עם הפנים למערב, אלישע

פחות מיממה מאז ירד המסך על עונת המשחקים 2016-2017 בליגת העל שלנו והמאמן הלאומי הנכבד, זימן לנו סגל מביך ומעניין כאחד. גילוי נאות הוא תנאי הכרחי בטרם אני מצליף בקאוץ' אלישע כאילו אין מחר, אוהדי הפועל באר שבע ועבדכם הנאמן בראשם, לא מחבבים אותו יתר על המידה, אבל רקקקק מקצועי, אז מתחילים.

אלישע לוי נבחרת ישראל
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של ההתאחדות לכדורגל בישראל – The Israel Football Association
לא אימנתי מעולם נבחרת, מלבד הצלחה מסחררת עם פורטוגל ב-Fm 2008, אך שני כללי אצבע לעבודה יסודית ונכונה של המושך בחוטים בקבוצה התחרותית הכי פחות מגובשת בעולם הספורט, חייבים להיות ברורים:
1. הסגל חייב להיות מורכב מהשחקנים המצויים בכושר הטוב ביותר בעמדתם ביחס למתחריהם ובתנאי שפערי הרמות שווים או קרובים להיות. למשל, 15 גולים של שהר לא שווים ל-8 של חמד.
2. הסגל חייב לשלב בין עתיד מבטיח והווה מוצלח ולנסות ולהדחיק ממנו עבר כושל עד כמה שניתן.
תומר חמד ברייטון
Credit to Brighton & Hove Albion FC Facebook Page
מבט חטוף על הסגל של אלישע מלמד שהלקחים לא נלמדו. מעמדות השוער, דרך הבלמים ועד חוד ההתקפה, ניתן לזהות חוסר יציבות ואחידות ברורים, אשר לאיש לא ברור מה עומד מאחוריהם, מלבד עמוד שדרה חלש ולוזריות נצחית.
שוערים: דודו גורש יקירי, שאי אפשר לחשוד בי שאיני אוהב או מעריך אותו, ישב בחצי העונה האחרונה על הספסל של אלופת המדינה מבאר שבע. אם לא יקרה דבר בלתי צפוי, גורש יזכה באפודת השוער ובתלוש לחלוטין ממצבו בקבוצתו. והגיל? עוד לא דיברנו על הגיל. זימונם של עמוס כנציג מכבי פתח תקווה, שהמשחק הסביר האחרון שהציגה היה בינואר וגלזר, מסתמן כזניח. את רעיון גלזר אני דווקא מחבב, שוער נהדר ופרוספקט מבטיח.
עמרי גלזר מכבי חיפה
Credit to "Maccabi Haifa FC" Facebook page
הגנה: כאן עניין הזימונים אף מקבל תפנית תמוהה יותר. אלי דסה שחקן נהדר ותחרות עם בן ביטון היא שיווינית לחלוטין ותלוית משימה, אלא שהמאמן הלאומי הדיר את המגן הבאר שבעי מהסגל אחרי משחק חלש נגד הדייגים מאיטליה ומגן מחליף אין, אולי קלטינס. במרכז ההגנה, אנו זוכים שוב לבן חיים הותיק, שלמרות עונה טובה במכבי, דרכו בנבחרת מוצתה מכל וכל. נגד דנינו אין לי דבר, לא ראיתי ממנו יותר מידי העונה, אבל ניחא. אבי ריקן גם בסגל, לא ברור מדוע. את הדשא במכבי הוא לא ראה יותר מידי, מדובר על עוול למכבי ולריקן, שחקן טוב כשלעצמו. מחפשים אם כבר שחקנים שלא רואים דשא? אז דוידזאדה עדיף בעשרות מונים.
טל בן חיים
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
קישור: מידת הפליאה נוסקת כשמגיעים אל החוליה המקשרת. הפוליטיקה מנצחת בגדול ואת הסגל מעטרים יוסי בניון, שחקן שבהחלט חווה עונה טובה, אך ודאי לא טובה משל מליקסון או ראדי. אם הגיל משחק תפקיד, אז האדומים מנצחים והרי מקצועית הם מנצחים בכל מצב. מנור סולומון עם 2 ורבע משחקים בסגל ולצידו גידי קניוק. על מכבי פתח תקווה והחודשים האחרונים כבר דיברנו. אם חושבים על הצערת הסגל בהכרח, אז אפשר לבחור בין אליאל פרץ, מיכאל אוחנה או אפילו דור פרץ, אם מחפשים נטו מקצועי, אז מה מחפש קניוק לפני אותם ראדי ומליקסון המוזכרים לעיל? ודור מיכה? היכן הוא? אם מחפשים יצירתיות, אז הוא חייב להיות שם לפני סולומון, שצריך עוד להוכיח דבר או שניים.
בהתקפה זה התאזן. זהבי יקבל את החולצה ובצדק, היתר כינורות משניים.
אך אלישע, כמעט כרגיל, מציג את הכדורגל הישראלי במערומיו. נטול סכמה, עקר ממחשבה, בלי שום תוכנית מסודרת, ללא אף חזון או בניה לעתיד. רק גחמות, פוליטיקה ושליפות מהמותן.
לא אוהב את אלישע, אבל אוהד אמיתי של הנבחרת; קמפיין אחר קמפיין, שנה אחר שנה ודבר לא השתנה.
בלי עבר, בלי הווה ועם עתיד לוט ענק בערפל.
אלישע לוי
Credit to "ההתאחדות לכדורגל בישראל – The Israel Football Association" Facbook page
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח