בקרוב מאוד יערוך סולשיאר את הופעת הבכורה שלו כמאמן מנצ'סטר יונייטד וההתרגשות אצלי בשיאה. ברגע ששמעתי שהשמועות אומתו והמינוי אכן יוצא אל הפועל, עברה בי צמרמורת ומאז אני לא יכול לחכות לשריקת הפתיחה בקארדיף סיטי.

למען האמת, הראש אומר ההפך לחלוטין – שאין שום סיבה להתלהב והכישלון הבא של המועדון ברצף טעויות כמעט קומי מאז פרישתו של פרגוסון, מחכה ממש מעבר לפינה. ראשית, המינוי הוא כמאמן זמני בלבד. הנורווגי מושאל עד סוף העונה ממולדה (הקבוצה אותה אימן במולדתו בשנים האחרונות) ליונייטד, והנתון המעודד היחיד בכל העניין הוא שככל הנראה יש הסכם פיצוי במקרה והמינוי יהפוך לקבוע.

איזה מן דבר זה מאמן זמני? מרתיח לחלוטין מכל כיוון אפשרי. זה קודם כל זלזול מוחלט באוהדים, מה בעצם אומרים לנו? שחצי העונה שנשארה כולה גרבידג' טיים אחד ארוך? תוסיפו לכך זמן מבוזבז בו יכול היה המנג'ר הבא כבר להכיר את הקבוצה, להגיע לקיץ כשהוא יודע מי מתאים ומי לא ובאיזה עמדות הכי דחוף לחזק. בערך כמו שקרה עם קלופ ביריבה המרה ליברפול. וכמובן כמעט לא הוגן כלפי המאמן הזמני שצריך לעמוד כאוטוריטה מול השחקנים היודעים שעוד חצי שנה הוא כבר לא שם. פגיעה קשה מאוד בסמכותיות הכל כך נדרשת ממנג'ר.

אם כבר מאמן זמני, אמרתי לעצמי, אז לפחות לא אחד שהתאמן תחת פרגוסון. גם פה יש סיבות ונימוקים לרב. העיקרי שבהם הוא הציפייה הבלתי נמנעת של האוהדים והתקשורת שהמחליף למד משהו מפרגי. זה כביכול הגיוני סה"כ. הרי שחקן אשר שיחק שנים תחת מנג'ר אגדי ודאי למד ממנו כמה טריקים.. ובכן, המציאות מוכיחה שאף אחד מהשחקנים הנהדרים שעברו סטאז' צמוד אצל הסר לא הפך למנג'ר בעל שם בקנה מידה עולמי או אפילו קרוב לזה. נוויל, קין, אינס, רובסון, ברוס, יוז והרשימה עוד ארוכה, כולם ניסו את מזלם בעולם האימון ונראו רחוקים מהמנטור שנות אור.

בנוסף, מאמן שהתאמן אצל פרגי ביונייטד זה לא רק אחד שלמד מהטוב מכולם, אלא כוכב החוזר לזירת הפשע. גם פה לצערי יש בעיקר דוגמאות שליליות מכל פינה בגלובוס של שחקנים שהיו כוכבים, אלילים ומרגע שעמדו על הקווים נכשלו והועזבו בבושת פנים. בארץ יש לנו למשל את סיני, אוחנה, עטר ונמני כדוגמאות חיות לשחקנים שהיו לסמלים ענקיים במועדון, אך הקבוצות שלהם כמאמנים לא הזכירו את תדמיתם התקשורתית ולו במעט. ובעולם רק לאחרונה ראינו כיצד אינזאגי וסיידוף נכשלים בניסיון להחזיר את מילאן לימי הזוהר. או בקיצור, על כל זידאן וגווארדיולה יש 1000 דוגמאות שליליות.

עד כאן לבעיות עם מאמן זמני המזוהה מאוד עם עידן פרגוסון במועדון. ישנן לצערנו גם בעיות שכל אחד אחר שהיה מגיע כמאמן קבוע, נניח קונטה, היה מתמודד איתן והן: הסגל לא מספיק טוב והמיקום בטבלה קטסטרופה. מוריניו עשה אינסוף טעויות בקדנציה שלו באדום, אני האחרון שיחלוק על כך, אולם לחשוב שהוא האשם הבלעדי תהיה טעות מרה. חלק גדול מהכישלון רשום גם על שמה של ההנהלה ולבטח על שמם של השחקנים. אחרי הכול הם אלה שהסריחו את כר הדשא מדי שבוע. עם הסגל הזה, שהוא לבטח שווה יותר ממה שמוריניו הוציא ממנו, אך עדיין סובל מליקויים חמורים כגון מצבת בלמים פציעה ובינונית, מחסור חמור בשחקני קו איכותיים – מגנים בשני הצדדים וקשר לצד ימין, מרכז שדה עמוס מדי וחלוצים עם חוסר ביטחון של מתבגר מחוצ'קן, עם החבר'ה האלה סולשיאר יצטרך לצאת למלחמה וזה לא יהיה פשוט בכלל.

הטבלה, בה השדים האדומים קרובים יותר לקו האדום מאשר למוליכה, מספרת לצערי היטב את סיפורה של יונייטד העונה. קבוצה שממעטת להבקיע, מרבה לספוג ובאופן הפשוט ביותר לא שונה מדי מיתר חברותיה למרכז טבלה. את התוצאות העלובות האלה סולשיאר יהיה חייב לשפר, גם אם כרגע האוהדים יסתפקו בחזרה לכדורגל יצירתי והרפתקני יותר והבעלים מבינים שמאבק האליפות אינו ריאלי, ספורט מקצועני זה תוצאות. ובלי לפחות מאבק על המקום הרביעי/ריצה מפתיעה באירופה, אין סיכוי לדעתי ש"הרוצח בעל פני התינוק" יהפוך את הזמני לקבוע.

אם נחזור להתחלה, למה למרות כל מה שהראש אומר הבטן לא מפסיקה להתהפך? כי זה כדורגל! בספורט לא תמיד יש היגיון, להיפך, האמוציות והרגש הן שמחברות אותנו למשחק בקשר כמעט דתי. וכשאתה רואה את אחד האייקונים האהובים עליך בכל הזמנים, אחד שהביא לך אין ספור רגעי אושר, כולל אחד אולי המשמח מכולם, חוזר למועדון, אי אפשר כנראה להישאר אדיש ולעצור את ההתרגשות. 

אז קדימה תביאו לנו את קארדיף! מנצ'סטר יונייטד הולכת לחזור ובגדול. עם מנג'ר זמני שתמיד הביא את השינוי כשעלה מהספסל זה לא יכול להסתיים אחרת.