על המהלך האדיוטי של אלגרי, או שלא?

// מאת לירי מרקוביץ׳

כל מי שצפה העונה בהצבה התמוהה של מריו מנדז’וקיץ’ הגמלוני באגף, ודאי חשב לעצמו – מה לעזאזל חשב אלגרי כשהציב אותו שם. בעידן שבו עמדות הקיצוניים בכדורגל קיבלו משמעות חדשה, ומשקל עצום עבור רוב המאמנים, כאשר הן תמיד מלאות בשחקנים הכי טכניים, זריזים, מהירים, בעלי השליטה הטובה ביותר בכדור שיכולים לפרוץ מהאגף ולחתוך פנימה לבעיטה במהירות מסחררת, נראה לא מובן איך שחקן כבד, איטי, שברור שהיתרונות המרכזיים שלו הם כחלוץ חוד בלבד – בשל משחק הגב המשובח והיכולת האווירית הבלתי רגילה שלו – תופס את עמדה זו.

מריו מנדז'וקיץ'
מנדז’וקיץ’. קרדיט צילום: Juventus Facebook Page

אין ספק שההחלטה של אלגרי, אחד המאמנים הטקטיים בעולם, להציב באגף השמאלי של המגרש את מריו מוזרה וטיפשית, חרף ההצלחה של יובנטוס העונה. או שאולי, ההחלטה הזו היא המהלך הטקטי הגאוני של העונה?

אז נכון, במבט ראשון מנדז’וקיץ’ הוא בטח לא שחקן הקו האידיאלי, אבל במבט שני ועמוק יותר אפשר להבחין בכמה יתרונות אדירים בהצבה שלו שם. ראשית, מנדז’וקיץ’ תמיד היה “חלוץ הגנתי”, כלומר, שחקן התקפה עם מוסר הגנה גבוה. יש סיבה שסימאונה ואלגרי, בעלי האופי ההגנתי, כל כך חשקו בו. הוא מספק לא מעט חילוצים, חסימות ותיקולים, ותמיד נראה שעם הרצון והאגרסיביות שלו הוא תורם להגנה הרבה יותר מכל שחקן התקפה אחר. לכן, ההצבה שלו כמעט מבטלת לגמרי את האגף הימני של הקבוצה היריבה, בה לא די שהקיצוני צריך להתמודד עם אלכס סנדרו וקיילני, שהם ללא ספק מהמגנים והבלמים הטובים בעולם, אלא גם לעבור קודם כל את הקרואטי בן ה-31. לא סתם בהתמודדות של יובנטוס עם ברצלונה מסי נאלץ לסטות בעיקר למרכז המגרש.
ככל הנראה במשחק הגמר הקרוב מול ריאל מדריד, בייל, במידה ויפתח, לא יוכל לשרוף כאוות נפשו את האגף הזה (תהיה משמעות אחרת שתכף אגע בה). מנדז’וקיץ’ לא הולך לאפשר הכנסות והרמות כדור לרחבה מהצד הימני, וריאל, שאוהבת לתקוף באופן זה וגם כובשת משם הרבה, תאלץ לחשוב על דרכים שונות לייצר מצבים מול הגנת הברזל האיטלקית.

בנוסף, בתור שחקן שתמיד התקשה עם הרגליים הכבדות שלו, פיתח מריו את היכולת לחשוב קודם כל עם הראש, ורק אז לפעול. הוא אומנם לא השחקן הכי מוכשר במגרש, אך בהחלט אחד מאלה שניצלו את היכולות שלהם עד תום. למרות הקושי הטכני שלו לשחק באגף, הוא מצליח להחדיר הרבה כדורים מסוכנים לרחבה, ממעט לאבד, ומפתיע את המגנים שרגילים להתמודד עם שחקנים מעט שונים בצד שלהם. אין ספק שהיכולת שלו קודם כל להרים את הראש, ואז לבצע את המהלך באופן מדויק ניכרת במשחק שלו. דנילו או קרבחאל, מי מהם שיפתח, יאלצו להיות מאוד עירניים לפעולות ולתנועות של מנדז’וקיץ’.

נקודה נוספת, שעשויה גם לגעת במה שהסברתי עד כה, היא המשמעת הטקטית של מריו. אלגרי כאמור מאמן מאוד טקטי, ומן המשתמע, שגם אוהב שחקנים עם משמעת טקטית גבוהה. על כן, מנדזו’קיץ’ הופך בורג משמעותי במערך של המאמן המדויק של השנה. ניתן לשים לב למהירות בה מריו משחרר את הכדור מהרגע בו הוא מקבל אותו. הוא מבין בדיוק היכן הוא מוצב בכל רגע, וטרם מקבל את הכדור, הוא כבר יודע לאן לשחרר אותו. הדבר קריטי מאוד עבור משחק המעבר של יובנטוס לשטח בין הקווים. המשמעת הטקטית של הקרואטי היא זו שלעיתים מאפשרת לדיבאלה, השחקן היצירתי ואולי הקלף המסוכן ביותר של יובנטוס, לקבל שוב ושוב את הכדור בין קו הקישור לקו ההגנה, כשהיגוואין לפניו.

שערים שנבעו מ”מהלך מנדז’וקיץ'”:

אולם, לצד כל היתרונות שהצגתי עד כה, יש יתרון בולט הגדול יותר מכולם – היכולת האווירית של מריו.
וודאי חלקכם תוהים, מדוע שמשחק הראש יהווה את היתרון המשמעותי ביותר עבור שחקן קו? אז זהו, שמנדז’וקיץ’ לא בדיוק שחקן קו.
אם תשימו לב, כשדיבאלה מוצב באמצע הוא משחק בצד ימין, וכשמוצב בימין הוא מתופקד כשחקן חופשי מאחורי החלוצים. אלכס סנדרו שיחק נגד מונאקו כבלם רביעי שמאלי (על מנת למנוע מתפרצות), למרות שכביכול הוצב כמגן קדמי במערך של שלושה בלמים. ודני אלבס, תמיד משחק כמו קיצוני, למרות שבתפקידו הוא מגן. מכך, שגם מנדז’וקיץ’ לא במאה אחוז מהזמן נמצא על הקו.
כשהכדור נמצא בהגנת היריבה או אצל השוער, הוא בורח לעיתים קרובות למרכז המגרש, שם מונע כמעט מכל כדור ארוך למצוא את הראש של שחקן היריבה וקוטע באופן זה התקפות הנובעות מכדורים ארוכים. אי אפשר לזלזל בניצחונות בקרבות אוויריים אלה, כשכל נצחון בנפרד אולי לא משמעותי, אבל זכיות רבות באוויר יכולות לשנות מומנטום ופוזישנים במשחק. נגד מונאקו בבית למשל, מריו זכה בעשרה מאבקים אוויריים. כנראה שהיום נראה קרב ארוך מאוד בין קאסימרו למריו בקטע הזה.

אבל היתרון העיקרי במשחק הראש של הקרואטי הוא דווקא בפן ההתקפי, ולכן, פציעתו של בייל יכולה להוות פקטור חיובי עבור יובנטוס. ניתן להבחין במהלך קבוע העונה של הזברות מאז המצאת התפקיד החדש לקרואטי. דני אלבס, דיבאלה או פיאניץ’ בדרך כלל (בעקרון שחקן שמרים טוב ונמצא באגף ימין), מכניס כדור מסובב מעל שני הבלמים, שמגיע למריו, שם הוא גובר בדרך כלל בלי קושי רב על המגן (למגן המודרני משחק ראש בינוני ומטה כיום, להוציא שחקנים כמו אלכס סנדרו, דה שיליו, דנילו ואיבאנוביץ’), ומוריד את הכדור או לרגל המסיימת, או שמאיים על השער בעצמו. עד כה אף מאמן לא מצא דרך אופטימלית להתמודדות עם המהלך הנ”ל, זאת משום שכשחלוץ אימתני כמו היגוואין נמצא ברחבה, אף לא אחד מהבלמים יכול לעזוב אותו בשביל להתפנות למנדז’וקיץ’ שחודר מהצד אל האמצע, מה שיוצר את הסיטואציה שרק המגן נותר לשמור עליו. ליובנטוס יש שחקנים רבים, כמו צמד הארגנטינאים, או חדירה ופיאניץ’ שיכולים לבוא מאחור לריבאונד או להורדה של הקרואטי, וזה יוצר בעיה רצינית עבור כל הגנה בעולם. גם קרבחאל, שלדעת רבים היום הוא המגן הימני הטוב בעולם, לא יהיה מסוגל להתמודד עם מריו באוויר לבדו.

המוסר ההגנתי האדיר של הקרואטי:

בהתאם לכך, זידאן עשוי למצוא שלושה פתרונות, שלושתם ייצרו בעיות נוספות:
קאסמירו: הגרזן האגרסיבי ביותר בריאל, לו יכולת אווירית מצוינת, יתמודד לאורך כל המשחק כנראה עם מנדז’וקיץ’ בחצי המגרש של יובנטוס, אולם באגף בחצי המגרש של ריאל, סביר שהוא לא יהיה הפתרון. למרות שיכול לסכל את “מהלך מנדז’וקיץ׳״ במידה וירד כל פעם לשמור עליו יחד עם קרבחאל, נראה שהנזק שיווצר לריאל במרכז השדה יהיה נוראי הרבה יותר. דיבאלה הוא השחקן החופשי והמסוכן של יובנטוס, ותפקידו של קאסימרו בטוח יהיה לעשות לו את המוות.

בייל: הוולשי שיבלה את הגמר בבירתו, יכול להוות פתרון מצוין לרעיון הטקטי של אלגרי. על אף שיכולתו ההתקפית לא תוכל להתממש במלואה במשחק זה, בייל הוא שחקן פיסי ואתלטי שיכול לרדת ולעזור לקרבחאל ולמנוע את האפשרות של יובנטוס לתקוף דרך הראש של מריו. אל תשכחו גם שבייל בזמנו היה מגן בטוטנאהם, והוא יודע את העבודה. הבעיה היא רק שבייל נעדר זמן רב מהמגרשים, ולא בטוח שיהיה כשיר למשחק.

דנילו: לדנילו משחק ראש לא רע בכלל גם. הוא מנצח במשחק בממוצע 1.7 קרבות אוויריים העונה, ומפסיד 1.1. הוא בהחלט טוב בפרמטר הזה מקרבחאל, אולם סביר שזידאן יעדיף את המגן הספרדי הנהדר על פניו במשחק הכי חשוב של ריאל העונה.

לסיכום, אם חלקכם תהיתם מה מנדוז’קיץ’ עושה באגף, אני מקווה שעניתי על כך.
ואל תתפלאו אם בניתוח “המהלך המדויק” של בוני בסיום המשחק תשמעו על ההרמה של דני אלבס, שהורדה מראשו של מנדז’וקיץ’ באלגנטיות הישר לרגלו של דיבאלה, שמשם, העבודה עבורו הייתה קלה.

פאולו דיבאלה
Credit to “UEFA Champions League” Facebook page
 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח