מחט בערימת דאטה (פרק ד’)

כשרואים את הכדורגל המקצועני היום קשה להבין כמה הכדורגל המקצועני היה לא מקצועני עד תחילת שנות האלפיים. רק בשבוע שעבר קראתי (קרדיט – אוריאל דסקל) שכשארסן ונגר הגיע לארסנל התזונה של השחקנים שלה התבססה בעיקר על בירות והמבורגרים. בהקשר זה משעשע לראות שההתחלה של פרוזון (ProZone ) כלל לא היתה בעולם המידע. פרוזון בהחלט כיוונה מראשיתה להעלאת יעילותם של כדורגלנים, אך תכננה לעשות זאת באמצעות כיסאות עיסוי מיוחדים אשר העבירו זרמים חשמליים בפולסים קצרים ובכך היו אמורים להרגיע את השרירים ולהעלות את גמישותם.

באותה עת, פרוזון עבדה רק עם דרבי קאונטי. בכל בוקר השחקנים של דרבי התיישבו על הכיסאות וקיבלו עיסוי (או מכות חשמל, תלוי את מי שואלים) ותדריך מעוזר המאמן הצעיר החדש, סטיב מקלארן. יום אחד לאחר תום האימון, אחד מבעלי פרוזון (מילואגאנם, לא הזכרנו אותו עד עכשיו  – הדבר היחידי שחשוב לדעת עליו הוא שהוא היה מהנדס מוכשר שלא הבין כלום בכדורגל, אבל היה איש דאטה מוכשר ביותר) ראה את מקלארן יושב בגינה לאחר שכל השחקנים עזבו את המתחם עם שני מכשירי וידאו ועורך סרטי וידאו. מילואגאנם שאל את מקלארן מדוע הוא לא מבקש מאחד מהעובדים הזוטרים לערוך את הסרטונים ומקלארן ענה  “איך הם ידעו להבדיל בין מהלכים ולהחליט מהו מהלך טוב ומהו מהלך רע? אני לא סומך עליהם”. זה היה רגע מכונן עבור מילואגאנם שהחליט שחייבת להיות דרך טובה יותר לסנן את המידע ולערוך אותו. הוא הכיר חברה בצרפת שפיתחה תוכנה שעוקבת אחרי פיקסלים בתמונה ובעזרת משקיעים קנה רבע ממנה. זמן מה לאחר מכן המערכת עברה את השדרוג הרצוי למערכת עם 8 מצלמות הפרוסות באצטדיון ויכולת לעקוב אחרי שחקנים באופן אוטומטי. הפיתוח היה מהפכני ואפשר הפקת כמויות עצומות של מידע באופן אוטונומי לגמרי וללא מגע יד אדם, אלא שעכשיו הבעיה הפכה מייצור המידע ואיסופו לניתוח המידע והסקת המסקנות.

בשנת 2000 נוצר קשר בין מילואגאנם לסם אלרדייס. ב-1983 אלרדייס שיחק ככדורגלן בצפון אמריקה בטמפה ביי רואודיז, שחלקה איצטדיון עם קבוצת הפוטבול של טמפה ביי. למרות ששיחק בליגה הצפון אמריקאית שנה אחת בלבד, לשהייה בארה”ב היתה השפעה עמוקה על אלרדייס ובעקבות כך על הכדורגל באירופה. אלרדייס, כמנג’ר בולטון, התפעל מהשימוש הרב בטכנולוגיה בפוטבול וכאשר שמע על פרוזון החליט שזהו שירות חיוני עבור המועדון. באותה עת פרוזון היתה לאחר ההצלחה ההיסטורית עם מנצ’סטר יונייטד בעונת הטרבל ומילואגאנם ידע שבולטון לא תוכל להרשות לעצמה חוזה עם פרוזון, אך מצד שני הוא גם ידע שהצלחה עם קבוצה מליגת המשנה יכולה לשמש כהוכחת יכולות גדולה עוד יותר מההצלחה עם יונייטד, שהיתה אחת הקבוצות הגדולות באנגליה ובכל מקרה מצופה ממנה להצליח. בכך הפכה בולטון לקבוצה הראשונה בפרמיירשיפ שהשתמשה בשירותי ניתוח מידע, מה שלא החזיק הרבה זמן פשוט מכיוון שהיא עלתה מיד באותה העונה לליגה הבכירה.

