קיץ על החוף (ב UFC לא מרימים ידיים)

עם פרוץ משבר הקורונה, ה UFC היה אחד מהאחרונים לכבות את המסך. האירוע האחרון שנערך עד עצירת הספורט ברוב העולם, התקיים בברזיל, באולם ריק מקהל ותחת המגבלות דאז – עד 200 אנשים כמדומני. נשיא הארגון, דיינה ווייט, היה מהדוברים הבולטים והקולניים בעד המשך הפעילות (בין היתר – ואולי יותר מכל – בגלל לחצים כלכליים), וניסה שוב ושוב לקיים אירוע בכל מחיר.

הוא ניסה לכוון למתקן שברשות ה UFC בלאס וגאס ונדחה. אחר כך, הוא ניסה לקיים אירוע בשמורה אינדיאנית (שם לא חלים כל החוקים הפדרליים), אבל טורפד ע"י מושל קליפורניה. הוא אפילו הצהיר שיקנה אי, ועליו יקיים אירועים בהשתתפות לוחמים בינלאומיים, מה שעורר עליו מקהלה של לעג, כולל מאחד, ג'ון אוליבר, מגיש התכנית Last week tonight ב HBO (לכו ל 10:11 בסרטון למטה), שבסקראזם הרגיל שלו, מתובל בפאניקה ודיסאינפורמציה, לעג לארגון ולתוכניותיו הגראנדיוזיות, וגם ביקר אותם קשות על עצם רצונם לחזור לפעילות.

בינתיים, השעון תקתק, והאירוע לו ציפו יותר מכל – UFC249 – התבטל\נדחה. את האירוע, אמור היה להוביל הקרב שנחשב למעניין ביותר בשנים האחרונות. אחרי ארבעה ביטולים, סוף סוף היו אמורים להילחם זה בזה, אלוף מחלקת המשקל הקל – חביב נורמאגומדוב מול מי שזכה בחגורה הזמנית לפניו (ולא הפסיד אותה) – טוני פרגוסון.

בגלל חוסר הודאות סביב מגבלות התנועה, נורמאגומדוב טס לרוסיה למשפחתו, ובזה בעצם נחתם גורלו של הקרב, לפחות לעת עתה. הארגון נאלץ כמובן לדחות כמה וכמה אירועים, וניסה כאמור לקיים אירוע באפריל, בהשתתפות לוחמים שזמינים מבחינת יכולת ההגעה, הכושר והנכונות להילחם. מכיוון שאי אפשר היה לתזמן את חביב\טוני, הארגון פנה לבא בתור, מבחינת הדירוג – ג'סטין גייטג'י על מנת להחליף את הדגאסטני.

כבר בתחילת מאי, פלורידה היתה אחת מהמדינות הראשונות להקל במגבלות של משבר הקורונה, ואף הגדירה את WWE כ"עסק חיוני". ראשי ה UFC כמובן קפצו על ההזדמנות, וה UFC הפכו להיות ארגון הספורט הראשון שחוזר לפעילות, ואיך. שלושה אירועים נקבעו לשבוע שהתחיל עם UFC249 ב 9 במאי, והסתיים ב 16 לחודש. שלושת האירועים עשו את העבודה והיו מהטובים יותר בשנה האחרונה, למרות שסבלו ממחסור ב"שמות" גדולים (למעט 249 כמובן).

אחרי הסיבוב בפלורידה, הארגון קיבל את האור הירוק מהועדה האתלטית והממשלה בנבאדה ועבר לארח את האירועים במתקן שלו בלאס וגאס. במתקן הזה, מצולמות תוכניות UFC כמו The contender series בו לוחמים אלמוניים יחסית, מקבלים הזדמנות להרשים את דיינה ווייט ולחתום על חוזה מקצועני. האולם קטן, הכלוב מהדגם הקטן יותר, והכי חשוב אולי – לא צריך לשלם על אירוח האירוע.

