קלאסיקו זה לא מה שחשבתם

// מאת אריאל כהנסקי

ככל שהזמן עובר האסון של שפקואנסה עוד מהדהד בי. ההתרסקות הקטלנית היא מאורע קשה לכל אוהבי הכדורגל בעולם, ואם זאת ההצגה חייבת להימשך. והנה רק לפני שבוע עברנו את הקלאסיקו הספרדי, בו בארסה וריאל חלקו נקודה אחת כל אחת. אבל עם כל הכבוד לקלאסיקו, אני רוצה לדבר על הסופרקלאסיקו האמיתי שקיים בעולם הכדורגל, וזהו כמובן המשחק הגדול ביותר בדרום אמריקה ולרבים ברחבי העולם משחק הכדורגל הגדול בעולם: בוקה ג’וניורס – ריבר פלייט או בקיצור בוקה – ריבר.
בתור אוהד בוקה, כשמתפרסם לוח המשחקים של הליגה הארגנטינאית, הדבר ראשון אותו אני בודק זה מתי יערך הסופרקלאסיקו.

בואנס איירס – עיר של כדורגל

למי שפחות בקיא, בוקה וריבר מקורן באותה שכונה בבאונוס איירס, שכונת “ל’בוקה”. עם השנים ריבר עברה דירה לשכונת “נוניס”, שכונה של אוכלוסייה עמידה ושל המעמד הגבוה והאליטיסטי של בואנוס איירס. ואילו יריבתה המרה בוקה, הפכה לקבוצת פשוטי העם בעצם ההפך המוחלט מריבר האליטיסטית. אני לא יודע אם קיימת היום בעולם יריבות כל כך גדולה, וגם שנאה כל כל גדולה.
שבוע לפני המשחק בין הקבוצות, שתי מחנות האוהדים מתחילים בהכנות, זה משחק שלא משנה מה המיקום בטבלה של שתי הקבוצות תמיד תיהיה בו מלחמה, ולפעמים אפילו די מכוערת ולא ספורטיבית.
הערב בשעה 22.00 שעון ישראל יערך עוד סופרקלאסיקו בין השתיים, בוא תארח ריבר, וכמו בכל משחק בין השתיים אוהדי החוץ (במקרה הזה אוהדי בוקה) לא ימלאו את מקומם ביציע. מסיבות בטחוניות אין קהל של קבוצה אורחת במשחקים הללו, ועד לפני 4 שנים רק לראות את השיירות של שתי הקבוצות בדרך לאיצטדיון, חוצות את בואנוס איירס מדרום לצפון ולהיפך, זאת היתה חויה בפני עצמה. חסימת כבישים, מסוקים של המשטרה חגים באויר, ולא לא מדובר בשיירה של איזה נשיא חשוב, אלא במשחק כדורגל.
ואילו כיום לאחר הפרדת הקהלים, ביצעים זאת רק ההצגה של הקבוצה המארחת.

קהל בוקה
Credit to worldsoccer.com

על הדשא המשחקים הפכו לפיזיים, אגרסבים ובלי הרבה גולים. הסיבה היא ששתי הקבוצות לא מכונות להפסיד, וכי הפסד בדרבי לא רק מהווה כשלון ספורטיבי, אלא שהאוהדים המנצחים דואגים למרר את חייהם של יריבים. לדוגמא בדיחות על חשבונם, על שלטי חוצות ברחבי העיר. האמת שכל עוד שאין אלימות וזה לא חוצה גבולות, זה מוסיף ערך נוסף למפגשים בינהם. דבר אחד בטוח לא משנה איך יתפתח המשחק הערב, תיהיה מלחמה בלוא מובן המילה.

המספרים והמפגשים

לאורך היסטוריה בין בוקה לריבר שוחקו 240 משחקים רשמיים במסגרות רשמייות
בוקה ניצחה 86 משחקים
ריבר ניצחה ב 78 משחקים
77 משחקים הסתיימו בתיקו

בשנים האחרונות היו גם מפגשים חמים במסגרת בינלאומית. בשנת 2000 בוקה מדיחה את ריבר ברבע גמר הליברטדורס (ליגת האלופות של דרום אמריקה) בדרך לזכיה בתואר אחרי 22 שנה.
בשנת 2004 שוב בוקה מדיחה את ריבר הפעם בחצי הגמר. ואילו בשנת 2014 היתה זאת ריבר שמדיחה את בוקה בחצי גמר הסוד אמריקנה. המקבילה לליגת האירופית של דרום אמריקה, וזאת שאלופתה לשנת 2016 היא אותה טרגדיה שהזכרתי בהתחלה. אותה ההדחה של בוקה הביאה את ריבר לזכייה היסטורית בתואר. חצי שנה מאוחר יותר נפגשו שוב במסגרת שמינית גמר הליברטדורס במשחק הראשון ניצחה המארחת ריבר 0-1, ואילו בגומלין בבומבוניירה של בוקה, המשחק הופסק במחצית. בעקבות תקיפה של אוהד בוקה את שחקני ריבר בדרך מחדר ההלבשה עם גז פלפל. המשחק הופסק כאמור, ואחרי חקירות ודיונים כמה ימים לאחר מכן, ההתאחדות הדרום אמריקאית העניקה ניצחון טכני לריבר, שבסופו של דבר גם סלל את כל הדרך אל התואר למועדון בלבן.

קהל ריבר
Credit to mountakhab.net

טרם הזכיות של ריבר בגביעים היבשתיים, בשנת 2011 ירדה ליגה לראשונה. מה שגרם באופן טבעי ללעג אדיר מצד אוהדי בוקה. עד עצם היום הזה שומעים ביציעים בעיקר את שירי הלעג לירידתה של ריבר ליגה. השמחה בצד הצהוב כחול היתה אדירה, ואף חצי שנה מאוחר יותר בוקה זוכה באליפות ארגנטינה, וזאת בזמן שריבר נלחמת על העליה בחזרה לליגה הראשונה.
גם בקרב השחקנים שמזוהים עם בוקה וריבר אפשר לראות את האהדה העיוורת למועדונים. ואף מיותר לציין כי מעבר לקבוצה היריבה תיחשב בגידה שלא תסלח לעולם.
ב 25 לאוקטובר 1997, דייגו מרדונה משחק את המשחק הרשמי האחרון שלו בקריירה. והבמה? ניחשתם נכון, ריבר – בוקה במונומנטל של ריבר. במשחק מנצחת בוקה 1-2 , ואילו מרדונה הוחלף במחצית השניה, על ידי נער שאז לא היה כל כך מוכר בשם – חואן רומן ריקלמה. אותו נער שיהפוך עם השנים לאליל הכי גדול של אוהדי בוקה. ואיך אפשר בכל זאת לסיים בלי להזכיר שוב את דייגו ? כאשר הוא יורד מהמגרש במשחקו האחרון חותם את הקיירה ומסמן אצבע משולשת לכיון היציע של ריבר – קלאסי מארדונה.

 

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח