פרטיזן ואיש צבא: זוראן טושיץ’ רוצה אליפות בשחור-לבן

לא מעט דובר על צסק”א מוסקבה לאחרונה, במיוחד לאחר נצחונה המפתיע על ריאל מדריד. המועדון הרוסי עבר מתיחת פנים נרחבת בקיץ, שהמשיכה את מגמת עזיבת שחקניה הבכירים. אחד מהם הוא הקשר הסרבי זוראן טושיץ’, שאחרי 7 שנים במוסקבה חזר למועדון ילדותו – פרטיזן בלגרד. פתיחת העונה הנוכחית שלו אמנם מאכזבת מעט, בעקבות פציעה ממנה הסרבי טרם התאושש, אבל העונה שעברה האירה פנים עבורו ועבור המועדון, ונראה כי טושיץ’ מצא את מקומו בסגל השחור-לבן. היות ומדובר בשחקן שאני מסמפט בהחלט, אבל כזה שלא זוכה כמעט לכותרות, הגעתי למסקנה כי הגיע הזמן שזה ישתנה.

זוראן טושיץ' פרטיזן
בליגה האירופית נגד פלזן – טושיץ’. Credit to Flickr.com.

הפריצה והמעבר לשדים האדומים

למרות שהגדיר לא פעם את פרטיזן כביתו, אל המועדון מהבירה הגיע טושיץ’ רק בגיל 20. בילדותו שיחק במועדוני כדורגל זניחים, ובכלל בקטרגל בין לבין, ואת ההכרה החל לקבל רק לאחר שהציל את מועדונו דאז, באנאט זרנאנין, מירידה, בזכות שני שערים במהלך העונה. במקביל, הגעת באנאט עד לחצי גמר הגביע הסרבי והופעות בנבחרת הלאומית הפנו את אור הזרקורים לכיוונו של טושיץ’, ובקיץ 2007 הוא הוחתם על ידי פרטיזן. הקשר לא המתין יותר מדי – את הופעת הבכורה ערך כעבור פחות משבוע, כשעלה למגרש בדקה ה-15 במקום אלמאמי מוריירה שנפצע, ואת שער הבכורה כבש 5 ימים נוספים לאחר מכן. את העונה סיים עם 8 שערים ו-4 בישולים ב-32 משחקים, וחשוב מכך – עם דאבל מקומי במדי פרטיזן. העונה הבאה נפתחה באותה המגמה – כבר במחזור הראשון כבש נגד מועדונו לשעבר, באנאט, ובהמשך כיכב גם במוקדמות ליגת האלופות והליגה האירופית. וכשכל זה התווסף לגריפת תארים של המועדון, היה ברור כי תוך זמן קצר מאד תקבל פרטיזן הצעות על קשרה ממועדוני פאר ברחבי היבשת. וכך אכן קרה.

בחלון ההעברות של חורף 2008 עבר טושיץ’ יחד עם אדם ליאיץ’ למנצ’סטר יונייטד. ובכן, זה לא מדויק – טושיץ’ הגיע במיידי, בעוד שליאיץ’ נשאר במועדונו על סוף העונה, וכלל לא הגיע לשדים האדומים בסופו של דבר. את טושיץ’ זה פחות עניין – הקשר בן ה-21, שהוחתם תמורת 8 מיליוני ליש”ט, קיבל את החולצה עם המספר 14, ובהגיעו אף נשמעו קולות על היותו מחליף עתידי לראיין גיגס, לכשיפרוש הוולשי. כיום השוואה זו נראית לכל הפחות מגוכחת, אבל זו הייתה המציאות אז – טושיץ’ הטריף את היבשת. ובל נשכח כי באותן השנים הגיעה יונייטד לשני גמרים רצופים של ליגת האלופות ושלטה בליגה האנגלית, שלא כמו היום.

