היא זכתה ב-32 אליפויות, 12 גביעים לאומיים ועשרים פעם זכתה בגביע אלופות אירופה למועדונים, יותר מכל מועדון אחר ביבשת ועם רצף בלתי נתפס של 12 זכיות רצופות בליגת האלופות. ולא, זהו לא מועדון הכדורסל של צסק"א מוסקבה ולא מועדון הכדורגל, אלא מועדון ההוקי קרח, שנחשב לאחד המפוארים ביבשת, אבל מתקשה לזכות בתואר משמעותי מאז הזכייה בגביע האלופות האירופי בעונת 1991.

מועדון ההוקי קרח של צסק"א מוסקבה (כמו שאר מועדוני הספורט של איגוד צסק"א) הוקם בחסות הצבא הסובייטי ונוהל על ידי משרד ההגנה של ברית המועצות. צסק"א הוא ראשי תיבות ברוסית ל"מועדון ספורט מרכזי של הצבא", שמו של איגוד הספורט מאז 1959. איגוד הספורט הוקם באפריל 1923 על בסיס אגודת הספורט OLLS, אגודת הספורט של חובבי ההחלקה שנוסדה על ידי שר הפנים דאז, הנסיך אובולנסקי בתקופת רוסיה הצארית, בשנת 1901. אירוניה היא שהאגודה המקורית נוסדה בחסות המשטרה ולאחר מכן הועברה לידי הצבא. לאחר השתלטות המהפכנים הסוציאליסטיים על השלטון, הם השתלטו גם על אגודת הספורט OLLS וזו שינתה את שמה מספר פעמים לאורך ההיסטוריה עד שהפכה לצסק"א.

בתקופת ברית המועצות, בעידן של הגבלות והעדר סחר חופשי, התנהלה הקבוצה כמחנה אימונים צבאי. שחקנים הועברו אליה בהתאם להנחיות מלמעלה וכל השחקנים קיבלו דרגות צבאיות (חלקם שיחקו במועדון כחלק מהשירות הצבאי) ותקציב הקבוצה הגיע ישירות ממחלקת התרבות והספורט של משרד ההגנה הסובייטי. מועדון ההוקי קרח עצמו הוקם בדצמבר 1946 (כחלק מאגודת צסק"א) יחד עם כמה מועדוני הוקי קרח נוספים שהרכיבו את ליגת ההוקי של ברית המועצות.

//pagead2.googlesyndication.com/pagead/js/adsbygoogle.js

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

בעונת הבכורה של הליגה הסובייטית התמודדו קבוצות הוקי קרח חדשות מאחר וענף הספורט לא היה כל כך פופולרי ומוכר במדינה. אומנם ברוסיה הצארית הוקמו קבוצות הוקי חובבניות, אך התקדמותן נבלמה עם פרוץ המהפכה הבולשביקית והענף נזנח עד לאחר מלחמת העולם השנייה. לטביה הייתה היחידה שהמשיכה לשמר את הענף ומועדון ההוקי דינמו ריגה היה גם הפייבוריט, בשל כך, לזכות באליפות. הליגה פוצלה בשלב הראשון לשלושה בתים והליגה הכילה 12 קבוצות. מנצחת כל בית הייתה מעפילה לשלב השני, אליו העפילו ספרטק מוסקבה, צסק"א ודינמו מוסקבה שזכתה לבסוף באליפות, כשצסק"א מסיימת במקום השני.

הקבוצה הלכה והתחזקה ותוך שנתיים הפכה צסק"א למועדון ההוקי החזק ביותר בליגה, לאחר שזכה ברצף של 3 אליפויות. הקבוצה הפכה לדומיננטית ביותר לא רק בליגה ומשנת 1969 התבססה כקבוצת ההוקי הטובה באירופה: היא זכתה גם באליפות המדינה, גם בגביע וגם בגביע אלופות אירופה למועדונים. עד מהרה, צסק"א הפכה לקבוצת הבסיס של הנבחרת ורבים משחקניה שיחקו גם במדי הנבחרת הלאומית, שבזכותם התבססה כאחת מנבחרות ההוקי הטובות בעולם (היא זכתה 22 פעמים באליפות העולם).

