מי הזיז את הגביע שלי?

סיום עונת 2015/2016 היה אחד הגדולים בהיסטוריה של הליגה הישראלית. דרמטי, מרגש, עוצמתי ובעיקר מפתיע. אף אוהד בליגה לא ציפה בתחילתה שהיא תגמר כך.

מכבי ת”א הגיעה לעונה החדשה, אחרי עונת טרבל אדירה, עם יוקאנוביץ, שכבר עם נחיתתו בבן-גוריון ראו על פניו שהוא לא רוצה להיות כאן. בכלל, מאז שהגיע גולדהאר למכבי תל-אביב, משהו השתנה בגישה של המועדון. הבעלים, שהביא איתו מקצועיות שמאפיינת את הקנדים והאמריקאים בספורט, לא חיכה יותר מידי והנחית איש מקצוע מעולם הכדורגל שיעזור לו לבנות קבוצה חזקה בעיר הכי גדולה בישראל – אישיות ושמה ג’ורדי קרויף (הבן של יוהן קרויף האגדי). מה שקרויף הביא איתו זו בעיקר מקצוענות שבליגה שלנו לא ראו אי פעם ובנוסף השכין שקט בקרית שלום. זה בא לידי ביטוי בצוות מקצועי זר שכולל מאמן, עוזר מאמן, מאמן כושר וכו’. עצם הפעולה הזו הוציאה את כל העסקנים והמדליפים ואיתם את הרעש והלחץ סביב המועדון.

כבר בקיץ הראשון כשגרסיה הגיע לתל-אביב ולקח איתו את המועדון למחנה אימונים בספרד, הבנת שהמועדון הגדול הזה הולך לדרך אחרת. ג’ורדי לא השקיע יותר מידי מחשבה בשחקנים שהביא מחו”ל אלא השתמש בשחקנים שכבר שיחקו בליגה ולא סתם בליגה, אלא בקבוצה מעבר לכביש – הפועל תל-אביב. בכך ג’ורדי שבר את כל החוקים הלא כתובים בליגה שאין מעבר של שחקנים בין הפועל למכבי תל-אביב ובעצם הגדיל את השנאה עוד יותר בין הקבוצות מאותה העיר. שחקנים כמו זהבי, בן חיים, איגיבור, אניימה וורמוט עברו אל המועדון הצהוב או בדרך ישירה בין המועדונים או בדרך העקיפה של לצאת לאירופה ולחזור לצהובים. עוד מימד שהביא איתו גולדהאר זה כסף בלי הגבלה. הפורמולה של מכבי תל-אביב הייתה ברורה: איך אתה מנצח את המועדונים האחרים? קונה מהם את כל השחקנים הטובים, וכל שחקן שהן רוצות אנחנו נציע יותר וכך השחקן יבוא אלינו. גם אם הוא לא ישחק וישב בספסל או ביציע, העיקר שהוא לא יהיה אצל היריבה. עד לפני 4 שנים מכבי חיפה הייתה המועדון שהביא אליו את כל השחקנים הטובים, אבל זה לא היה בכל מחיר ולא במשכורות הלא שפויות שמכבי תל-אביב הציעה לכל שחקן. חלילה שלא ישמע שאני מתלונן, להיפך. בעולם הכדורגל ובכלל בכל ענף ספורט הכסף שולט. מי שרוצה להיות הכי טוב, חייב להשקיע כסף.

ואז, לאחר 3 עונות מאוד מוצלחות של מכבי תל-אביב, החלו להיווצר בעיות. הראשונה היא ערמת המאמנים שהיא אוספת בשנים האחרונות, זה לא בריא לקבוצה להחליף 5 מאמנים ב4 עונות. השנייה, ערן זהבי. עצם התלות בשחקן האדיר הזה היא שגויה ואני לא בטוח שהמועדון מוכן ליום שאחרי ערן זהבי. השלישית, חוסר הספורטיביות שהם מציגים במשחק עצמו והבכי שלא נגמר. הרביעית, השחצנות האדירה של המועדון שמחלחלת לאוהדים ויוצרת דיכוטומיה בין מכבי תל-אביב לשאר המועדונים. במהלך השנים הללו שמכבי ייצרה לעצמה שושלת, התעצמה השנאה האדירה קודם כל בתוך העיר בין הפועל למכבי תל-אביב, שהגיעה לשיא. מכבי תל-אביב ניצלה את הבעיות הכספיות של הפועל וגנבה מהם את הקפטן גילי ורמוט, שכמעט ולא שיחק עונה וחצי. העיקר להחליש את הפועל. השנאה בפריפריות בחיפה, ירושלים וב”ש התעצמה וכל מפגש עם הצהובים מתל-אביב הפך עניין של כבוד ואחר כך עניין של נקודות.