אלרדייס, שהיה חסיד גדול של שימוש בסטטיסטיקה, הגה את מודל “ארבעת המופלאים”  אשר היווה את הבסיס לאסטרטגיית המשחק שאמורה היתה להשאיר את בולטון בליגה:

  • יש לשמור על שער נקי ב-16 משחקים לפחות.
  • הקבוצה שמבקיעה ראשונה מעלה את סיכוייה לנצח ל70%.
  • שליש מהשערים מובקעים ממצבים נייחים.
  • כדורים מוגבהים הינם בעלי סיכוי גבוה יותר להצלחה אם הם מסובבים כלפי פנים.

בהתבסס על נק’ המפתח הללו דגשי האימון בבולטון פותחו להעלאת השימוש בכדורים מסובבים כלפי פנים ובשיפור המצבים הנייחים, וגם לשיפור ההתגוננות מול מצבים אלו. לימים התברר שהצוות שעבר עם אלרדייס בבולטון היה מוכשר ביותר וכל החברים בו התפתחו ותפסו עמדות מפתח בענף טכנולוגיות הספורט. תוך כדי העונה, התגלו עוד קשרים מעניינים ואמונות רבות של מאמנים בנוגע למה הופך קבוצה למצליחה, נופצו.

למשל – 44% מן השערים המובקעים לא הובקעו עקב מהלך מתוכנן אלא עקב מזל/חוסר מזל ושהקבוצה הפייבוריטית מנצחת רק ב-55% מן המקרים. תוצאות אלו גורמות לכך שכדורגל נתפס כמשחק של אקראיות, ואולי באמת זו הסיבה שזהו משחק כה אהוב. גם אומדנים אשר נהגו להתבסס עליהם כאינדיקציה לרמה אישית של שחקן כגון מרחק ריצה התגלו כחסרי כל משמעות, כנ”ל החזקת כדור והקשר שלה להעלאת הסיכוי לנצח. עם זאת, נמצאה קורלציה חזקה בין היכולת של קבוצה שלמה לרוץ יותר מהיריבה במהירויות גבוהות, כלומר כאשר מנקים מסך המרחק שהשחקנים עוברים את המרחק שהם עוברים בהליכה או בריצה איטית מגלים שמי שרץ יותר (אבל באמת רץ) כנראה ינצח במשחק (לתשומת לב הקבוצות הישראליות באירופה ונבחרת ישראל). בנוסף, פרוזון התבססו על העובדה ששחקנים לא בועטים באותה רמה מכל מקום, כלומר יש מקומות על המגרש שבהם ההסתברות ששחקן מסוים יבקיע עולה. לדוגמא, שחקן עם רגל שמאל מאוד דומיננטית יתקשה יותר להבקיע כאשר הוא נמצא בצד מסוים של המגרש לעומת אם הוא נמצא בצידו השני. כאשר משקללים את כל השחקנים בקבוצה לתוך הרעיון הזה נולדים מה שקראו בפרוזון “פומוס”. “Pomos – Positions of maximum opportunity” – כאשר שחקנים נמצאים בפומוס שלהם ההסתברות שלהם להבקיע עולה ולכן כל הוצאות החוץ, המצבים הנייחים, ההתקפות המתפרצות וכו’ כוונו בכדי למקסם נוכחות של כמה שיותר שחקנים בפומוס שלהם.

התוצאה לא איחרה לבוא ובולטון עלתה לפרמייר ליג בעונת 01/02. החל מעונת 03/04 בולטון סיימה ברציפות בטופ 8 במשך 4 שנים כולל שתי הופעות בגביע אופ”א שבאחת מהן עברה שלב (טופ 32) והפסידה למארסיי ובשניה עברה שני שלבים (טופ 16 כולל הדחה של אתלטיקו מדריד) – הישג עצום שרק ארסנל, יונייטד, צ’לסי וליברפול השיגו עד אז.

בעונת 07/08 אלרדייס עזב ואיתו נעלמה פילוסופית המשחק, בולטון התדרדרה למקום ה16. באותה עונה, לפני שאלרדייס עזב היו לבולטון 39 נק’ ב21 משחקים, קצב צבירת נקודות המקביל ל71 נק’ ב38 משחקים.

בעונה שעברה לסטר זכתה באליפות אנגליה עם 81 נק’ כשאחריה ארסנל עם 71. עונה לפני כן 71 נק’ היו מספיקות בכדי לסיים במקום הרביעי מעל מנצ’סטר יונייטד עם 70 נק’.

לשאר הטורים בסדרה

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!