להצלחתה בזירה הלאומית והבינלאומית אחראים המאמנים אנאטולי טראסוב ו-ויקטור טיכונוב (שאימן בצסק"א משנת 1977 עד 1996), תחתיו צסק"א זכתה ברצף מדהים של 12 אליפויות עד 1989, תקופה שנחשבת לטור הזהב של צסק"א. בשורות הקבוצה שיחקו אז שחקנים שבלטו גם במדי הנבחרת הלאומית כדוגמת: ניקולאי פוצ'קוב, דמיטרי אוקולוב, וסבולוד בוברוב, ויקטור שובאלוב, יבגני באביץ', יורי פאנטיוחוב ואיוואן טרגובוב.

כשטיכונוב מונה למאמן בשנת 1977 הוא לא שיער שיאמן את הנבחרת במשך 19 שנים רצופות, אך אין ספק שהפך למאמן המעוטר ביותר באירופה: הוא הוביל את הקבוצה הצבאית לזכייה ב-12 אליפויות אירופה ו-ו-12 אליפויות לאומיות. בשורות הקבוצה האגדית שיחקו שחקני הוקי קרח נודעים, שבלטו גם בהמשך הן כספורטאים, הן כמאמנים והן כמנהלים, ביניהם ניתן למנות את בוריס אלכסנדרוב, סרגיי מקארוב, ויאצ'סלב פטיסוב (שעמד בראש הגלגול הראשון של משרד הספורט הרוסי), ויאצ'סלב ביקוב (שאימן את הנבחרת הרוסית במהלך זכייתה באליפויות העולם בהוקי ב-2008 וב-2009) ושוער ההוקי ולדיסלב טרטיאק (שעומד בראש התאחדות ההוקי הרוסית).

טיכונוב אימן את צסק"א עד לאחר פירוק ברית המועצות. ב-1996 הוא עזב ומאז צסק"א לא מצליחה לחבר זכייה בתארים. שלא תטעו, צסק"א נותרה לקבוצה חזקה מאוד בליגה שזוכה בגביעים שונים, אבל ארון הגביעים עדיין חסר את גביע האליפות.

לאחר נפילת מסך הברזל, בדצמבר 1991, הוסרו כל המגבלות הכלכליות, אך גם התמיכה הממשלתית. כל מועדוני הספורט שזכו לתמיכת המדינה ובכללם צסק"א, מצאו את עצמם ללא מימון ונאלצו להסתגל לעידן חדש, שבו עליהן לחפש לעצמן ספונסר. בשנות התשעים משרד ההגנה הרוסי צמצם מאוד את תמיכתו באגודת הספורט. במאי 1996 הוקמה חברת מניות בשם צסק"א שרכשה מידי משרד ההגנה את מותג צסק"א, אבל המהלך הזה לא עזר במיוחד. שחקנים רבים בליגת ההוקי הרוסית התעניינו בחוזים השמנים שהציעה ליגת ההוקי האמריקאית, ה-NHL, שהייתה הראשונה בתור לרכוש שחקני הוקי רוסים שהיו מוכשרים מאוד ולא ראו עתיד בליגה הרוסית. מנהלי הליגה ביצעו מספר רפורמות ומיתוגים מחודשים לליגה הרוסית, אך אלה אומנם הגבירו את התחרותיות בליגה וצסק"א התקשתה עוד יותר לחזור לקדמת הבמה, אבל זה לא הגדיל את אטרקטיביות הליגה בפני שחקנים רוסיים ששאיפתם באותן שנים היה לשחק בקבוצות ה-NHL.

//pagead2.googlesyndication.com/pagead/js/adsbygoogle.js

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

בשנת 2008 הוחלט לפרק את הליגה הרוסית. במקומה הוקמה ליגת ההוקי היבשתית (או הקונטיננטלית) שמיתגה את עצמה תחת ראשי התיבות KHL. הליגה החדשה הציבה רף גבוה של תקרת שכר ואט-אט החלה לצבור פופולריות ולהזמין אליה שחקני הוקי רבים, לא רק מרוסיה, אלא משאר יבשת אירופה ועם השנים הפכה לליגת ההוקי הטובה ביבשת והשנייה בטובה בעולם, כי בכל זאת NHL היא עדיין ליגה חזקה יותר.

