משמעות הסולם בחלום יעקב הוא שלאחר תקופה של עליה תמיד תבוא תקופה של ירידה. הודעת הפרישה של בראיינט מלפני שבועיים מראה לנו שגם קובי הבין שתקופת העליה בקריירה הארוכה שלו נגמרה ומכאן יש לו רק לאן לרדת. ההודעה של קובי הייתה די צפויה, אבל ההד שנוצר לאחריה (האתר שבו היא פורסמה קרס) והאימפקט שהיה ויהיה לה על המשך העונה הזאת היה קצת פחות צפוי.
הרבה מילים נכתבו בשבועיים האחרונים מאז פורסמה ההודעה של קובי וכל אחד בחר בתורו את הרגע או הרגעים הזכורים לו ביותר מהקריירה הארוכה (מאד) של קובי. אם זה משחק 81 הנקודות המטורף שלו או החודש המשוגע שהיה לו במהלך 2003 שבו הוא קלע מעל 40 נקודות ב-9 משחקים ברציפות. אולי 20 העונות שהוא יסגור בצהוב סגול (הכי הרבה לשחקן בקבוצה אחת), 17 ההופעות שלו באולסטאר ו-4 הזכיות שלו ב-MVP של המשחק הזה, 11 הבחירות שלו לחמישיית העונה, 9 הבחירות שלו לחמישיית ההגנה של העונה, 5 האליפויות שלו, 2 תארי ה-MVP של סדרת הגמר או תואר ה -MVP של עונת 2008 ועוד ועוד ועוד.
בשביל הרשימה המלאה של התארים והשיאים שלו אתם לא צריכים אותי, בשביל זה יש את ויקיפדיה וגוגל. הזכרון שלי מקובי מגיע דווקא מהעבר הרחוק מאד, מהעונה הראשונה שלו בליגה. במשחק הפלייאוף האחרון של אותה עונה מול יוטה שבו קובי, ילד בן 18 למי ששכח, לוקח את הכדור 10 שניות לסוף במשחק חוץ מול הקבוצה הטובה במערב של אותם ימים, זורק, ולא פוגע בכלום. איירבול. כל מי ששיחק את המשחק ואני מנחש שגם כאלה שלא שיחקו, יכולים להזדהות עם הרגשת ההשפלה שמלווה אותך כשאתה זורק איירבול. עכשיו תחשבו שזה לא קורה לכם בשכונה עם החברים, אלא במשחק פלייאוף ב-NBA. ואז מגיעה ההארכה וכל בר דעת היה כנראה רוצה לקבור את עצמו אחרי האיירבול הקודם, אבל לא קובי. הוא ממשיך לבקש את הכדור וממשיך לזרוק וממשיך לא לפגוע בכלום עם עוד 3 איירבולים והלייקרס מפסידים. שנה ראשונה בליגה. פלייאוף ראשון. וככה הווא מסיים אותו. לאיזה עוד ילד בן 18 וקצת שרק מגיע לליגה של הגדולים יש או יהיו את הביצים לעשות את זה?
קובי למד מהאיירבולים האלה. ואת מה שהוא למד כולנו זכינו לראות ב-19 העונות שבאו לאחר מכן. מה שמבדיל את קובי ומציב אותו ברשימה של הגדולים ביותר אלו לא התארים שלו, זה מוסר העבודה שלו. כל התארים והשיאים שלו הם פועל יוצא של כמות ההשקעה שלו במשחק שהוא כל כך אוהב. אמר את זה הכי טוב המאמן שלו היום, ביירון סקוט, שאותו משחק איירבולים ב-1997 היה המשחק האחרון שלו כשחקן פעיל: First of all, he was brave enough to take the shots. He was put in that position, and he didn't fear it at all. He wanted to take the shots, and I just knew it would make him stronger which he was, and has been ever since…
נרוץ קדימה לעונה הנוכחית ולחגיגת האיירבולים האחרונה של קובי. גם מהאיירבולים האלה קובי למד ואת מה שהוא למד כולנו קראנו בהודעת הפרישה שלו.
הסיכום הכי טוב של הקריירה של קובי הוא העובדה שאם תחזרו 20 שנה אחורה, לא תמצאו אדם אחד שיוכל להגיד לכם שככה הקריירה של קובי תיראה בסופה. אף אחד לא חזה כמה גדול הילד הזה יגדל להיות, אף אחד פרט לקובי עצמו. תאהבו אותו. תשנאו אותו. זה בכלל לא עניין אותו. וזה מה שעושה אותו לאגדה…
