מחזירים את הגביע הביתה

הערב יסגר מחזור ליגת האומות במפגש בין שתי אלופות העולם האחרונות, צרפת וגרמניה. אחת במשבר ענקי ואחת שנראה שהשיא עוד לפניה. אבל מעבר לצד המקצועי ושאלת עתידו של יוגי לב, הנושא המעניין יותר מבחינתי, גם בהקשר של הנבחרת שלנו, היא סוגיית בני המיעוטים ובני המהגרים שהובילו את הכחולים לזכייה בגביע, והאם זה יביא לשינוי ביחס של האומה הצרפתית כלפיהם?

“מביאים את הגביע הביתה, ALLEZ LE BLUES!!!  עשרים שנה אחרי, זה הרגע, ALLEZ LE BLUES!!!

זה הפזמון של שיר האליפות הנהדר של הזמר VEGEDREAM, שהיה יחסית אלמוני עד לגמר המונדיאל, ואז פרסם את השיר: Remenez la coupe a las maison (מחזירים את הגביע הביתה) שדי הפך להמנון הלאומי. וגדרים, יליד צרפת ממוצא חוף שנהבי, שר ביחד עם הנבחרת בשאנז אליזה כשזו חזרה עם הגביע ובחודש הקודם ביצע את השיר יחד עם השחקנים שהקיפו את האצטדיון וחגגו כשצרפת חזרה למשחק ביתי ראשון מול הולנד בליגת האומות.

השיר, סוג של “ואלו שמות” צרפתי, כאמור הפך ללהיט ענק, והביצוע יחד עם שחקני הנבחרת שהשתתפו בחגיגה, כל אחד עם הריקוד שלו, בהרמוניה כיפית, היה פשוט נהדר. מבחינתי זהו שיר האליפות הטוב ביותר שראיתי. לראות קהל שלם מעורב ביציעים שר לכוכבים שלו, שרובם כאמור בני מהגרים, היה מראה מלבב שגורם לצרפתים לחלום על עתיד טוב יותר. תנו לעצמכם כמה דקות ותראו אותו פעם פעמיים. אני כבר התמכרתי ואפילו אשתי והילדים כבר מזמזמים.



 “שבור את ההליכה כמו סמואל אומטיטי”.

סמואל אומטיטי, רק בן 24, כבר הפך לאחד מעמודי התווך בנבחרת צרפת. הוא נולד ביאונדה, קמרון. בגיל שנתיים עלה לצרפת יחד עם משפחתו וגדל בקהילה של יוצאי קמרון, שחיו בעוני בניסיון למצוא עתיד טוב יותר. אומטיטי הוא בסה”כ אחד משני שחקנים בסגל הטריקולור שלא נולד בצרפת, וגם הוא כאמור מגיל שנתיים נמצא כבר במדינה. הסיפור שלו הוא הסיפור של רבים בסגל שחקני נבחרת צרפת שזכתה בגביע העולמי ועוד מאות נוספים ברחבי צרפת ולמעשה אירופה כולה. וזה עדיין לא מפריע לאנשים רבים בצרפת וברחבי העולם לבקר את נבחרת צרפת שלמעשה מורכבת בעיקר ממהגרים מאפריקה. הציטוט כמובן מהשיר כמו יתר הציטוטים שתקראו, ו”שבור את ההליכה” מתייחס לריקוד הניצחון של אומטיטי בחצי הגמר מול בלגיה:

France Lyon GIF by Olympique Lyonnais - Find & Share on GIPHY

“ואם יש מלכודת תמיד אפשר לקרוא לבנג’מין מנדי”

אחד הפוסטים שדווקא בא לתמוך בנבחרת היה של עמוד הספורט SPORF שצייץ את כל שחקני הסגל של צרפת ממוצא זר ולידם דגל מוצאם. בנג’מין מנדי, בן להורים מחוף השנהב, צייץ בחזרה ותיקן כשליד כל אחד מהשמות שם את דגל צרפת, כלומר, כולנו צרפתים. על פניו סולידריות לגיטימית של שחקן סגל, אבל חשוב לזכור שמנדי עבר אשתקד פציעה קשה שחיסלה לו את העונה, החלים לקראת המונדיאל וקיווה להיות המגן השמאלי הראשון, רק כדי לצפות מהספסל בלוקאס הרננדז (לבן ממוצא ספרדי) מאייש את העמדה. לראות כזה מפגן משחקן מאוכזב לא טריוויאלי בכלל בנבחרת שעל פחות מזה התפרקה בעבר הלא רחוק.

