כילדים, כולנו גדלנו על מה שקרוי "היאבקות מקצוענית" או רסלינג. כל דור והכוכבים שלו. מהאחים ואן אריק בערוץ המזרח התיכון ועד ל WWE של היום. מהיום הראשון למדנו שהכל הצגה וש"מרביצים בכאילו". הסבירו לנו שהם יודעים לעשות את זה בלי להכאיב ובלי להרביץ באמת ושאנחנו לא ננסה בבית, כי זה מסוכן.

החלק השני של המשפט נכון מאוד. החלק הראשון ממש לא. חייהם של המתאבקים מלאים בכאב ובמחיר אישי בלתי נסבל. ברוכים הבאים לפינה החדשה: "סודות הזירה". כאן תלמדו כמה כאב יש מאחורי הקלעים של ההצגה היפה שאנחנו רואים בטלויזיה.

היום נלמד את הסודות מאחורי דימום של מתאבקים בזמן קרב, מכות כסא והתרסקות של מתאבקים לתוך שולחן. נשמע כיף נכון? אבל כל העסק מבויים, אז אין באמת נזק. האמנם?

הסתכלו בתמונה שמעל שורה זו: זהו המתאבק האגדי, Stone Cold Steve Austin, שלפני דקה בערך הוכה בפניו על ידי יריבו לקרב, Bret "Hitman" Hart, באמצעות פעמון הזירה וכתוצאה מכך ראשו "נפתח" והוא כולו מסכה מדממת. כשהיינו ילדים תמיד היינו מתווכחים כשהיינו רואים דם בסרטים האם זה קטשופ, או צבע ואיך עושים את זה. למדנו כשהתבגרנו על השקיות המתפוצצות שמחזיק שחקן וחותך אותן ברגע הנכון. ברסלינג זה ממש לא כך. פה מדובר בדם אמיתי ולא סתם, אלא בכך שהמתאבק מדמם באמת באותם רגעים. אז איך מדממים "על באמת" לפי תסריט?

הדימום נעשה על ידי תער גילוח, כמו של ספרים. הדבר נקרא בעולם ההיאבקות בשם "בלייד ג'וב (Blade Job)". שהמתאבק שומר במכנסיו, לרגע הנכון, או שהשופט בקרב מחזיק אצלו. ברגע הדרוש, המתאבק סופג מכה בפניו, מחפץ זר בדרך כלל (כמו כסא, או פעמון הזירה במקרה שהזכרנו) ואז נופל כשהוא מחזיק בפניו. בשלב זה המצלמה תצלם את המתאבק המכה, כדי שזה שספג לא ייראה בתמונה והצופים בבית לא יראו מה הוא עושה (אלה שנוכחים במופע יוכלו לראות אותו חותך את עצמו, אם ישימו לב ממש טוב). בשלב זה או שהמתאבק יוציא את התער ממכנסיו ויעשה חתך מהיר במצחו (הסרטון למטה מראה דבר כזה בדיוק), או שהשופט, שכאילו רוכן כלפי המתאבק שספג את המכה כדי לבדוק האם הוא בסדר, יגיש לו את התער.

המצח הוא האזור המועדף לחתך כזה, כי בחתך קל אפשר לגרום להרבה דם וזה נראה באמת כאילו המתאבק "פתח את הראש". במקרים רבים אפשר לראות את המתאבק יום או יומיים אחרי המופע מסתובב עם חבישה על המצח, כי הוא חתך את עצמו עמוק מדי. לעתים הסימן במצח יישאר כצלקת לזמן ארוך או לתמיד, כפי שניתן לראות בתמונה למטה של המתאבק די-וון דאדלי

אגב, דרך טובה לדעת האם הדם בקרב "מבויים" או קרה בטעות ואינו חלק מהתסריט הוא מקום הדימום. מתאבק מדמם ממצחו, אומר שזה מתוסרט, כפי שקראתם כאן. מתאבק מדמם ממקום אחר, כמו אחורי ראשו או סתם ממרפק או לחי, זה אומר שהוא נפצע בטעות. ב WWE של היום, כבר כמה שנים טובות הדירוג של התכניות הוא PG (כלומר, מיועד לכל הגילאים) ולכן הם לא אמורים להראות שם דם וניתנה הוראה מפורשת למתאבקים להפסיק עם הבלייד ג'וב. אם מישהו נפצע שם ומדמם בימים אלה בקרב, הם עוצרים את הקרב ומנגבים לו את הדם, כדי לא לפגוע בנפשם הרכה של הצופים.

באירוע סאמרסלאם 2016 המתאבק ברוק לסנר התעלם מההוראה הזאת, בקרב מול רנדי אורטון, שרצה להראות שהוא גורם ליריבו נזק רציני וגרם לו לדימום כבד מהמצח, לא בעזרת בלייד ג'וב, אלא בדרך קצת יותר אולד פאשן ופחות מקובלת: לסנר הכה את אורטון במצחו בעזרת המרפקים שלו עד שפתח לו את הראש (מצורף פה גם הסרטון של זה). לסנר נקנס על ידי ה WWE על המהלך הזה.

דוגמה חיה נוספת מגיעה מתכנית שבועית שהיתה לפני כמה חודשים בארגון המתחרה העיקרי של WWE, ה- All Elite Wrestling) AEW): מאט הארדי התמודד מול סמי גווארה וגווארה היה אמור לזרוק כסא מתכת לתוך פרצופו של הארדי. הכסא היה כסא מיוחד, קל יותר מיתר הכסאות שהיו סביב לזירה. גווארה בחר בכסא הלא נכון ואותו הוא זרק לפרצופו של הארדי. התוצאה היתה פרצוף מדמם ונפוח של הארדי, איתו הוא נאלץ לסיים את התכנית. אשתו של הארדי רתחה על כך וצייצה בטוויטר שהענף לא שומר על המתאבקים ושבריאותם לא חשובה לראשי הענף.

ואפרופו כסאות? הרבה פעמים במהלך הקרבות אנחנו רואים שמתאבקים מקבלים מכות כסא מיריבם. זה נראה כואב מאוד, אבל הכל הרי מבויים, נכון? אז בטח משתמשים בכסאות פלסטיק, או משהו כזה, לא?

אז לא. הכסאות הם כסאות מתכת ולעבדכם הנאמן יצא לקחת ולהרגיש כמה כאלה מקרוב ברסלמניה 27, בשנת 2011. כל הסוד במכות כסא נמצא בפרק היד של המתאבק המכה. המתאבק המכה בולם בעזרת פרקי ידו את המכה רגע לפני שהיא נוחתת על יריבו. זה עדיין כואב, אבל פחות. כמובן שיש כאן פתח לפספוסים…

ב-WWE, למשל, אוסרים בעשור האחרון מכות כסא לראשם של המתאבקים, אלא רק בגבם. הדבר נעשה משני טעמים: אחד, הוא אותו דירוג PG, עליו דיברנו קודם, כי החשש הוא מדוגמה רעה לילדים שינסו בבית (כסא בראש יכול לעשות נזק בלתי הפיך ובארגון חוששים מתביעה. "הי, ילדים, אל תרביצו לילד אחר עם כסא בראש, אבל כסא בגב זה ממש בסדר"… 🤦🏻‍♂️) וסיבה שנייה היא כמובן חשש אמיתי לנזק מוחי למתאבקים עצמם, דבר שעלתה המודעות עליו מאז המקרה הנוראי של כריס בנואה, עליו סופר בפודקאסט הזווית בפרק שנעשה לאחרונה ועסק בתחום הרסלינג (את הסיפור המורחב של בנואה אביא בטור שיפורסם במועד אחר)…

ברסלמניה 27 האנדרטייקר וטריפל אייץ' נאבקו ביניהם בקרב ללא חוקים ושניהם נקנסו לאחריו כי התעלמו מההוראות והשתמשו במכות כסא זה לראשו של זה. היות ומדובר היה בשני מתאבקים ותיקים ומוערכים, ה-WWE הסתפקו בעונש הזה ולא עשו משהו חמור יותר.

אביזר נוסף שבו נעשה שימוש בקרבות הוא השולחנות. פעמים רבות מתרסק מתאבק לתוך שולחן, שפשוט מתפרק או נחצה לשניים. למעשה יש סוג קרב מיוחד הנקרא "קרב שולחן" בו המנצח הוא זה המעביר את יריבו דרך שולחן ולא מנצח בדרך הקונבנציונלית של הצמדה לספירת שלוש או הכנעה.

פה כמובן שמדובר בשולחנות "מטופלים". כאלה שנוסרו חלקית במרכזם, או שהבסיס רעוע במכוון. גם כאן היו פספוסים לרב ושולחן שלא נוסר כמו שצריך סירב להשבר ואז זה היה נראה הרבה פחות מרשים. כמובן שמיותר לציין שמנוסר או לא, פגיעה של גוף המתאבק בשולחן מסב למתאבק הסופג את הפגיעה נזק גופני גדול וכאבים ניכרים.

ראיתם כאן כמה דוגמאות לכך שהמתאבקים בהחלט חווים דם אמיתי וכאב אמיתי בזמן הקרבות ולכן חלקם התמכר ומתמכר במהלך הקריירה שלהם למשככי כאבים. עדיין נראה לכם כיף מבויים וחסר נפגעים?

זה היה השיעור הראשון של "סודות הזירה". נפגש שוב בשיעורים נוספים.