כמו שהליגה נראית כרגע, אין קבוצות חלשות יותר מנס ציונה. אני רואה מעט מאוד קבוצות על הנייר שהיא יכולה להוציא נקודות מולן ועוד פחות קבוצות שהיא יכולה לנצח. למזלה, יש לה את הפועל תל אביב שמצטיינת באיבוד נקודות מול קבוצות שלכאורה הן פחות טובות ממנה.

למעט ספירובסקי, שעד המשחק הזה לא ידענו עליו הרבה, אביטן סוף סוף הציג את ההרכב המתבקש של הפועל, בלי התחכמויות כמו שלושה בלמים והצבות של שחקנים לא בתפקיד שלהם.
4-2-3-1 המוכר, כשכל שחקן בעמדה שהוא מכיר. בואטנג פתח בפעם הראשונה בליגה העונה והצדיק את המקום שלו על חשבון ניר לקס.

המשחק נפתח, כצפוי, בשליטה של הפועל. לא קרה הרבה לספר עליו בבית ולמרות 66% שליטה בכדור במחצית הראשונה, היו רק שתי הזדמנויות טובות להפועל. נס ציונה מצידה, שיחקה על כדורים ארוכים וניסתה להיפטר מהכדור ולהיות הקבוצה המגיבה ולא היוזמת. מה שכן היה מעניין לשים עליו עין, הוא התפקוד של ספירובסקי.

הוא בא על תקן המחליף של קלאודמיר, אבל כשאני משווה אותו לקלאודמיר של חצי העונה הקודמת (קלאודמיר של השנה לא היה רלוונטי), הוא משחק רחוק מדי מהבלמים ולא מקבל מהם מספיק כדורים כמו שקלאודמיר היה עושה ולכן הרבה מאוד כדורים ארוכים יוצאים מדגני ושלמה ולא מספירובסקי ובואטנג. למרות התיאוריה הנחמדה שלי, הוא תרם בישול יפה מאוד לפירסמן שנגיע אליו מיד.

בעיה של הפועל שבלטה במשחק (אחת מיני רבות) הייתה אגף ימין חלש. בניגוד לפירסמן, עידן כהן עושה תנועה גם הוא, אבל הרבה פחות חכמה. משהו לא עובד בתיאום עם בוזגלו. בוזגלו נצמד לקו מה שגורם לכהן לעשות את התנועה שלו קדימה רק אחרי שבוזגלו מקבל את הכדור ושניהם נצמדים אוטומטית לקו החוץ ודורכים אחד על הרגליים של השני.

המיקום הממוצע של אינברום, שנוטה להיכנס יותר לאמצע מאפשר לפירסמן לעשות תנועה קדימה ולהתפנות הרבה יותר טוב מכהן. כך היה גם בגול. שימו לב גם לרגע תחילת התנועה המעולה של פירסמן ברגע המסירה, למיקום של אינברום שנכנס לאמצע בכוונה לקבל את הכדור ומושך איתו את אטו המגן הימני ויוצר שטח גדול מאוד בין הקיצוני הימני לבלם, שבו נכנס פירסמן ומסיים בנגיעה. אגב, לא בטוח שיש שחקני התקפה בהפועל שהיו מסיימים את ההתקפה הזאת בגול, על אחת כמה וכמה בנגיעה אחת, כמו שדמארי טרח להזכיר בהחמצה בהמשך המשחק שלמזלו התבררה כנבדל.

עוד דבר מעניין שאפשר לראות בתמונה, הוא את בוזגלו כמעט ונצמד לקו למרות שהכדור בחלק השמאלי של המגרש. לפי הספירה שלי, נעשו עשרה ניסיונות לכדורים ארוכים לבוזגלו מדגני ושלמה כששבעה גם הצליחו להגיע אליו. לרוב הוא היה פנוי כי קיבל את הכדור כשהכדור בחלק הנגדי של המגרש, אבל למרות זאת הוא וכהן עדיין לא השכילו לנצל את השטח הפנוי שהיה להם רגע לאחר קבלת הכדור.

מאוחר יותר, לקראת סוף המשחק, היו בערך 10 דקות שבהן בוזגלו עבר לשחק באגף שמאל. הוא לא הצליח לייצר משהו מעניין בדקות האלה, אבל מה שכן היה מעניין לראות, זה את פירסמן מנסה לעשות תנועה קדימה לפני שבוזגלו מקבל את הכדור ומנסה לפתוח לו אפשרות מסירה. אמנם זה קרה רק פעם אחת, אבל העיקרון ברור. תנועה טובה של המגן היא קריטית לתמיכה בהתקפה וזה קורה רק באגף שמאל בהפועל. ריווח משחק שכזה יהיה חשוב גם בהתמודדות מול קבוצות שיבואו להסתגר מול הפועל ויש מעט כאלו.

בפתיחת המחצית השנייה, הפועל הורידה רגל מהגז, שלא לומר החנתה את הרכב בצד הדרך. ברבע השעה הראשונה של המחצית השנייה נס ציונה שלטה בכדור 44% מהזמן (הכי הרבה שלה לאורך כל המשחק) והפועל העיפה כדורים וראינו משחק קשה מאוד לצפייה שיותר דומה לטניס מאשר לכדורגל. אחרי שני איומים תוך 3 דקות, בפעם השלישית כבר קרה הבלתי יאומן שכל אוהד הפועל יגיד שהוא יאומן ועוד איך ונס ציונה כבשה. איבוד כדור של בוזגלו ו-12 שניות לאחר מכן ג'רפי כבר מוציא כדור מהרשת. נס ציונה חיכתה כל המשחק לרגע בו היא תתפוס את הפועל לא מוכנה ובהתקפת מעבר מצוינת עם ארבע מסירות חתכה את ההגנה של הפועל.

הפועל צריכה חלוץ. רבות נכתב ודובר בנושא אז אין טעם להרחיב. בעיה שלטעמי היא קריטית לא פחות מחלוץ, היא שחקן מספר 10. אלטמן שאמון על העמדה פשוט לא מצליח לספק את המסירות או "רגעי הקסם" שמצופה ממנו. אפילו יותר מזה, הפועל אפילו לא מנסה להעביר התקפות דרך המרכז, בשלושת המשחקים ששוחקו העונה, רק 17 עברו דרך חלק המגרש שאלטמן אמון עליו לעומת 24 משמאל ו-43 מימין.

לא שבעונה שעברה היו כרסטיאן אריקסנים בהפועל. קאיו ששיחק בעמדה הזו במחצית השנייה של העונה לא הבריק אבל כן איכשהו הצליח לבשל ולכבוש כמה שערים, אבל ספורי שפיצה על המספרים הנמוכים של קאיו ניפק את המספרים הטובים שלו לקראת סוף העונה ועשה זאת דווקא מאגף ימין. כמו שזה נראה כרגע, עיקר המעמסה הזאת תיפול על מאור בוזגלו, שעל רצועות הברכיים הרעועות שלו מוטל הרבה מאוד מרגעי האושר שלי העונה.