ממש לפני שהתחילה העונה, התקבצנו חלק מהבלוגרים חובבי הנ.ב.א כדי לנסות לנחש מה הולך להתרחש בה. בנוגע לזהות האלופה, הייתה תמימות דעים: הלייקרס. ובאמת, תחילת העונה המוזרה מצביעה על הכיוון הזה. אבל מעבר לחבורה של לברון ג'יימס, אנתוני דייויס ושות', יש אלטרנטיבה? במזרח מרגיש שיש לנו קצת בלאגן. במערב? לא בטוח שבאמת יש, אבל אם כן, האופוזיציה יכולה לבוא רק מ-3 קבוצות.
האם הקליפרס יתאוששו מהסטירה שחטפו בבועה?
פייבוריטית גדולה או פייבוריטית משנית, זה כבר פחות משנה. לצד הלייקרס, הקבוצה שלא מעט ציפו ממנה בעונה הקודמת ללכת עד הסוף הייתה הקליפרס של קוואי לאונרד ופול ג'ורג'. בסוף זה הסתיים עם קריסה, כמיטב המסורת של הפרנצ'ייז, ופיטורי דוק ריברס שיצא לו לפקח מקרוב על עוד כמה קריסות. טיירון לו השתדרג (ולא בפעם הראשונה בקריירה) לתפקיד המאמן הראשי, עם רזומה של אליפות וכביכול היכולת לעמוד על שלו מול כוכבים של קבוצה, משהו שכנראה עזר להתפרקות בסיום העונה הקודמת.
אז מה קורה טוב העונה? נכון לכתיבת שורות אלה הקליפרס עומדים יפה בקצב של הלייקרס עם מאזן 4-13, חצי משחק מאחורי האלופה. יש להם גם את ההתקפה הטובה בליגה (118.7 נקודות ל-100 פוזשנים) ונט רייטינג (הפרש בין יעילות התקפית ליעילות הגנתית) השלישי בטיבו בליגה (7.3, מתחת ללייקרס ומילווקי).
ובגדול, יש משהו יותר זורם בהתקפה של הקליפרס העונה. אין רכז אמיתי, אבל הכדור פחות נתקע אצל לאונרד או ג'ורג', מה שמוביל להמון שלשות פנויות בינתיים. הקליפרס קולעים אותן יותר מקבוצה אחרת בליגה, עם 42.3% מעבר לקשת ו%eFG הכי גבוה בליגה. אבל קשה להאמין שהאחוזים של ג'ורג' (מעל 48% משלוש על כמעט 8 זריקות למשחק), מרקוס מוריס ואחרים ישארו כל כך גבוהים למשך כל העונה הזו.
במפגש היחיד בין הקבוצות בערב פתיחת העונה הקליפרס ניצחו, אבל הם גם חטפו 51 הפרש על הראש כמה ימים אח"כ מדאלאס. ובכל זאת, אנחנו מגיעים לשלב הזה בעונה שכנראה אפשר להתחיל להבדיל בין הקפסולות השונות של הטובים יותר, סתם טובים וכל מה שלמטה. הקליפרס כרגע נראים כמו קבוצה שכן יכולה לקרוא תיגר על האליפות גם העונה. איך זה יראה בפלייאוף בועתי או רגיל? כמו הרבה דברים שקשורים לשנה הזו – כמעט בלתי אפשרי לדעת.
כמה ברצינות צריך לקחת את הנאגטס?
לפי קצב ההתקדמות של הנאגטס בעידן ניקולה יוקיץ', העונה אמורה להיות עוד קפיצת מדרגה, אחרי חצי גמר מערב ב-2019 וגמר מערב בעונה הקודמת. אז גמר?
דנבר כרגע עם מאזן 7-10, רביעי במערב, עם פתיחה לא משהו שלאט לאט מסתדרת לה. יש להם את ההתקפה השלישית בטיבה בליגה (117.3 נקודות ל-100 פוזשנים) אבל הגנה קצת פחות, את מייקל פורטר ג'וניור שחזר מענייני בידודים ולא ברור מה התקרה שלו, ג'מאל מארי שהוא הרובין לבטמן, ואיזה איש עטלף זה.