הנדידה ממשיכה – וסופה ברוסיה

אבל עובדה זו הייתה גם בעוכריו. אם בפרטיזן השפעתו של טושיץ’ הייתה מיידית, במנצ’סטר התאקלמותו לא צלחה. ההתחלה לא אותתה על כך – הופעת הבכורה התרחשה במהרה, במשחק הגביע האנגלי נגד טוטנהאם, אז עלה במקום לא אחר מכריסטיאנו רונאלדו. כעבור שלושה ימים ערך בכורה גם במסגרת הליגה, כשהחליף את דימיטאר ברבאטוב – אבל ברור לכל כי הפער בין השמות הנ”ל לבין הסרבי בלתי ניתן לגישור. ואכן, ככל שהתקדמה העונה, מצא עצמו טושיץ’ משחק יותר ויותר עבור קבוצת המילואים של המועדון. אמנם הוא כבש שער שהבטיח את המקום השני בטבלת ליגת המילואים, אבל רמת המשחק בפרמיירליג הייתה גדולה עליו בכמה מידות. היכולת הפיזית הייתה לא מספיק טובה, הערך המוסף שייחד אותו בסרביה נעלם כלא היה – ובשורה התחתונה, טושיץ’ לא עמד בציפיות, שהיו לא נמוכות בכלל. מעט משעשע כי את שערו הראשון בקבוצה הבוגרת כבש בניצחון 8:2. תוצאה זו הפכה לסימבולית בקרב אוהדי השדים האדומים, אולם מדובר פה במשחק שונה לגמרי – במסגרת טורניר ידידות קיצי, נגד האנדז’ו גרינאטון. יחי ההבדל הדק.

מצב העניינים לא השתנה גם בעונה הבאה, ולאחר שנה קלנדרית אחת באנגליה, הושאל טושיץ’ לפ.צ. קלן מהבונדסליגה עד לתום העונה. הקבוצה מחצי הטבלה התחתון הייתה חבל ההצלה של הקשר, שעלול היה להדרדר לליגות נמוכות עם תווית של אכזבה ענקית. 5 שערים ו-2 בישולים ב-13 משחקים הזכירו שמדובר בשחקן צעיר וכשרוני, שעתידו, ככל הנראה, עוד לפניו. זכורים במיוחד המשחקים נגד האנובר והרטה ברלין באותה העונה, שבאו אחד אחרי השני. בראשון כבש טושיץ’ את שני שעריו הראשונים בקלן, בדרך לניצחון 4:1, ובשני ספג הסרבי שני כרטיסים צהובים בהפרש של 45 שניות, וקבוצתו הפסידה 3:0. עם חזרתו מההשעייה המשיך לנפק מספרים, ובשורה התחתונה היו אלו חמישה חודשים מוצלחים עבור טושיץ’. אלא שבסופם הוא שב למנצ’סטר, בה כמות הדקות שצפוי היה לקבל תאמה את כמות שעריו בחצי העונה בגרמניה.

זוראן טושיץ' צסק"א
המועדון שהפך עבורו לבית – טושיץ’ במדי צסק”א. Credit to “PFC CSKA MOSCOW” Facebook page.

ואז הגיעה צסק”א מוסקבה. הקבוצה מהבירה, שהחלה לבנות את עצמה תחת שרביטו של לאוניד סלוצקי, החתימה את הסרבי, גם כן תמורת 8 מיליוני ליש”ט – לפי השמועות, שכן הסכום לא פורסם רשמית. באותם ימים היה טושיץ’ שקוע בהכנה לגביע העולם עם נבחרתו, במדיה רשם עד אז 22 הופעות, בהן כבש 4 שערים – מאזן לא רע בכלל עבור שחקן בן 23. למרות ניצחון סנסציוני על נבחרת גרמניה, הודחה סרביה כבר בשלב הבתים, כשטושיץ’ שותף לכחצי שעה בלבד במשחק האחרון, בו הפסידה נבחרתו לאוסטרליה. היה רגע אחד חיובי בהדחה המוקדמת – הקשר נחת מוקדם במוסקבה, מה שהקל על תהליך ההסתגלות שלו. ואצל טושיץ’ המשוואה פשוטה – התאקלמות מהירה תוביל ליכולת משובחת.

שבע שנים של מזל טוב, בערך

והמשוואה התבררה פעם נוספת כנכונה. הפעם הנסיבות באו לקראת טושיץ’ – ראשית, רוסיה אינה אנגליה, וההבדלים בינה לבין סרביה פחות מורגשים. שנית, אוהדי צסק”א ידועים ביחסיהם הטובים עם אוהדי פרטיזן, והיה זה שיקול משמעותי במעברו של טושיץ’ לקבוצה. לימים יספר כי מעבר ליריבה העירונית, ספרטק, היה קשה מאד עבורו, שכן אוהדיה נמצאים באידיליה עם אוהדי הכוכב האדום בלגרד – היריבה המרה של פרטיזן. וכך, עבר הסרבי מפרטיזן למועדון אנשי הצבא (אחד הכינויים של צסק”א – Armeitsy), מה שבאמת נשמע כמו קידום, ולא רק בעולם הכדורגל. טושיץ’ פתח בסערה והפך אט-אט לאחד משחקניה המובילים של הקבוצה. הוא לא היה סקורר מדופלם, אבל איכויותיו התבטאו בדרכים אחרות. הטאץ’ העדין, המסירות המרהיבות, הדריבל והבעיטות הלא שגרתיות ייחדו אותו מיתר השחקנים – כל זאת, כמובן, לצד ביצוע המצבים הנייחים. גולת הכותרת הייתה שערו בליגת האלופות בברנבאו – (מעט מטה מצורף סרטון, בו השער המדובר נוכח בדקה 1:57).

עונת 2013-14 הייתה, אולי, עונתו הטובה ביותר של טושיץ’. הזכייה באליפות בעונה שקדמה לה הבטיחה לצסק”א את השתתפותה בליגת האלופות – בבית עם מנצ’סטר סיטי ובאיירן מינכן. הקבוצה אמנם סיימה במקום האחרון, אבל טושיץ’ כבש בשני משחקים ברציפות – נגד האנגלים, ונגד ויקטוריה פלזן, והחגיגה שלו רק החלה. המחזור ה-14 בליגה זימן לצסק”א מפגש עם קראסנודר, 4 ימים בלבד לאחר המשחק המדובר נגד הסיטיזנס. הקבוצה מהבירה הייתה במעין משבר, לאחר שלא ניצחה 5 משחקי ליגה ברציפות וירדה למקום ה-6 בטבלה. כל זה הפך ללא רלוונטי עוד במחצית הראשונה – בדקה ה-39 השלים טושיץ’ שלושער בזק, והוביל את קבוצתו לניצחון 5:1. את המילה האחרונה הוא אמר במחזור האחרון של אותה העונה – צסק”א הקדימה את זניט בנקודה, ופגשה בביתה את לוקומוטיב השלישית לדרבי מרתק. לוקומוטיב דעכה בשלבי הסיום של העונה, צסק”א, לעומתה, לא הפסיקה לנצח, ונוצר מצב בו כל אחת משלוש הקבוצות יכלה לסיים כאלופה. היה זה ממחזורי הסיום המעניינים של הליגה, והכוכב הראשי שלו היה טושיץ’. עם פתיחת המחצית השנייה עבר הסרבי שני שחקנים וגילגל את הכדור באלגנטיות ודיוק מרשימים לקורה – ופנימה. היתרון נשמר על שריקת הסיום, וצסק”א שמרה על תואר האליפות שלה, לאחר שפיגרה מהמקום הראשון ב-9 נקודות בחודש מרץ.

