מאוד להניח שגם ברק בכר, כאשר בנה את הסגל בקיץ, לא ממש תכנן להתמודד עם הסגל העמוק של מכבי ת"א שכמעט כולו נשמר מהעונה ההיסטורית שעשה המועדון ב18/19.
מה קרה בפועל? הקבוצה עלתה על הציפיות בקמפיין האירופי ופתחה את העונה עם 5 ניצחונות ו-2 תוצאות תיקו כשהיא סופגת רק ב-2 משחקים מתוך 7. מכבי תל-אביב לא נראתה בשיאה וגם הזרים הנוצצים של מכבי חיפה נראו כמו המשך ישיר למה שקורה במועדון הזה בעשור האחרון. כתוצאה מכל אלה, רף הציפיות במועדון עלה באופן דרמטי ולכמה רגעים היה נדמה שהקבוצה מהדרום שוב משחקת את הכדורגל הכי טוב בליגה.
אז היום, כמה מחזורים אחרי השיא של אותה אופוריה אפשר כבר להגיד – לא, היא לא משחקת את הכדורגל הכי טוב בליגה, הקישור לא מתחרה עם זה של האלופה והזרים של מכבי חיפה (בדגש על שרי) איכותיים מאוד. הסגל של הפועל באר-שבע כפי שהוא נראה היום שווה בעיניי בדיוק את מה שהוא השיג עד עכשיו – מקום שלישי ללא יכולת לאיים על האליפות (לא מתייחס לפאוליניו שחתם במועדון ויתחיל לשחק אחרי תחילת החלון של ינואר, כמובן שאם מדובר בזר שובר שוויון יחסי הכוחות עשויים להשתנות מעט).
אני אנסה לנתח את הסגל הנוכחי ולהבין איפה בכל זאת נמצאות נקודות התורפה והחוזקה של האדומים:
שוער – ארנסטס שטקוס נכון להיום הוא השוער הטוב בליגה. הרכישה שלו הייתה מעט שנויה במחלוקת בהתחשב בגילו, בעונה הבינונית שעבר ובעונה הטובה של אוהד לויטה, אך התבררה כהברקה. נכון, היו כמה משחקים בינוניים באירופה בהתחלה, אבל מאז מראה יציבות מרשימה. 31 הצלות (הכי הרבה מבין שוערי 5 המדורגות הראשונות בליגה) ו-0 טעויות שהובילו לספיגה. שטקוס נפצע במהלך המשחק מול מ.ס אשדוד במחזור השלישי ובמקומו נכנס אל בין הקורות אוהד לויטה, שהציג גם הוא יכולת גבוהה וב-244 דקות שקיבל, ספג שער בודד והראה שאם יש עמדה אחת שבה באמת הקבוצה חזקה כרגע – זו עמדת השוער.
מגן ימני – בן ביטון בעיניי הוא אחד השחקנים המושמצים בליגת העל ביחס למה שהם שווים באמת. השחקן שאלישע לוי הביא מנצרת עילית הוא המגן הישראלי הטוב בליגה נכון להיום. בן מוביל את הליגה מבין שחקני ההגנה במאבקי קרקע מוצלחים, שני במסירות מפתח מדויקות, שני בתיקולים מוצלחים ושני בחילוצי כדור בחצי היריבה. בנוסף לכך הוא קיבל העונה את סרט הקפטן (בהעדרו של מאור מליקסון) ועושה רושם שזה תרם לו רבות לביטחון והוא טועה פחות מעונות קודמות. עוד עמדה שלגביה בבאר-שבע יכולים להיות רגועים, לפחות כל עוד ביטון לא פצוע או מורחק.
מגן שמאלי – שון גולדברג חתם בקיץ במועדון כדי לתת מענה לחולשה ההגנתית של אורן ביטון. במעט המשחקים שגולדברג שיחק בקמפיין האירופי הוא היה מצוין הגנתית ולא קיים התקפית, לאחר הפציעה שלו קיבלנו בדיוק את אורן ביטון שאנחנו מכירים, לא מספיק טוב בהגנה ונמצא בליגה משלו מבחינה התקפית. אורן ביטון מוביל את הליגה מבין המגנים במסירות מפתח מדויקות עם 12 כאלה (הבא אחריו עם 4), בבישולים ובחילוצי כדור בחצי היריבה. הבעיה נמצאת כמובן בחצי השני של המגרש, אורן מאוד אוהב לעלות למעלה ולא תמיד שאר ההגנה מצליחה לסגור את החורים שהוא יוצר, האחד על אחד שלו לא מספיק טוב והוא פשוט מגן רך. ברק בכר יצטרך לתמרן בין גולדברג לבינו בהתאם לזהות היריבה ולשאר המערך איתו עולה למשחקים (עושה רושם שבמשחקים שעלה עם קישור מעובה, היו מספיק שחקנים שסגרו את החורים ומאז שז'וסואה או ממן משחקים בקישור יש יותר מידי בעיות).
