// מאת שחר מנשה

“גם אם ישדר משחק דוקים הוא ישדר את זה כאילו מדובר בגמר גביע העולם”. את המשפט הזה אמר לי פעם חבר טוב. על מי הוא דיבר? נראה לי שכולכם כבר הבנתם, אבל למען הסר ספק – מדובר על מאיר איינשטיין ז”ל האחד והיחיד, השדר האהוב עלי ביותר ועל עוד רבים אחרים.

את המונדיאל של 1990 מאיר עוד שידר ברדיו קול ישראל ואת הרומן שלו עם שידורי הטלוויזיה מאיר החל בסוף אותה שנה כמחליפו של יורם ארבל כשדר הכדורגל והכדורסל של הערוץ הראשון וכמחליפו של ניסים קיוויתי כשדר האתלטיקה. יריית הפתיחה שלו במונדיאלים הייתה המונדיאל הראשון שנערך בצפון אמריקה, ארה”ב 1994, כאשר בין היתר הוא ליווה את רוברטו באג’יו ורומאריו עד לגמר ההיסטורי בין ברזיל ואיטליה, הגמר הראשון אי פעם שהוכרע בדו קרב מהנקודה הלבנה עם ההחמצה הבלתי נשכחת של רובי. לצידו של מאיר באותם ימים (ובמשך זמן רב אחר כך) ישב אבי רצון בעמדת הפרשן, שניהם היו עיתונאים, מאיר שידר בצורה המופלאה שלו ואבי ביקר וחבט בכל מה שזז, הכימיה ביניהם הייתה מושלמת. זכור לי שבאחד הראיונות שקראתי אמר מאיר שאין לו הרבה חברים קרובים מהעבודה, אבל שאבי רצון הוא חבר אמת. “תמיד תהיה לי פינה חמה בלב אליו” הוא ציין.

בצרפת 1998, עדיין בערוץ הראשון, איינשטיין שידר את המונדיאל הפורה בהיסטוריה עם 171 שערים (לצד ברזיל 2014) ומנקודת מבט אישית, התוודעתי אליו במשחק הפתיחה בין ברזיל וסקוטלנד. במשך כל השידור הוא כינה את ברזיל, “אלופת עולם”. בתור ילד שרק התחיל לראות כדורגל בכלל ומונדיאלים בפרט, לא הבנתי למה הוא משתמש כל הזמן בביטוי הזה, אבל ככה לראשונה, קיבלתי את המידע שברזיל היא אלופת העולם ושעליה להגן על התואר שלה. רונאלדו, ריבאלדו, זידאן, הנרי, קלייברט, ברגקאמפ, בקהאם, באטיסטוטה – זוהי רק רשימה חלקית של הכוכבים שאותם מאיר שידר בהתלהבות במונדיאל הנהדר הזה. ברזיל העפילה לגמר לצד המארחת, צרפת. גם את הגמר הזה שידר מאיר, גמר שהסתיים בתבוסה צורבת של ברזיל 0-3.

את מונדיאל יפן וקוריאה 2002 שידר ברובו ערוץ הספורט אך עדיין זכויות השידור של משחק הפתיחה, חצאי הגמר והגמר היו אצל הערוץ הראשון. את הגמר ההיסטורי בין גרמניה וברזיל (מפגש המונדיאלים הראשון בין הנבחרות) מאיר שידר מהאולפן, החלטה שהוא לא אהב. בראיון ל-nrg מ-2012 אמר: “אני עדיין סוחב את טראומת גמר 2002. במסגרת מלחמתו של ג’ו בראל (מנכ”ל רשות השידור לשעבר) נגד יואש אלרואי (מנהל מחלקת הספורט), התקבלה ההחלטה ההזויה לשדר את גמר גביע העולם מהאולפן. זה היה נורא, פשוט נורא”. לאחר המונדיאל הזה עבר איינשטיין לשדר אצל השחקן החדש בשוק הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 10.

את מונדיאל 2006 שנערך בגרמניה הוא שידר במלואו בערוץ 10 ובצ’רלטון (עם הפרשן ניר לוין), כאשר הוא מלווה את הפריחה המחודשת של זינאדין זידאן בצרפת ואת המסע של איטליה כל הדרך אל הגמר בין השתיים. גמר בלתי נשכח שכלל פנדל שלא היה לטובת צרפת, בעיטת פאננקה של זידאן, שיוויון של מטארצי, שער שנפסל (בצדק) לטובת איטליה, הרחקה הזוייה של זידאן ודו קרב פנדלים לפנתיאון. את כל האירועים האלה מאיר שידר בצורה אלמותית, אין מילה אחרת.

בדרום אפריקה 2010, איינשטיין חזר לערוץ הראשון כשדר הבכיר של הטורניר כשלצידו מפרשן דני נוימן. שער חוקי של פראנק לאמפרד שלא אושר, מפגשים נפלאים בין יבשת דרום אמריקה ואירופה ברבע הגמר (ברזיל-הולנד וגרמניה-ארגנטינה), דייגו פורלאן (שנבחר למצטיין המונדיאל) עם טורניר בלתי נשכח והשער הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הספרדי, השער של אינייסטה, את כל אלה ועוד זכינו לשמוע מהפה השלו.

לברזיל 2014 מאיר כבר נסע לא כשדר הבכיר (גם כן בערוץ הראשון), אבל זה לא מנע ממנו לתת לנו עוד כמה רגעים בלתי נשכחים במשחקים ששידר עד רבע הגמר (כולל) לצד אברהם גרנט: השער הנדיר של קהיל האוסטרלי נגד הולנד בשלב הבתים, ההחמצה של פיניה הצ’ילאני נגד ברזיל בשמנית הגמר בדקה ה-119, השער המדהים של דויד לואיז הברזילאי נגד קולומביה ברבע הגמר ועוד.
לצערנו, זהו גם היה הטורניר הגדול האחרון שאליו מאיר נסע (הוא שידר גם את יורו 2016, אבל עשה זאת מהאולפן עקב מחלת השרירים הארורה שבה חלה).

“אני שמעתי את רוב השדרים בעולם והוא באחוזון הגבוה מאוד, בין הטובים שהיו אי פעם במקצוע הזה”, את המשפט הזה אמר ד”ר גלעד ויינגרטן, פרשן האתלטיקה ששידר לצידו מאליפות העולם ב-1991 ועד לאולימפיאדת לונדון 2012. אני לא יודע אם ויינגרטן התכוון באומרו לשדר אתלטיקה בלבד (גם בזה מאיר היה אשף) או לשדר ספורט בכללי, אבל בשבילי מאיר איינשטיין היה שדר הספורט הגדול מכולם, הטוב מכולם ומעל הכל המרגש מכולם. יהיה זכרו ברוך.