לעונה הנוכחית הגיעה מכבי תל-אביב במטרה לעשות היסטוריה ולהיות הקבוצה הראשונה מאז הפועל פ”ת שזוכה ב 4 אליפויות רצוף, אבל כבר בתחילתה הפסידה במשחק אלוף האלופים לקריית שמונה. מכבי חיפה החתימה את רוני לוי במטרה לעשות סדר במועדון שלא היה קיים כלל ב4 שנים האחרונות, אבל כבר בתחילת העונה במחנה האימונים ובמרד של יוסי בניון ואלירן עטר אפשר היה לנחש שזה לא יהיה הפיצוץ האחרון במועדון ואכן במחזור הראשון הירוקים קיבלו בבית 3 בראש מבני יהודה שאותה אימן יוסי אבוקסיס שיהיה לו חלק גדול בסיום הדרמטי של העונה. היכולת הרעה של מכבי חיפה מהעונה הקודמת נמשכה. אם לפני שנתיים הירוקים קבעו שיא שלילי לתחילת עונה בלי לנצח ושנה שעברה שיא של הפסדים בחצי הראשון, העונה מכבי חיפה לא הבקיעה בששת המחזורים הראשונים. הקבוצה נראתה לא מאומנת ומפולגת.

הפועל ב”ש התחילה את העונה כשהיא ממשיכה את המהפכה שאלונה ברקת התחילה בשנים האחרונות וזו לא מהפכה רגילה, אלא מהפכה של תפיסה בתודעה שיש גם קבוצה בדרום הארץ שיכולה לתת אלטרנטיבה למכבי תל-אביב במרכז ולחיפה בצפון. ב”ש התחילה לקנות את כל מה שזז והביאה אליה גם את מאמן העונה של העונה שעברה לטעמי, ברק בכר, שהגיע לקבוצה שמלאה באגו. השמות אליניב ברדה, מאור מליקסון, מאור בוזגלו וכו’ הם רק הקצה של מצבת השחקנים שהתחילה את העונה במטרה אחת – להביא אליפות אחרי 40 שנה כאשר על גב הגמל שלהם עדיין נשענת התוצאה מגמר הגביע בשנה שעברה, בו ריסקה מכבי תל-אביב את הפועל באר שבע.

חייבים לציין שמתחילתה של הליגה ועד סופה היו 2 קבוצות שהיו מעל הליגה – מכבי תא והפועל ב”ש ולסירוגין החליפו ביניהן את המקום הראשון. אציין גם שלאורך כל העונה אמרו האוהדים מתל-אביב שהגמלים מבאר שבע לא יחזיקו מעמד עד הסוף ושבסופה של העונה יזכו שוב בגביע. על הדרך מכבי תל-אביב מפסידה גם את גביע הטוטו, עולה לליגת האלופות בלי לנצח במוקדמות ומבזה את עצמה עם מאזן של 0 הפסדים שער זכות 1 ו-16 שערי חובה. להפועל ב”ש היה מזל של אלופים וכל פעם שהיא הפסידה נקודות גם מכבי תל-אביב הפסידו נק’ ובאף שלב מכבי תא לא ברחה לה. בפלייאוף הסיפור היה שונה, הצהובים לא הגיעו אליו בלשון המעטה והפועל ב”ש ניצלה את המצב הרעוע של היריבה מתל-אביב ופתחה פער של 5 נק’. בין לבין הגיע חצי גמר גביע המדינה בו מכבי חיפה, שהציגה יכולת גרועה בליגה והתעוררה לפתע בפלייאוף, פירקה את הפועל ב”ש בבליץ מהיר של אקס ב”ש, פלט וקינוח של אלירן עטר והראתה לליגה כמה היא הייתה חסרה. בכלל במהלך הפלייאוף מכבי חיפה ספגה 4 שערים עד המחזור האחרון כשהיא מציגה יכולת הגנתית מעולה מול קבוצות הפלייאוף העליון. בחצי הגמר השני פגשה מכבי תל-אביב את בני-סכנין של יוסי אבוקסיס, שהספיק להיות מפוטר מבני יהודה ולחתום בסכנין. מכבי תל-אביב ניצחה את המשחק לא לפני שהיא כבשה שער בחוסר ספורטיביות מוחלטת כששחקן היריבה נמצא על הדשא, שער שעזר לה לנצח את המשחק בתוצאה 3-2. מכבי תל-אביב ומכבי חיפה בגמר הגביע! כמה ימים לאחר מכן סכנין אירחה את תל-אביב ולקחה לה 2 נק’ שעזרו, כמו שאמרתי מקודם, להגדיל את הפער מהצהובים. תואר שלישי הלך? עדיין לא!