אם בחירת ה-MVP הייתה נעשית היום, האם ניקולה יוקיץ' היה זוכה? הממ….. אולי. עם מספרים רגילים וגם עם האלה המתקדמים, זו עונה מדהימה בינתיים של הסנטר הסרבי, שגם עושה בערך הכל על המגרש, וממשיך להוסיף לרפטואר עוד ועוד מהלכים וירטואוזים, זוויות מסירה כמעט בלתי אפשריות, ובגדול משהו מאוד מאוד שונה מהכדורסל העכשווי בנ.ב.א, שמקדש דברים אחרים לגמרי.
דנבר כמעט ולא שינתה כלום בפגרה. בלי תוספות משמעותיות. פשוט עוד עונה של להתבגר ביחד, כשרק 2 משבעת הקלעים הבולטים בקבוצה מעל גיל 26. אבל למרות כל ההנאה שיש מלראות את הנאגטס משחקים כדורסל, יש כנראה גבול לכמה רחוק הקבוצה הזו יכולה ללכת עם הגנה שכזו.
ויוטה… ע"ע השאלה על דנבר
לכתוב על יוטה ישר אחרי דנבר ישר מזכיר את הסדרה (סיבוב ראשון) בין שתי הקבוצות לפני כמה חודשים. מה השתנה מאז? מלבד החזרה של דריק פייבורס לקבוצה שנותנת גיבוי חביב לרודי גובר, לא הרבה. אבל יוטה עם מאזן 4-12, הנט רייטינג הרביעי בטיבו בליגה (7.2), קולעת הכי הרבה שלשות בליגה (שנייה באחוזים עם 40.2%) וכרגע לפחות עם 8 נצחונות רצופים.
מייק קונלי, אחרי שנת התאקלמות לא הכי טובה, נראה שמתחיל לתת את מה שציפו ממנו כשהגיע מהגריזליז, עם 16.4 נקודות למשחק ו42.2% מהשלוש. ג'ורדן קלארקסון זו אולי הפתעה עוד יותר גדולה – קולע 17.4 נקודות למשחק עם 59.4% eFG, בדרך אולי לעונה הטובה ביותר שלו בליגה. רודי גובר, האיש שהביא את בשורת הקורונה לארה"ב, אולי מקבל הרבה יותר כסף ממה שהוא שווה, אבל הוא עדיין עוגן הגנתי מעולה ומספיק סביר ברמה התקפית שיוטה יכולה לעבוד סביבו ואיתו.
מעל כולם יש את דונובן מיטשל. הוא קולע יותר נקודות (24.3) ובאחוזים יותר טובים (40.6% לשלוש), עונה בזלזול לשאקיל אוניל, ובגדול ממשיך את המומנטום של טורניר הבועה. הוא אולי לא מתפוצץ התקפית ברמה של הגדולים באמת, אבל הוא כן מקבל החלטות יותר טובות עם ובלי הכדור, מה שתמיד היה סימן השאלה הגדול שלו מאז עונת הרוקי המצוינת שלו.
בפריפריה יש גם את בוגדנוביץ', רויס אוניל וג'ו אינגלס שתורמים גם הם לענייני השלשות. יוטה, בניגוד לדנבר, מציגה גם הגנה מצוינת ברוב הערבים (מקום שלישי בליגה אחרי הלייקרס וממפיס). אם בעונה שעברה הייתה אי ודאות לגבי מי תתפוס את מקומה של גולדן סטייט לפני שהעונה התחילה והג'אז סומנו כמועמדים, העונה זה נראה שבלי אותו ציפייה דווקא התגבשה לה קבוצה (אחרי תיקונים קלים בתנועה) שכן יכולה להפריע לשתי הגדולות מלוס אנג'לס.
לפני הסוף
אנחנו לא באמת יכולים לדעת לאן העונה הזו הולכת, במיוחד בעניינים שלא קשורים לכדורסל. וגם אם אנחנו נמשיך בכיוון של ביטול משחקים רק כשבאמת חייבים והעונה כן תגיע לסיום לפי המועד המתוכנן, מה שקורה בעונה הרגילה לא בהכרח מלמד אותנו על הפלייאוף יותר מדי – במיוחד עם טורנירי play in שצפויים לנו, ומי יודע אם עוד בועה או לא. בסופו של דבר, גם לפי מאזן וגם לפי רוב המדדים, הלייקרס קבוצת הכדורסל הטובה ביותר עלי אדמות כיום. למי שרוצה לראות פלייאוף עם קצת יותר התנגדות בדרך, צריך לקוות שאלה שמראים סימנים של צ'לנג'רים עכשיו בינואר יצליחו לעשות את זה גם במאי, יוני ויולי.
All stats via Basketball Reference
