מותו של המכביזם

זכייתה של מכבי ת”א בגביע המדינה ביום חמישי האחרון, הייתה אולי סוכרייה לאוהדים בעונה קשה, אולי תקווה בשבילם שאפילו בעונה כזו אפשר לצאת עם דאבל ואולי ראשיתו של מהפך ושובה של מכבי המוכרת. לי כצופה מהצד, זה היה החותם האחרון המאשר את מותו של המכביזם.

גילוי נאות, אינני אוהד מכבי וגם לא אף קבוצה אחרת. כדורסל הוא הספורט השני בחשיבותו אצלי ובניגוד לרבים מאוהדי בית”ר הירושלמים, אני לא מסוגל לעודד קבוצה אדומה. אני נהנה לצפות בכדורסל כצופה מהצד. ככזה, בד”כ אתה לוקח את הצד של האנדר-דוג. לכן ברוב המשחקים של מכבי בליגה, אכן לא הייתי “בעדה”. אבל הסיבות לכך הולכות ונעלמות. משהו קורה בכדורסל הישראלי והמשהו הזה, הוא מותו של המכביזם.

במכבי הישנה והטובה/רעה (מחק את המיותר לפי השקפתך), מאמן כמו גודס, לא היה פותח את העונה הנוכחית. גם גרשון, בלאט או שרף, אם תוך חודש היו עפים מהיורוליג בסוויפ משפיל מול קבוצה תורכית בינונית, ומפסידים סדרת גמר סל לאילת בחצי הגמר עם יתרון ביתיות, היו עפים במקום. על הרבה פחות מכך הלכו מאמנים ויעידו קטש, בירנבויים ויורם חרוש.
במכבי הישנה כל הפסד היה אסון ומטרת הניצחון קידשה את כל האמצעים. כל ישראלי בינוני ומעלה היה נחטף לקצה הספסל הצהוב ובלבד שלא יהיה איום והקבוצה מיתגה עצמה כ”קבוצה של המדינה” – זה היה המכביזם הישן שהיה כל כך אהוב על אוהדיה וכל כך שנוא על כל השאר. מכל זה נשאר רק אדם אחד, שמעון מזרחי.

מזרחי אולי לא יאהב את זה, אבל מכבי הפכה לקבוצה רגילה. אנושית. הפסד הוא לא אסון נוראי, אלא רק מה קורה בסוף הליגה. מכבי עם 7 הפסדי ליגה, מה שלא קרה אולי מעולם, מתוכם שני הפסדים לאלופה מירושלים ואחד משפיל במיוחד בחיפה. הישראלים הבכירים נמצאים בירושלים, ראשל”צ ואילת. קבוצה כמו אשדוד, שהיתה אמורה להיות בפיגור 20 כבר במחלף בני דרום, מנצחת בהיכל וגם אצלה בבית ולפחות כלפי חוץ, האדמה לא רועדת. מכבי מתפקדת כקבוצה ולא בהיסטריה. מביאה באמצע העונה רכש ישראלי חזק וטוב, מגלה את הרכב שלושת הגארדים שלה, חוזרת לזהות הישראלית שלה עם דקות רבות של 4 ישראלים על המגרש ולפעמים גם 5 אזרחים ישראלים (רוצ’סטי האזרח, פניני, מקל, אוחיון ושגב), העובדה שהיא לא באירופה יותר, מורידה ממנה המון עומס ובדיוק כמו בכדורגל, כשיש רק ליגה, זה קל יותר, נותן יותר זמן לפצועים לחזור ויותר עומק לקבוצה. הזכיה בגביע, הייתה של קבוצת כדורסל אנושית שזכתה בו בצדק וברגש וכאוהד נייטרלי אי אפשר היה שלא להזדהות עם השמחה שלהם. לא היה מכביזם במשחק הזה, לא שריקות מפלות, לא מכות ולא עוינות. כדורסל נטו (גרוע, נכון, אבל זה לדיון אחר), כזה שמזכיר למה אנחנו אוהבים ספורט באופן כללי.

כמו שזה נראה המגמה תמשך. מכבי תלחם חזרה על מקומה באירופה, תתחזק מאד בקיץ זה ברור. אבל נדמה שעם מותו של המכביזם, גם הם השלימו בסתר ליבם. כשמכבי מתרכזת בעצמה ולא בלהרוס קבוצות אחרות, כשירושלים עושה אותו דבר, למרות שכר הלימוד הגבוה שהיא משלמת, זה עושה לכדורסל רק טוב. לא צריך להיבהל משנה, שנתיים גרועות. בניגוד לכדורגל, לכדורסל יש בסיס טוב, נבחרות בכל הגילאים שמתמודדות יפה באירופה, ליגת בתי ספר פורחת ופוטנציאל טוב. עם התנהלות נכונה, גם 2004 יכולה לחזור.

מכבי תל אביב כדורסל גביע
Credit to “Maccabi Tel Aviv BC” Facebook page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!