בלמים – העמדה הכי מבלבלת העונה. מצד אחד מיגל ויטור מצליח לשמור על כשירות (עמה עמה עמה) וברוב משחקי העונה נראה מצוין ומשפיע לטובה על כל הקבוצה, מצד שני לואי טאהא חווה העונה ירידה ביכולת ומרבה לטעות (בעיקר בחודש האחרון) ומצד שלישי עמית ביטון היה טוב במשחקים שקיבל צ'אנס אבל די ברור שלא מדובר בשחקן מספיק בשל כדי להיות שחקן הרכב קבוע. ברק בכר תמיד מדבר בראיונות על כך שגם מרוואן קבהא ודויד קלטינס יכולים לשחק בעמדה הזאת, אך במעט הדקות שהם קיבלו שם ראיתי הרבה חוסר תיאום ולדעתי זה לא משהו לבנות עליו לרגעים החשובים של העונה. יש שיגידו אחרת אבל בעיניי צריך להתחזק בבלם נוסף בחלון של ינואר.
קישור אחורי ו-50/50 – שתי עמדות שבחרתי לחבר מכיוון שכל אחד משחקני הקישור האחורי של באר-שבע יכול לשחק גם כ50/50. קלטינס, קבהא, שמיר ונאור סבג המפתיע מציגים קישור צעיר ודינאמי עם הרבה חילופי עמדות והצטרפות מקו שני. חוסר הניסיון בולט מידי פעם וזה חד משמעית לא הקישור של אוגו, הובאן וראדי, אבל ניתן לשאוב הרבה אופטימיות לעונות הבאות מהרביעייה הזאת. הייתי מציין במיוחד את עדן שמיר שהפך לבעל הבית במרכז המגרש ואת נאור סבג שהרוויח את המקום בהרכב ועושה עבודה יפה בשני צידי המגרש.
קישור התקפי – עמדה שלא הייתה קיימת במערך שפתח את העונה והתווספה תוך כדי תנועה. יש כרגע (כל עוד מליקסון לא חוזר) שלושה שחקנים שיכולים לשחק בה ומעל שלושתם מרחפים סימני שאלה: חנן ממן, ז'וסואה ורמזי ספורי. כולם מוכשרים, יודעים לאיים מחוץ לרחבה, יודעים למסור ולא עושים מספיק הגנה. לא יודע את מי מהם אני מעדיף אבל המשחקים היותר טובים של באר-שבע העונה היו כאשר היא עלתה עם קישור מעובה ללא קשר התקפי, יהיה מעניין לראות איך בכר משלב את השחקנים האלה בהמשך. מה שפחות אהבתי לראות זה את האלתורים איתם בכנפיים שבעיקר מבליטים את החסרונות שלהם. ג'ימי מארין נכון לעכשיו לא מראה יכולת שמצדיקה את המקום שלו בסגל וכבר שמעתי דיבורים על אפשרות להשאלה בינואר, נקווה לקצור את הפירות מהרכש שלו בשנים הבאות, כישרון בהחלט יש שם.
שחקני כנף וחלוצים – עוד חלק במגרש שמציג דיסוננס לא קטן. מצד אחד, נייג'ל האסלביינק (מלך שערי הליגה ומוביל במסירות מפתח מדויקות מבין שחקני ההתקפה) ובן שהר (מלך שערי הליגה ומוביל את הליגה באיומים מתוך הרחבה) מציגים מספרים מרשימים ומעל דפי הסטטיסטיקה בהחלט ניתן לומר שהם בעונה מעולה. מצד שני, משהו בשטף ההתקפי של הקבוצה לא ממש עובד והרבה התקפות נקטעות או נתקעות בגלל קבלת החלטות לא טובה או חוסר תיאום בין השניים. יש שיגידו שאני "חזיר" ושאי אפשר להתלונן על שחקן שנותן מספרים כאלה, אבל אני בהחלט מצפה מהשניים לעשות עוד קפיצת מדרגה ולשחק יותר טוב ביניהם.
בנוסף יש את ניב זריהן, שהיתרונות שלו ברורים – הוא מהיר, חזק, מוכשר ויש לו רגל שמאל מפחידה, השחקן היחיד בסגל שבאמת יכול לאייש כרגע את עמדת הקיצוני הימני. הבעיה איתו היא שהוא לא יציב ומרבה להיעלם לדקות ארוכות, רוב המשחקים הטובים של ניב היו כשעלה מהספסל ואז ממש ניתן לראות את שינוי הקצב שהוא מכניס במשחק, כלי חשוב שצריך לדעת להשתמש בו נכון. כולי תקווה שההגעה של פאוליניו (שמבחינת עמדה מזכיר את וואקמה, חלוץ שאוהב לשחק בצד שמאל ולהיכנס לאמצע) תביא לחוליית ההתקפה את השדרוג שהיא צריכה.
לסיכום, על אף שהרבה מאוהדי הקבוצה לא חושבים כמוני, לדעתי הפועל באר-שבע נבנתה די טוב העונה אחרי הקטסטרופה בעונה שעברה. יש סגל צעיר מחוזק בשחקנים מנוסים והדיבורים על אליפות שצצו אחרי הפתיחה המוצלחת (שהיא ללא ספק סטיית תקן) כרגע לא רלוונטיים. הקבוצה צריכה להשתפר ממשחק למשחק ולהניח את היסודות לשנים הבאות, כאשר מבחינת יעדים כל דבר שהוא לא העפלה לאירופה יהיה אכזבה עצומה ואם נצליח איכשהו לאיים על המקום הראשון – מדובר בהצלחה מסחררת, כל מה שבאמצע בין שני אלה הוא בסדר גמור ומשקף את איכות הסגל.
שיהיה לנו בהצלחה ויאללה באר-שבע!
(הנתונים לאורך הטור לקוחים מאתר המנהלת).