זוכרים את הקטע הזה של האי? Fight Island? ידעתי שיהיה קשה, ויהיו מכשולים. אבל גם ידעתי שווייט לא אמר את זה סתם. ל UFC  יש אחת-עשרה מחלקות משקל (8 לגברים ו 3 לנשים). האלופים של ארבע מהן (חביב נורמאגומדוב, ישראל אדסניה, אלכסנדר וולקנובסקי והסינית וויילי ז'אנג) אינם אמריקאים ולא יכולים להתחרות בארה"ב כיום. בנוסף להם יש שורה מאוד ארוכה של לוחמים בינלאומיים נוספים שמוגבלים בכניסה. לכן, האירועים שנערכים בימים אלה בארה"ב מעט מדוללים ב"שמות" (למרות שלא באיכות). בזמן שהמלעיזים דיברו, דיינה ווייט עבד, וראו איזה פלא – יש אי, יש אירועים מתוכננים, יש לוחמים בינלאומיים. אין דבר העומד בפני הרצון. ול UFC יש רצון.

לביקורת על עצם החזרה לפעילות, עונה ה UFC בתוכנית פעולה מדוקדקת. בתחילה, הם יצרו את הפרוטוקול לשמירה על כללי בטיחות, כולל הגבלות תנועה, שהיה במלון תחת פיקוח, כמובן בדיקות לכל מי שמעורב (מראשון הלוחמים ועד מי שמנקה את האולם), מיקום השדרים ועוד. עם המעבר לאירועים בנבאדה, הוועדה האתלטית החמירה עוד יותר, וכיום ראיונות עם המנצחים מנוהלים דרך מצלמות ולא בתוך הכלוב. ישנו תהליך של ניתוח והסקת מסקנות. האם אין סיכון בכלל? אין חיה כזאת. בואו נרד רגע לקרקע המציאות ונבין שגם בימי שגרה ישנם אינספור סיכונים, ובכל זאת אנחנו מנהלים שגרה כלשהי. אז נכון, קורונה זה לא שגרה שהכרנו, אבל גם במסגרתה, ותוך ניהול סיכונים אנחנו בכל זאת ממשיכים לחיות. ה UFC פשוט עשו את זה לפני כולם, ואני באופן אישי – בתור מי שלא חוסך ביקורת מהארגון הזה – מוריד את הכובע, על ההתנהלות המקצוענית והיסודית שלהם בתקופה הזו.

אז אי יש – מדובר על מקום שנקרא האי יאס (Yas) שנמצא באבו דאבי. הארגון, בעזרת הממשלה באבו דאבי, יסגרו את המתחם כולו (משהו כמו 25 קמ"ר) שיכלול מגורים, מתקני אימונים, חדר\י אוכל וכמובן – האוקטגון. הלוחמים יגיעו לשם, ותוך הקפדה על הפרוטוקולים והבדיקות, ישהו אך ורק שם.

לוחמים – גם יש. התחלה של. על מנת להפוך את ההרפתקה הזו למשתלמת ככל האפשר, הארגון יערוך על האי ארבעה אירועים רצופים. הראשון שבהם –  UFC 251כבר הוכרז, כולל הקרבות בקארד המרכזי. זה יתחיל עם קרב בין פייג' ואנזאנט (לוחמת UFC ואושיית אינסטוש בלתי נלאית) לבין אמאנדה היבאס. אחריהן יעלו שתי אלופות משקל הקש לשעבר, רוז נמאיונס וג'סיקה אנדראג' לקרב חוזר (בראשון ניצחה הברזילאית). מכאן מתחילים שלושה קרבות אליפות בערב אחד:

Credit: UFC Official Facebook Page

פטר יאן הרוסי ילחם מול אגדת ה MMA ז'וזה אלדו, על חגורת משקל התרנגול הפנויה (הנרי סחודו האלוף הודיע על פרישה).