מנדי צרפת
קרדיט לדף הטוויטר REDDIT

“מעביר קדימה, שמאלה, ימינה: קיליאן אמבפה. מאיץ, מתמיד, עובר ובועט: קיליאן אמבפה”

מי שחושב שהניצחון של הנבחרת יכול לשנות את מעמדם של בני המהגרים צריך לחזור 20 שנים אחורה. אז אותה נבחרת בכיכובו של זידאן האלג’יראי, שכונתה נבחרת ה-“שחור, לבן, ערב” לא ממש הביאה לשיפור במעמדם של המהגרים. הפערים במעמדות עדיין ענקיים. הספורטאים שמגיעים משכונות העוני הם למעשה אנומליה שלא מעידה על הכלל. להיפך, “ילדי הפרברים” הם היחידים שיכולים להבליט את עצמם ולהתקדם כדי לברוח מהעוני, כך למעשה הפרברים של פריז הפכו להיות כמו הפאבלות של ריו, מצבור עצום של כשרונות שיכולים להפוך לכוכבים הגדולים בעולם.

אמבאפה, צרפת
Credit to “FIFA World Cup” Facebook page

“לא החלטתי אם אני ימני או שמאלי, אני בועט בשתי הרגליים: עוסמאן דמבלה”.

בימים אלו על רקע גלי ההגירה לאירופה ופיגועי דעא”ש, נראה שהגזענות בצרפת רק הולכת וגוברת, מפלגת הימין הקיצונית של מארין לה פן השיגה את המקום השני בבחירות האחרונות בצרפת, אחרי שאביה כזכור היה זה שדיבר נגד “נבחרת הקשת בענן” שזכתה במונדיאל 98′. בנוסף, הועדה הצרפתית הלאומית לזכויות אדם פרסמה לאחרונה דוח על האפליה נגד מוסלמים במדינה. 44% מהצרפתים מאמינים שאיסלאם היא בעיה למדינה, ול-30% מהם יש בעיה עם תפילות. בכלל, אין אפילו מיעוט אחד שזוכה לפחות ל-80% סבלנות. לקתולי בצרפת יש סיכוי של פי 4 למצוא עבודה מהמוסלמי. וזה עוד מבלי להיכנס לכדורגל, ולשערוריית אקדמיית הכדורגל היוקרתית ביותר בצרפת, זו של קליירפונטיין, לגביה נחשף לפני כמה שנים כי מנסים ליצור בה “אפליה מתקנת מתקנת” ולנסות להפחית בה את כמות המהגרים יוצאי אפריקה.



“איך קוראים לו? קאנטה. אנגולו אנגולו. קאנטה!”

הגלובליזציה והקלות שבה ניתן להגר, הפכו בשנים האחרונות לאחד הנושאים המרכזיים ביותר בעולם וחלק חשוב למעשה בכל קמפיין בחירות. זה מביא לשאלה מי הוא צרפתי? האם אדם שנולד וחי כל חייו בצרפת אינו צרפתי? מכיוון שהוריו לא נולדו שם? והצרפתי המקומי הוא כן צרפתי, כמה שנים משפחתו נמצאת שם? 100? 200? זה הופך אותו לצרפתי יותר? כל עניין הזהות הלאומית מתערער בשנים האחרונות.

כמה מרגיש בן המהגרים מאפריקה מקומי? אפשר לראות דוגמא לכך בשיר עצמו. מדובר בשיר של זמר גם כן בן מהגרים, שנותן את מרבית הדגש בשיר לבני המהגרים מאפריקה, שרובם גם כמובן הכוכבים של הנבחרת. VEGEDREAM מפאר את מטווידי, קאנטה, דמבלה, אמבפה ואפילו קימפמבה שלא שיחק במונדיאל. אבל הוא מסיים כשהוא מקריא את שמות יתר שחקני הסגל ומוסיף “כולם ביחד”. עצם העובדה שהוא משתמש במילה “הביתה” מראה על תחושת השייכות שלו ושל שחקני הנבחרת.

זה די ברור, שירה של אוהדים וקפיצות וחגיגות בזמן זכייה במונדיאל לא בהכרח יביאו לשינוי בטווח המיידי, אבל התקווה שלי לפחות היא שכל אותם ילדים שרואים בקליפ, מריעים ושרים לגיבורים שלהם, מהגרים ממוצא אפריקאי, לפחות יגרום להם להסתכל על אותם בני המיעוטים כשווים כשהם יגדלו.

“פבארד, ראמי, הרננדז, אנחנו יחד. מנדנדה, לוריס, סידיבה, אנחנו יחד. דידייה דשאן, תודה רבה. אנחנו יחד”

נבחרת צרפת, מונדיאל 2018
Credit to Équipe de France de Football facebook page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!