אלא שלצד האיכויות סבל טושיץ’ לא פעם מפציעות טורדניות שגררו חוסר יציבות. הסרבי הוא מסוג השחקנים שתורם לקבוצתו כשהוא נמצא בכושר אופטימלי, לכן כל פציעה, גם המזערית ביותר, מצריכה זמן התאקלמות מחדש – ולא חסרו כאלה. בשנים האחרונות חווה טושיץ’ נסיגה מסויימת ביכולתו וקשה להצביע על סיבה אחת לכך. הפציעות תרמו את חלקן, כשגם חילופי המאמן לא פעלו לטובת הסרבי. סלוצקי דבק במערך א-סימטרי שהתאים לטושיץ’ – הסרבי הוצב באגף הימני, ממנו חתך לא פעם למרכז, ובכך איפשר חופש פעולה למגן הברזילאי-רוסי מריו פרננדס, במה שגרם ללא מעט צרות לכל יריבה שהיא. אבל מחליפו של סלוצקי, ועוזרו לשעבר, ויקטור גונצ’רנקו, דגל במערך 3-5-2, שלא כלל בתוכו את עמדתו של טושיץ’. הסרבי הוסט לאגף שמאל, ולמרות שלא היה גרוע, נראה כבוי ולא חד כמו פעם, ובהדרגה נדחק לקצה הרוטציה והפך לשחקן ספסל. בעונה האחרונה ברוסיה השלים 90 דקות 6 פעמים בלבד, וחווה בצורת כיבושים של כ-2500 דקות. ופה טמון הקסם של טושיץ’.

זוראן טושיץ' צסק"א
חוגג צמד במשחק הבכורה באירופה – נגד אנורתוסיס פגמוסטה. Credit to Flickr.com.

בעידן בו כל מסירה לא טובה זוכה לכותרות, נדיר להיתקל בשחקן שמפגין יכולת ירודה ולא סופג אש – אבל זהו בדיוק המקרה של הסרבי. והסיבה לכך פשוטה ביותר – הקהל המקומי התאהב בו. מעבר להשתלבות החלקה ובואו ממועדון “חברי”, נשאר טושיץ’ תמיד צנוע ומנומס, ולא הסתנוור מאור הזרקורים שקיבל. הוא סיפק ראיונות רבים לתקשורת – גם כשקבוצתו הפסידה ויתר השחקנים מיהרו לחדר ההלבשה, הסרבי לא היה מתחמק מהעיתונאים, למרות שלא שלט בשפה בשלמותה. אבל כזה הוא – שועט קדימה במקומות בהם אחרים סוטים הצידה. למעשה, גם שליטתו בשפה הרוסית מספיקה בהחלט, כפי שהראו צילומים שלו קורא סיפור ברוסית לילדים מקומיים. אי אפשר שלא לאהוב אדם כזה.

החזרה הביתה

ואולם, לכל דבר יש סוף. המיעוט בדקות, הירידה ביכולת, המערך הלא מתאים – כל אלה רמזו על פרידת הצדדים. לטושיץ’ היו הצעות מאיחוד האמירויות ומטורקיה, אבל דווקא העיתונאים הם אלה שגרמו לחזרתו לפרטיזן בלגרד. ב-19 באוגוסט פורסמה ידיעה על מגעים בין השחקן לבין המועדון הסרבי – ידיעה שהוכחשה בתוקף על ידי שני הצדדים. אבל בחלוף שבוע יצאה פרטיזן בהכרזה רשמית – זוראן טושיץ’ חוזר. הידיעה הראשונית, השקרית, גרמה למנהל הספורטיבי של הסרבים לשקול את החתמת הקשר, והיא זו שהוציאה את העסקה לפועל, שכן קודם לכן הרעיון כלל לא עמד על הפרק. עניינים כספיים הם לא אלו שגרמו לטושיץ’ לעזוב את בירת רוסיה – הסרבי היה מעוניין בהארכת חוזהו בתנאים הקיימים, אולם השיחות בין הצדדים התארכו מדי, ולבסוף הם נפרדו כידידים. לראייה הקליפ שפירסם המועדון לכבוד הקשר אחרי שחתם בפרטיזן:

שערים מול ריאל (1:57) וסיטי; שער אליפות נגד לוקו; שלושער נגד קראסנודר – “תודה, זוראן!”

