קריסת מערכות במסווה של הצטננות קלה – יונייטד לאן?

דקה 78, אני כבר על סף ייאוש, קרן למצ’סטר, פלאיני עולה לנגיחה, הכדור במשקוף וחוזר ישירות לרגל של רוני ו……יששששש!!!!! יוצאת מגדרי בבית, משכנעת גם את יהונתן (בן השנתיים וחצי) להצטרף אליי לחגיגות. אין ספק שזה ניצחון גדול, יוקרתי, על קבוצה שבלשון המעטה לא בת בריתה של מנצ’סטר. אבל יחד עם זאת, גם הרגע הזה של הגול לא הצליח להשכיח משחק שכזה.

נקודות למחשבה

זאת לא מנצ’סטר יונייטד שאני זוכרת ומכירה ואני לא מדברת ומחפשת רק תארים וזכיות אלא על צורת המשחק. משחק שלם שבתור אוהד אתה לא מוצא שום שיטת משחק, דרך או קו מסוים שהקבוצה מאמצת. מין הרגשה שהעלו 11 שחקנים שבקושי התאמנו או שיחקו ביחד כבר יותר מחצי עונה. גם כשיש תקופות לא טובות או פציעות, כל קבוצה חייבת לדאוג לאיזשהו שלד, גרעין שעליו הקבוצה תתבסס. אצל מנצ’סטר, השנה במיוחד, השלד הזה לא קיים.

אני חושבת שהרגע הכי קריטי העונה הייתה הפציעה הקשה של לוק שואו, רק אחריה הבנתי כמה החיסרון שלו בהגנה משפיע על כל המבנה של הקבוצה. אשלי יאנג ודרמיאן התחילו לנדוד כל פעם לצד אחר, אף אחד מהם לא עושה הגנה ברמה גבוהה העונה ולצערי הם גם לא תומכים בהתקפה ואין ספק שחוסר היציבות הזה בעמדה ממשחק למשחק לא תורם לתפקוד שלהם במשך העונה.

ההתקפות המתפרצות במשחק נגד ליברפול הביכו שוב ושוב את ההגנה של מנצ’סטר, בעיקר את צד שמאל. גם בקישור אין שום עקביות והחיסרון של שווינשטייגר, שהיה בתקופה נהדרת, מורגש מאד. ההרגשה שלי היא שמורגן שניידרלין בלי שווינשטייגר לא מצליח להתרומם לאותה רמה, הנוכחות של פלאיני והררה היא מינימלית ומוגבלת ולעיתים נראה שלולא הפרובוקציות והשיער של פלאיני לא מרגישים שהוא בכלל נמצא על המגרש.

מסי_פלאטיני

 

 

 

 

 

 

איך ואן חאל רואה את פלאיני (תודות לניסים מנשה על הפאנץ’)

אחרון חביב, ויין רוני. שחקן ענק, כובש שער הניצחון, שובר שיאים ועוד הרבה והרבה דברים, אבל שחקן חוד (ועוד בודד בחוד) הוא לא!

13 נגיעות היו לו בכדור במחצית הראשונה ואף אחת מהן לא הייתה בתוך הרחבה. משחק שלם ובעיטה אחת לעבר השער, למזלנו או למזלו של ואן חאל, היא הייתה הבעיטה המכרעת.

אני לא חושבת שיש תחליף כרגע לשחקן בסדר הגודל של רוני, אבל ואן חאל, או הבא אחריו, חייבים להבין שרוני לא משחק בתפקיד שמתאים לו כרגע, לא בכושר הזה.

נקודות אור

אבל יש גם נקודות חיוביות במנצ’סטר. למשל דה חאה, שתודה לאל על “תקרית הפקס” בקיץ, כי אחרת המקום שלנו בטבלה היה כמה מקומות למטה.

נקודת אור השנייה היא אנטוני מרסיאל. שאמנם כרגע הוא לא כובש כמו בהתחלה, או כמו שהבטיחו כאשר החתימו אותו, אבל הוא היחיד בהתקפה של מנצ’סטר שמראה ניצוצות ומזכיר חלוצים גדולים. גם הוא הוסט לקו של מנצ’סטר, שזה אחד המהלכים שבעוכריה של הקבוצה. הוא לא מעורב מספיק, לא מקבל מספיק את הכדור, אבל במשחק נגד ליברפול, כל פעם שהכדור הגיע אליו, קרה משהו טוב ומסוכן.

בסופו של דבר השגנו ניצחנו, אושר באמת גדול, עדיין במירוץ – ספק במירוץ על האליפות אבל לפחות במירוץ על מקומות 2-4, אבל צריך להסתכל על התמונה המלאה – מנצ’סטר יונייטד לא מספיק טובה! ולא זאת הבעיה העיקרית, אלא שאין כרגע שום דרך, בסיס או מישהו שיכול להוביל את מנצ’סטר בחזרה לימים שאנחנו האוהדים כל כך מתגעגעים אליהם. קשה להגיד אם בליגה האנגלית השנה הקבוצות הגדולות נחלשו מאד או החלשות צמצמו פערים, אבל מה שבטוח הוא שהרמה השנה היא די אחידה והמירוץ לאליפות יוכרע רק בשלבי הסיום. אבל גם אם יונייטד איכשהו יצליחו לחזור למרוץ, חייב להיות שינוי משמעותי בקבוצה, ואן חאל חייב להתחיל לבנות שלד לשנים הבאות או שהגיע הזמן לפנות את המקום לאחד שיבין את זה.

נכון שהעונה היא עדיין לא לגמרי כישלון, אבל הנזק העתידי של המועדון יכול להיות הרבה יותר גדול ולהימשך עוד עונות רבות.

הקמע החדש
יהונתן, הקמע החדש
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!