// מאת אופיר אזולאי
כששאלו אותי בערב פתיחת העונה מה לדעתי יהיה עם מכבי חיפה, הקבוצה המסקרנת של הקיץ (שוב!?), אמרתי "דברו איתי אחרי המחזור החמישי". אומנם לא עמדתי בפיתוי וכתבתי את דעתי עוד לפני המשחק הראשון, אבל עכשיו הגיע זמן האמת להבין לאן העונה הולכת אחרי עוד קיץ לוהט:
נקודות – 7 מ-15 (47% הצלחה)
שערי זכות/חובה – 7/7
ניצחונות/תיקו/הפסדים – 2/1/2
כמובן שהמספרים מדברים בעד עצמם ולא לילד הזה פילל יענקל'ה שחר, אבל גם המספרים של באר שבע לא מרשימים ועדיין, האם אפשר להשוות?
כנראה שלא.
טענתי כמו הרבה אחרים עוד לפני תחילת העונה, שלמכבי חיפה יש סגל שחקנים מהטובים בארץ, אני עדיין חושב כך וזה יאמר לזכותו של לוזון. אבל פה זה נגמר. מהסגל הזה צריך להרכיב קבוצה ובזה הוא כשל ובענק. לא ישנה כמה שינויים הוא יעשה בהרכב, מי ישב ביציע, מי יפצע או יצטרף, הקבוצה כקבוצה נראית חלשה, חסרת דרך, מפוחדת, רכה, חושבת כמו קבוצה קטנה ובעיקר לא מאמינה בעצמה.
אתמול זה זעק לשמיים, מכבי תל אביב שסובלת ממכת פציעות והייתה חסרה מספר שחקני מפתח וגם אחרי שכבר הייתה ב-10 שחקנים, שיחקה בצורה חופשית. כל שחקן שהחזיק בכדור, קיבל מטר קרדיט מהשחקן ששמר עליו. לא ראינו התנפלות ירוקה, תקיפה של הכדור ורצון להרוויח אותו כל הזמן. קבוצה גדולה, רוצה את הכדור כל הזמן ברגליים שלה כי היא רוצה לייצר עוד התקפות במטרה לנצח.
לקבוצה גדולה, לא הגיוני שהכדור לא אצלה והשחקנים שלה ״יכעסו״ ויתנפלו על הכדור בכל פעם שהוא לא ברגליים שלהם. מה שראינו מהקבוצה של לוזון, זה קודם כל מחשבה להגן, לא לטעות ולנסות לחטוף כדורים למתפרצת. סימפטום של קבוצה נחותה. גם נגד עכו ובני יהודה ראינו בהנעת הכדור האין סופית שלה שהיא מאוד זהירה, מפחדת לשחק לעומק ולקחת סיכונים כדי חלילה לא לטעות, מה שעלול להוביל לספיגה.
אז מה הלאה? להחליף מאמן ספק אם יעזור, הסוויץ׳ הזה בראש שהשחקנים צריכים לעשות הוא גדול מידי. לוזון לא יהיה מסוגל לעשות את זה, אבל גם לא מאמנים אחרים בשוק. בשביל זה צריך מאמן שגם בתת מודע הוא מאמן של קבוצות צמרת וזה כבר יעבור אוטומטית לשחקנים.
כזה אין בנמצא, וכרגע נותר לאוהדים הירוקים רק לקוות שגם קבוצות אחרות יהיו בלתי יציבות, מה שיאפשר להם להתברג בחסד במקום שמוביל לאירופה, לשמור על שקט יחסי ולהימנע מעוד מהפכות בסגל בינואר ובקיץ.
כי זה, כבר הבנו, לא עובד.