גם טושיץ’ עצמו התייחס לעזיבה, באומרו כי “פרטיזן הוא המועדון הגדול בסרביה, ואני מעריץ אותו מילדות, אבל מחוץ לסרביה, הרגשתי בבית רק בצסק”א. למרות הפקקים והקור, אני אוהב את העיר מוסקבה. אל תקשיבו למי שאומר שעזבתי כי דרשתי כסף רב מדי – זה שקר! לא אפסול חזרה לצסק”א ביום מן הימים, ולאו דווקא על כר הדשא – אבל כרגע אני ממוקד בפרטיזן בלבד”. וכך, הגיע לסיומו הפרק (הנוכחי) של הסרבי בצסק”א – 241 משחקים, 47 שערים, 20 בישולים, 3 אליפויות, 2 גביעים, 1 סופרקאפ, 3 היכללויות רצופות בנבחרת העונה ואינספור רגעי קסם שחשובים לא פחות – אם בכלל – מהמספרים על הנייר.

בכלל, מדובר בשחקן עם אינטליגנציה רבה – הן על המגרש, והן מחוצה לו. בראיון לעיתון סקוטי ב-2012 הודה טושיץ’ כי הוא מתחרט על מעברו ליונייטד – בין היתר כי לא היה מספיק זמן בפרטיזן – אבל חצי שנה בלבד תחת אלכס פרגוסון גרמה למנג’ר להתרשם כל כך, עד שבמהלך השנים הוא התייעץ עם הסרבי בנוגע לשחקני הליגה הרוסית שעלו כמועמדים לחיזוק יונייטד; ערב המונדיאל האחרון הצטער טושיץ’ על כך שאין אפשרות שכל שחקני נבחרות יוגוסלביה לשעבר ישחקו יחד, וציין בנפרד את נבחרת קרואטיה “הנפלאה, שיכולה לספק הפתעה בטורניר הקרוב”; ואפילו אחרי חילופי מאמנים שפעלו לרעתו – בצסק”א ובנבחרת הלאומית – נשאר הקשר מתון ולא יצא בהאשמות לכל הכיוונים.

וייתכן שזה מה שפרטיזן צריכה על מנת לחזור לשלוט בליגה. אמנם השחורים-לבנים השתלטו על הגביע הסרבי, אבל בשנתיים האחרונות האליפות הלכה לצד האדום של העיר, ואין דבר שמכעיס את אוהדיה יותר מזה. לפני עשור היה זה טושיץ’ שלהט בליגה הסרבית וזלל תארים יחד עם קבוצתו – והגרסה הבוגרת, הנבונה יותר, שלו יכולה בהחלט לתרום לשחזור ההישג. העונה שעברה הייתה המוצלחת ביותר עבורו בשנים האחרונות, עם 11 שערים ו-5 בישולים ב-22 משחקי ליגה, בנוסף להופעה מכובדת בליגה האירופית. מבחינת טושיץ’ עצמו אין דבר טבעי יותר – הוא מרגיש כאילו לא עזב מעולם, ומסרב להגדיר את חזרתו כפריחה מחדש, שכן, לדבריו, הוא לא איבד את נעוריו. כמי שזכה באליפות לאחר פיגור בן 9 נקודות; כמי שהתאמן עם כריסטיאנו רונאלדו ותחת אלכס פרגוסון; וכמי שהושיב את פפה בשיאו על ישבנו מול הקהל הביתי, טושיץ’ חווה דבר או שניים בקריירה שלו, ויכול לפצות את פרטיזן על כך שעזב אותה בטרם עת – בהחזרת התארים לארונה.

אוהדי פרטיזן בלגרד דרבי
ישמחו לפיצוי – אוהדי פרטיזן. Credit to Flickr.com.
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!