בשבת אירחה מכבי חיפה את ב”ש ונקלעה לפיגור 1-0, שער שמבטיח את האליפות. בינתיים בטדי בית”ר, בהרכב חסר מאוד, בפיגור מול מכבי תל-אביב ואז הבליץ של מכבי חיפה הגיע בדקה ה-48 שיוויון ובדקה ה-94 משומר לקח את הכדור סטייל מסי ושם אותו ברשת. השמחה שהייתה במגרש נשמעה כאילו חיפה לקחה את האליפות, עצם הספורטיביות והניצחון של חיפה, הביאו אותנו למחזור האחרון כשב”ש ביתרון 2 נק בטבלה ויכולה להפסיד את האליפות. כבר בסוף אותו משחק יוסי בניון שיחרר הודעה שזה היה משחקו האחרון בסמי עופר במדי מכבי חיפה. במחזור האחרון נפגשו ב”ש עם סכנין ומכבי תא עם חיפה. כל השבוע דיברו על כך שסכנין תיתן לב”ש את המשחק בגלל אותם האירועים שקרו בין סכנין לת”א והתעסקו רק במשחק של ב”ש ושכחו שיש עוד משחק שלטעמי אם ב”ש הייתה מפסידה את האליפות היה חייב לפתוח בועדת חקירה על אותם האירועים שקרו בבלומפילד. מכבי תל-אביב ניצחה 6-0 את מכבי חיפה, בלי שחיפה תעשה פאול או תספוג צהוב. בינתיים בב”ש, סכנין, שהאשימו בחוסר ספורטיביות, עלתה ליתרון שלא החזיק הרבה זמן וב”ש ביצעה מהפך אדיר ל3-1 ואחרי 40 שנה חגגה אליפות שחתומה, אך ורק, על אלונה ברקת שהשקיעה את מיטב כספה בפרויקט הזה. תואר שלישי ברח למכבי תל-אביב.

3 ימים לאחר השישייה שחיפה קיבלה, הגיעה הצבא הירוק בהמוניו לבירת ישראל ובאצטדיון היה רוב עצום של אוהדי מכבי חיפה שהושפלה בשבת ופוגש את אותה הקבוצה ואותו הקהל שהביס אותם. כמובן שהיה אפשר להרגיש באוויר את השחצנות של אוהדי מכבי תל-אביב שהיו בטוחים שהקבוצה שלהם תשלים את המשימה. על המגרש היה אפשר להרגיש שהערב יקרה משהו אחר, גם ביציעים האווירה הייתה מחשמלת והדחיפה האדירה של הקהל עזרה לחיפה לעלות ל1-0 שנשמר עד הסיום בניצחון שקטע את השושלת של אחת מהקבוצות הכי גדולות שהיו בכדורגל הישראלי, מכבי תל-אביב ובתור אוהד חיפה קשה לי אפילו להגיד את המילים הללו. ההלם של אוהדי מכבי תל-אביב היה הלם של אוהדים שלא רגילים להפסיד ובטח לא רגילים שמישהו הזיז את הגביע שלהם מהארון ועוד מי הזיז את הגביע? אותה קבוצה שניצחו לפני שלושה ימים 6-0. הייתי אומר שחצנות ואופוריה בריבוע.

מה שבטוח, סיום העונה הנוכחית השאיר טעם של עוד וכבר מחכים לעונה הבאה, אבל לפניה עונת המלפפונים בדרך..

מנהלת הליגה
                                                                                  קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!