תחת מצב עניינים זה, צסק"א החלה ברכישת שחקנים חדשים ומינוי מאמנים בכירים בתקווה לזכות באליפות. תחילה מונה ויאצ'סלב פטיסוב, אך צסק"א התקשתה להעפיל לפלייאוף הליגה ולאחר מינויו של יוליוס שופלר הצ'כי למאמן בעונת 2011/2012, חברת המניות צסק"א נרכשה על ידי תאגיד רוסנפט ובכך צסק"א עברה לידיים פרטיות באופן מלא כאשר כל קשר בינה לבין הצבא היה רק שם הקבוצה וההיסטוריה שלה. כפי שקרה בפועל גם עם שאר מועדוני הספורט של צסק"א (קבוצת הכדורגל, למשל, נמצאת בבעלות איש העסקים יבגני גינר וקבוצת הכדורסל שייכת לתאגיד נורניקל).

אבל התארים מיאנו להגיע.

בעונת 2014/2015 צסק"א סיימה במקום ראשון בטבלת הליגה והעפילה לשלב הפלייאוף, אך הודחה בשלב חצי גמר הליגה. בעונת 2015/2016 הקבוצה התעלתה על עצמה ולאחר ששוב סיימה בראשות טבלת הליגה סופסוף צסק"א העפילה לגמר הליגה, אך לבסוף הפסידה למטאלורג בסדרת הגמר וסיימה כסגנית האלופה, שוב ללא תואר, אך היה זה ההישג הטוב ביותר שלה מאז 1991.

צסק"א אומנם זכתה בכל מיני גביעים על הישגיה בליגה, אך לא הצליחה לשוב ולזכות באליפות הליגה. בעונת 2015 אומנם הוכתרה רשמית לאלופת רוסיה, לאחר שהייתה לקבוצה הרוסית עם ההישג הכי טוב בליגה הסדירה, אך לא זכתה באליפות KHL והתואר הנכסף נותר בלתי מושג.

בעונה שעברה, 2016/2017, צסק"א שמרה על מאזן טוב ושוב סיימה בראשות טבלת הליגה הסדירה, אבל כשלה בפלייאוף והודחה בשלב רבע הגמר.

צסק"א, שפעם הייתה כובשת את הליגה עשתה את זה שוב וכשלה ברגע האמת. העונה, היה נדמה שהיא סוף סוף תצליח לשבור את המחסום, היא אומנם לא סיימה בראשות טבלת הליגה, אך העפילה עד לשלב גמר הפלייאוף, כשבדרך היא מנצחת את אלופת העונה שעברה, סק"א, אבל בגמר היא פגשה את אק בארס הטטארית והפסידה לה בסדרת הגמר ושוב פעם לא זכתה בתואר. היא סיימה כסגנית האלופה בפעם השנייה בתולדות ליגת KHL וללא אף זכייה באליפות הליגה.

ודווקא העונה, זו הייתה עונת פספוס משמעותית עבור צסק"א. בשורותיה משחק קיריל קפריזוב, בן ה-21, שהבקיע את שער הניצחון של נבחרת הספורטאים הרוסיים בגמר טורניר ההוקי של האולימפיאדה שנערכה השנה בקוריאה הדרומית ובה הרוסים זכו במדליית זהב ראשונה ומחצית משחקני הנבחרת באו מצסק"א, אבל ההצלחה האולימפית לא נמשכה אל תוך ההצלחה הקבוצתית ושוב צסק"א הגיעה הכי קרוב שאפשר, אבל לא הצליחה לקטוף את גביע האליפות. המנחוס נשבר רק בעונת 2018/2019: היא שוב פגשה את יריבתה המושבעת סק"א סנקט פטרבורג, אבל אחרי מותחן מורט עצבים הצליחה לגבור עליה בשלב חצי גמר  הפלייאוף (עם 4-3 בסדרה) ובגמר כבר לא הייתה לה תחרות, אוונגרד אומסק, לא הראתה מאבק של ממש  וצסק"א זכתה סופסוף באליפות KHL אחרי ניצחון 4-0 בסדרה ולארון התארים הצטרף גם גביע גגארין הנכסף.

כך הקבוצה, שבאמתחתה 12 אליפויות אירופה, 32 אליפויות ברית המועצות ובאופן רשמי אומנם זכתה באליפות רוסיה (רק בגלל שהייתה לקבוצה הרוסית עם המאזן הטוב ביותר בליגה הסדירה בעונת 2015), התקשה אומנם להשיג עליונות בליגה הרוסית המתחדשת, שמאז 2008 מספקת תחרות של ממש בענף. אבל צסק"א שהייתה שנים רבות יקירת הממסד הולכת ומוצאת את עצמה לומדת להסתגל יותר ויותר לעידן שבו עליה להסתמך על משאביה בלבד ללא תלות ישירה במדינה.