סיומה של תקופה

00:37, בדיוק נכנסתי הביתה אחרי עוד מסע לאיצטדיון בנתניה והראש מלא בסיכומים.

מצד אחד זה סיכום של עונה, אבל אי אפשר להתחמק מלערוך חשבון נפש קצת יותר משמעותי. סיומה של תקופה. תקופת ג’ורדי.

טיקטיק מונדיאל

קשה להתעלם מהביקורות שצצות להן בכל מקום בשנה האחרונה, ובייחוד בחודש האחרון, כלפי שאלת תרומתו של ההולנדי של מכבי תל אביב. זה מבעבע ביציעים, בפורומים השונים ובקבוצות הווטסאפ והפייסבוק. מצד אחד עומדים להם המקטרגים חמושים במקלדת וטוענים, במידת מה של צדק, שעם התקציבים והאשראי שקיבל ובשל אינספור החלטות רכש רעות, קרויף מקבל קרדיט גדול מדי שהיה צריך להיזקף לליגה חלשה, מערכת יציבה ואחד, ערן זהבי שמו. מהצד השני מתייצבים להם התומכים, אותם אוהדים שזוכרים היטב את השנים במדבר לפני הגעתו של הבן של יוהאן, ומייחסים לקרויף כמעט כל דבר טוב שקרה במועדון ב6 השנים האחרונות. לרוב, מתייצבת לה דווקא התקשורת המסורתית בישראל לצידו של המנהל המקצועי/המאמן. לא ברור איך זר, כזה שבדרך כלל צולף בתקשורת ושלמעשה אחראי בצורה כזו או אחרת על איבוד ההגמוניה של מכבי ב-3 השנים האחרונות בליגה, מצליח להתחמק מהציפורניים של התקשורת הלא ממש ידועה בסלחנותה שלנו. איך אמר פעם זוהר? יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע.

ג'ורדי קרויף
Credit to “Maccabi Tel Aviv FC” Facebook page

כן, ג’ורדי המאמן זה לא סיפור הצלחה גדול. אפשר להסתכל על השורה התחתונה שבה מכבי תל אביב איבדה עניין בסיפור האליפות 7-8 מחזורים לפני סוף העונה ואפשר להסתכל על זה בצורה רחבה יותר – בשנת האימון שלו ג’ורדי לא הראה גמישות מחשבתית או טקטית (גם המעבר ל5-3-2 היה אחרי סיבוב שלם רע והיציאה ממנו תמיד נראית כמשהו שלא תורגל מעולם בשום אימון), לא הוכיח כי יש לו חושים להגיב למתרחש במגרש, לא הצליח לנהל רוטציה מוצלחת ובסופו של דבר כשל בלהביא את השחקנים שלו לשיא ברגעי ההכרעה של העונה.

גם ג’ורדי המנהל המקצועי ידע ימים טובים יותר וטובים פחות כשבסופו של דבר לא הצליח לשמור על היצירתיות והגמישות בשוק השחקנים שהפגין בשנים הראשונות שלו ולא תיעל את הכספים הגדולים שנכנסו למועדון ממכירת שחקנים ומליגת האלופות לבניית סגל עדיף משמעותית מאשר שאר הקבוצות. בשלב מסויים נראה היה שג’ורדי התאהב בלשלם משכורות גדולות ליותר מדי שחקנים מאשר להתרכז בלהמציא את עצמו מחדש דווקא ממקומות פחות מוכרים.



ולמרות כל מה שנאמר פה, אין בי שום שמחה על סיום הפרק של ג’ורדי במכבי. להיפך, אני מפוחד מהעתיד הצהוב יותר מאשר הייתי במשך לפחות 6 שנים. כי כשאתם תסתכלו על 3 שנים בלי אליפות, אני אחשוב על 6 שנים בטופ. כשאתם תיזכרו בפידלף ופיליפנקה, אני אתמוגג מפריצהכשאתם תלעגו לי על ליגת האלופות, אני אחלום על השער של זהבי בבאזל. כשתדברו איתי על הרכישה של מרסלו, אני אחזיר במכירה של בן רייכרט. כי כשתקשו עלי עם וידיגאל, אני אחזיר בפאולו סוזה. כשאתם תגידו לי ניהול כושל אני אזכיר לכם את רוני מאנה ועוד כל כך הרבה שמות אחרים שעשו את המועדון המעוטר בישראל לחצר הפרטית שלהם ושל הגחמות שלהם עד שהגיע ההולנדי ולימד את השחקנים שלנו לשתוק ואת התקשורת להתחיל לנחש בצורה מביכה. אני בטוח שגם היריבות של מכבי טיפה נושמות לרווחה כשהן יודעות שהיריב העיקש הזה סוף סוף הולך. כי ג’ורדי קרויף לא היה עוד דמות בכדורגל הישראלי, הוא היה ה-דמות המרכזית בשנים האחרונות. כזאת שרצו לשמוע מה היא חושבת, כזאת שייצרה כותרות גם, ואולי בעיקר, כשלא אמרה כלום.

הגיע הזמן להיפרד ג’ורדי, ואולי שנה אחת מאוחר מדי, אבל אני מבטיח לך שאני לא אשכח את מה שלימדת אותנו ואת המורשת שהשם שלך מתנוסס מעליה. כי עם כל הטעם החמוץ בפה עכשיו, בסופו של דבר, גרמת לי להגיע בכל משחק ב-6 השנים האחרונות, בית או חוץ, ליגה, גביע או אירופה, עם אמונה שמכבי שלי הולכת לנצח ולבחור כבר לא כל כך צעיר, שראה תקופות לא פשוטות, זה לא דבר של מה בכך.

יוהאן קרויף
Credit to “Maccabi Tel Aviv FC” Facebook page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!