מחלקת משקל התרנגול של ה UFC בימים אלה, היא אחת המעניינות והמהנות לצפיה ב MMA בכלל. יש לי טענות על שיבוצו של אלדו לקרב הזה, אבל לא אלאה אתכם בפרטים. זה הקרב שיש, והוא צריך להיות מאוד מהנה. מאז שהצטרף ל UFC, יאן עומד על רצף של שישה ניצחונות, בין היתר מול לוחמים קשוחים כמו יורייה פייבר, ג'יימי ריברה וג'ון דודסון. הרוסי הוא סטרייקר טכני מוכשר וחכם, שמסוגל – לעיתים – לסיים קרב באגרוף אחד. לעומת זאת, הוא לא ספג הפסד באף עצירת קרב (יש לו רק הפסד אחד, הוא עדיין צעיר).

ז'וזה אלדו הוא לוחם עתיר זכויות. נכון להיום, אני עדיין חושב שהוא גדול לוחמי משקל הנוצה אי פעם, ואחד מהלוחמים הטובים אי פעם. נקודה. למרות שהוא רק בן 33 (נחשב לזמן השיא ב MMA), יש לו קילומטראז' עצום בכלוב. הוא נלחם בכל המי ומי, וניצח את רובם. הוא אחד מהלוחמים היותר שלמים שידע הספורט, עם סטרייקינג טכני, ג'יו ג'יטסו ברמה גבוהה, וכזה שקשה מאוד להוריד לקרקע.

קשה לדעת בדיוק איך יתפתח הקרב, אבל מאוד קשה להאמין שעם שני הלוחמים האלה, הוא יהיה פחות מקרב מצויין.

בשביל קרב האליפות הבא, אנחנו עולים מחלקת משקל אחת ושוב יש לנו קרב חוזר. אלוף משקל הנוצה, אלכסנדר וולקנובסקי, יגן על התואר מול הלוחם ממנו לקח את החגורה – מקס הולוואי.

מה מתאים יותר, מאשר שני תושבי איים שנלחמים זה מול זה על אי? האלוף האוסטרלי, זכה בחגורה אחרי קרב של חמישה סיבובים מול תושב הוואי, הולוואי. הוא קיבל את קרב האליפות אחרי שבעה ניצחונות רצופים ב UFC, כולל על ז'וזה אלדו מיודענו. למעשה, הפעם האחרונה בה הפסיד וולקנובסקי בקרב MMA היתה לפני תשע-עשרה קרבות!!! ב 2013!

מקס החביב, זכה בחגורה כשניצח אף הוא את אלדו. לפני שהפסיד לאוסטרלי בקרב ביניהם, עמד על רצף של ארבע-עשרה קרבות במשקל נוצה ללא הפסד. הפעם האחרונה שהפסיד במשקל הזה היתה ב… ניחשתם נכון – 2013! (אגב – לקונור מקרגור). מדובר בשני לוחמים מאוד מוכשרים, עם סט כלים רחב וטוב. שניהם יודעים את העבודה בעמידה כמו גם על הקרקע. בקרב הראשון, וולקנובסקי הצליח לנטרל את היתרונות של הולוואי עם המון תנועה, לחץ ובעיטות לרגליים. זה קרב מאוד מעניין מבחינה טכנית, כמו גם כדי לבחון את תוכניות המשחק של שניהם.

ובקרב המרכזי מחכה לנו קינוח מעולה. גילברט ברנז המלהיב והמוכשר, ינסה לקחת את חגורת האליפות במשקל החצי-בינוני מקמארו אוסמן, שעד כה הראה דומיננטיות מוחלטת מול יריביו.

גילברט ברנז לוהט. הוא אחד מהלוחמים היותר פעילים בארגון, ונלחם כבר חמש פעמים מאז אפריל של שנה שעברה (סמכו עלי, זה המון), כשהקרב האחרון שלו היה ב30 למאי. הוא כרגע על רצף של שישה ניצחונות, כולל על דמיאן מאיה המצויין והותיק (בנוקאאוט טכני) ולאחרונה על האלוף לשעבר טיירון וודלי. הקרב האחרון בו הפסיד היה במשקל הקל (במבט עליו, קשה להבין מה הוא חיפש במחלקה הזו) ומאז שעבר למשקל החצי-בינוני, הוא נראה פשוט נהדר. הג'יו ג'יטסו שלו מצויין ובנוסף לכוח שהתווסף לו עם הוויתור על חיתוך המשקל, גם רמת הסטרייקינג שלו השתפרה פלאים. הכושר הגופני שלו מספיק טוב כדי שיוכל להילחם חמישה סיבובים אינטנסיביים, ואפילו הסנטר שלו נבדק בהצלחה מול חבטות חזקות של וודלי.

קמארו אוסמן הוא סוג של מכונה. לקרב הזה, יגיע עם רקורד של 16 נצחונות והפסד בודד (מחוץ ל UFC). רוצים לנחש באיזו שנה היה ההפסד האחרון שלו? כמובן, 2013, בקרב המקצועני השני בקריירה שלו. מאז הוא 15-0 כולל ניצחון דומיננטי על טיירון וודלי, עת לקח ממנו את התואר, וקרב הגנה פשוט מצויין מול קולבי קובינגטון שנגמר בנוקאאוט טכני בסיבוב החמישי. הוא מגיע מרקע של היאבקות, יש לו כוח פיזי רב, והעבודה שלו על הרגליים – למרות שהיא לא מבריקה – בהחלט צריכה להדאיג את כל מי שיעלה מולו. לפעמים מספיק לעשות מעט דברים טוב, מאשר לנסות לעשות הכל. אגב, אותו הדבר אמור לגבי ברנז.

הקרב הזה, מעבר להיותו קרב אליפות, מעניין בגלל הרקע והסגנון של שני הלוחמים. מצד אחד מתאבק חזק, אבל האם ירצה לקח אל הקרקע יריב מוכשר כמו ברנז, שלא היסס לשחק בג'יו ג'יטסו עם אומן כמו דמיאן מאיה? מצד שני לוחם עם סטרייקינג משופר, מול לוחם שעושה את זה קצת יותר זמן, ומה לגבי מה שבין משחק העמידה לקרקע? ישנם מספיק דברים שלוחם יכול לאיים בהם, שפשוט מטרידים את מוחו של היריב. בקיצור – קרב מצויין לסיכום קארד מצויין.

מתי מתרגש עלינו כל הטוב הזה? בבקשה, פתחו יומנים וסמנו את שבת, ה 11 ליולי. השעה תהיה בערב שעון ישראל. אעדכן אתכם בקבוצת הגולשים כשיהיו יותר פרטים (כמובן שיהיו גם קרבות מקדימים).

עוד, אשתף בקבוצת הגולשים, כשיוכרזו האירועים הבאים על האי. בינתיים רק אומר זאת כך:

מכיוון שארבעת האירועים האלה יתרחשו במזרח התיכון, אין לכם פטור מצפיה! אין צורך לקום באמצע הלילה, או לפנות בוקר. זה יהיה זמין ממש על המסך שלכם ובשעות נוחות. יתרה מכך, מכיוון של UFC יש פה חלון הזדמנויות קצוב, למלא ארבעה אירועים עם לוחמים בינלאומיים, אתם יכולים לצפות שמעבר לאירוע עליו הרחבתי מעט כאן, הם ינסו לדחוס כמה שיותר קרבות איכותיים בתקופה הזו. קשה לי לחשוב על זמן יותר טוב להפוך לאוהד MMA.

Photo by Phillip Goldsberry on Unsplash

דברו איתי בטוויטר (@cobainco) אם אתם צופים.

**עריכה:

תודה לאייל כרמיאל, שתיקן אותי. האירועים על Fight Island יערכו בשעה הרגילה, כלומר 5-6 בבוקר שעון ישראל. זה עדיין לא פוטר אתכם מצפייה כמובן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח