סקוטי פיפן – אגדה בזכות עצמו, או רק בזכות מייקל ג’ורדן?

“לפעמים האתגר הכי גדול של שחקן הוא להשלים עם התפקיד שלו בקבוצה”

את הציטוט הזה של סקוטי פיפן, אולי המפורסם ביותר משחקן שלא ידוע במשפטים שנחרטים לך בזיכרון, אפשר לקחת לשני כיוונים: על המקום שלו לצד גדול שחקני הכדורסל בהיסטוריה, מייקל ג’ורדן, איתו זכה ב-6 אליפויות במדי השיקגו בולס, או אולי משהו מתריס, כשהוא צריך להזכיר לאנשים ובמיוחד למאמן שלו, פיל ג’קסון, שהוא מס’ 1 של הקבוצה בזמן שג’ורדן עסוק בלנסות לפתח קריירת בייסבול.

משחק השפעת
פיפן עוזר לג’ורדן התשוש לרדת מהמגרש. גמר הנ.ב.א, 1997. Via Scottie Pippen Official Facebook page

אולי זה אומר משהו על פיפן, חבר היכל התהילה, אחד מ-50 השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הליגה וחבר בנבחרת הכדורסל שהיא כבר הרבה מעבר לאגדה (דרים טים 1992), ששתי התמונות הכי זכורות מהקריירה שלו הן שלו סוחב את ג’ורדן בחזרה לספסל אחרי משחק השפעת ב-1997 ואחת אחרת בה הוא מסרב לקום מהספסל בפלייאוף 1994, כשג’קסון שרטט תרגיל זריקת סיום בשביל טוני קוקוץ’ ולא עבור פיפן, הכוכב הבלתי מעורער של הבולס באותו תקופה.

יש שיאמרו שהשם של פיפן רלוונטי רק בגלל ג’ורדן. הקול המוביל באסכולה הזו הוא אייזיאה תומאס ה”מקורי”. זה שזכה באליפות מכללות עם אינדיאנה. זה שהיה הפנים של הדטרויט פיסטונס, ה”באד בויס”. תומאס היה רכז גדול, אבל מאמן ומנהל כדורסל די כושל, מקור לפרשנות אכולת קנאה ותסכול – על כך שהוא לא זומן לנבחרת החלומות של 1992. על כך שלא מעריכים אותו ואת חבריו כאלופים גדולים באמת. על כך שג’ורדן, פיפן והבולס דרסו אותם 0-4 בגמר המזרח של 1991, בדרך לאליפות ראשונה מתוך שש.

“הייתי לברון ג’יימס לפני לברון ג’יימס”

פיפן מעולם לא היה “הנבחר”. הוא שיחק בסנטרל ארקנסו בלי מילגה, מכללה פיצית מליגת ה-NAIA (ה-NCAA היא ליגת הספורט הבכירה במכללות), כשרק בשנה השנייה שלו שם החל להתבלט, בעיקר אחרי קפיצת גדילה שעבר. בשנתו האחרונה בקבוצה הוא כבר שיחק כמעט בכל תפקיד אפשרי, ולמרות שהצליח לחמוק מתחת לרדאר של רוב מגלי הכישרונות בליגה, ג’רי קראוס שמע עליו, ראה אותו, התרשם, ורקם עסקה עם הסיאטל סופרסוניקס – סיאטל יבחרו את פיפן עם הבחירה החמישית, הבולס יקחו את אולדן פוליניס, והקבוצות יעשו טרייד.

אחרי עונת רוקי לצד הוראס גרנט על הספסל (היו מחליפים של צ’רלס אוקלי וברד סלרס), פיפן תפס מקום בהרכב, לצד ג’ורדן. בעונתו השלישית בליגה הוא כבר היה אחד הסמול פורוורדים הטובים בנ.ב.א ונבחר למשחק האולסטאר, פעם ראשונה מתוך 7. פלייאוף 1991 ובמיוחד סדרת הגמר מול הלייקרס היוו מעין טקס מעבר בשביל פיפן.

כן, ג’ורדן, כמו תמיד, גנב את השואו ובצדק, אבל פיפן עבר מלהיות שחקן משלים לכזה שעל גבול הכוכבות. סמול פורוורד שעושה פחות או יותר הכול, יכול לשמור כמעט על כל שחקן, ריבאונדר ומוסר מצויין, אתלט ברמה הכי גבוהה שיש, ידיים ארוכות ארוכות, ריחוף אלגנטי. הכול. כמעט.



חוץ מבעונת 1993-1994 וקצת יותר מעוד חצי עונה כזו לפני שג’ורדן הכריז על החזרה, פיפן נשאר באותו תפקיד, וביצע אותו בשלמות. סיידקיק שיכול להשתלט על משחק, שיכול לשתק כוכבים בהגנה, שפשוט נמצא שם בשביל הכוכב הכי גדול על כדור הארץ.

פיפן סיים בחמישייה הראשונה של הליגה 3 פעמים, ועוד 4 פעמים בחמישיות השנייה והשלישית. גולת הכותרת של המשחק שלו הייתה ההגנה. הוא נבחר 8 פעמים לחמישיית העונה הראשונה, עוד פעמיים לשנייה. הוא מקום שישי בהיסטוריה של הליגה בחטיפות, המוביל מבין שחקנים שהם לא גארדים (גם פה, ג’ורדן מעליו).

פיפן, ג'ורדן, בראיינט
ג’ורדן. קובי. פיפן. Via Scottie Pippen official Facebook page

אצלי, פיפן נמצא מאחורי בירד, לברון, דוראנט וד”ר ג’יי (על אלג’ין ביילור וג’ון האבליצ’ק ויתרתי, כי הם באמת ענתיקות). הוא שחקן הגנה יותר טוב מכל אחד מהם, והתקפית, לעולם לא נדע באמת איפה התקרה שלו הייתה, מכיוון שהוא מעולם לא היה צריך לגעת בה, לא ליותר מערב פה, ערב שם.

יש אמת לצד אלה שטוענים שפיפן בלי ג’ורדן הוא לא פיפן שאנחנו מכירים היום. אבל אפשר להגיד את אותו דבר על כל שחקן כמעט בהיסטוריה של הליגה הזו. חלק מהקסם של פיפן הוא היותו מס’ 2 מושלם. לא בהכרח הכי טוב, אבל מושלם.

“אף פעם לא רציתי להיות מייקל ג’ורדן, אבל לא היה אכפת לי להחליף חשבונות בנק”

פיפן לא צוחק כשהוא מדבר על חשבונות בנק. לקראת סוף הקריירה שלו על המגרש הוא כמעט פשט רגל – חוזים גרועים שהוא חתם עליהם, יותר מדי קרובי משפחה מתעלקים, השקעות גרועות ואנשים שרימו אותו.

לטוב ולרע, אי אפשר לכתוב ולדבר על פיפן בלי להתייחס לג’ורדן. יש דיווחים סותרים לאורך הקריירה של שניהם לגבי היריבות הפנימית (בטוח שהייתה) ומידת הקנאה של פיפן לג’ורדן. יש טענה שפיפן היה המאושר באדם כשג’ורדן החליט לפרוש ב-1993, וכנראה היה גם מאושר לא פחות כשג’ורדן חזר. העונה השנייה בלעדיו הלכה פחות טוב מהראשונה. החיים כמס’ 2 כרוכים בבליעת הרבה אגו, אבל ביותר אליפויות. בסופו של דבר, פיפן בחר בג’ורדן להציג אותו כשנבחר להיכל התהילה.



ג’ורדן, יצור תחרותי ברמות מעבר לאובססיביות, קינא בפיפן גם כן. בידיים הענקיות שלו, וביכולת של פיפן להטביע ביד שמאל בלי בעיה. וגם בעובדה שמדונה העדיפה להעמיס את פיפן ללימוזינה שלה אחרי משחקים של הבולס. למה? האגדות הכי טובות משאירות הרבה מקום לדמיון.

“הדוור לא עובד בימי ראשון”

באנגלית (The Mailman doesn’t deliver on Sunday) זה כמובן נשמע יותר טוב. המשמעות היא זהה. פיפן, על כל מעלותיו, לא נחשב מעולם לשחקן קלאץ’. מעטות היו ההזדמנויות בהן נדרש להפגין יכולות ברגע האמת. אבל לעשות טראש טוק בקלאץ’ הוא ידע.