מוחמד עלי או רוקי באלבואה?

אומרים שבדרך כלל הסרט לא טוב יותר מהספר ובטח לא מצליח להעביר את הסיפור המלא והאמיתי, אבל מצד שני שום סרט על כדורגל לא שווה לצפייה בדבר האמיתי (כדורגל ישראלי אינו הדבר האמיתי). בענף ספורט אחד המקרה קצת שונה, אגרוף.

סדרת הסרטים של רוקי הייתה הסדרה שליוותה אותי כל תקופת ילדותי, צפיתי ברוקי 4 בערך 84 פעמים ואני מכיר כל מכה וכל מילה בסרט. יש בסרטים של רוקי קטע כזה שמוסיפים סאונד לכל אגרוף או סדרת אגרופים שבדרך כלל רוקי סופג בגבורה ואחרי כל זה איך המאמן של רוקי צועק לו?  “!NO PAIN”

כולנו גדלנו על רוקי ועל הקרבות מול מיסטר טי, אפולו קריד או דראגו. הקרבות היו מרתקים ומלאיי אקשן ומתח, ענף האגרוף נראה כאטרקטיבי והצפייה בקרבות שבסרטים כמעט גרמה לי לפרוש מכדורגל לטובת קריירת אגרוף. כל הסרטים ריגשו אותנו וגרמו לנו לרצות להיות רוקי באלבואה – האנדרדוג הצנוע. אם בתקופה שהייתי ילד היו עורכים תוכנית בשם “מתאגרף נולד” אין לי ספק שהייתי משתתף. ההידרדרות בהתלהבות שלי מהענף התחילה דווקא בסרט נוסף שאני ממש אוהב – “עלי”.

סיפורו העצום והמרגש של קסיוס קליי, הידוע יותר בשם מוחמד עלי, מוצג בסרט בצורה מרתקת כאשר בשיאו בולט הקרב הידוע (Rumble The Jungle) מול ג’ורג פורמן, בו עלי למעשה החזיר לעצמו את התואר שנשלל ממנו. אומנם הסרט משוחק מצוין והסיפור מעניין, אך הסרט בחר לשחזר את אותו קרב ידוע בדיוק כפי שאירע בזירה אז בקינשסה שבזאיר. ומה לעשות? בקרב האגרוף נראים עלי ופורמן כמו שני שיכורים שעומדים אחד על השני, מתחבקים רוב הזמן, נשענים על החבלים ובעיקר לא עושים כלום, ממש כמו חבר כנסת טיפוסי בישראל. נכון שבדקה האחרונה של סיבוב 8 יש רצף מכות חביב, אבל איפה המכות של עלי לעומת החבטות שראינו מרוקי באלבואה?

אז מה השוני בין הסרטים למציאות? ניסיתי במהלך השנים לצפות בגדולים ביותר – טייסון הנושך, הוליפילד, לנוקס לואיס והאחים קליצ’נקו. זה נכון שלרשימה המכובדת הזאת יש התקפי זעם ורצף חבטות קטלני, אבל גם הם לא מתקרבים למה שגדלתי עליו. לאחרונה גם צפיתי בקרב של מייוות’ר אבל גם שם לא היה משהו ששווה לקום אליו. בואו נגיד שאם לגמר הנ.ב.א אתה יכול לכוון שעון לרבע הרביעי, באגרוף אתה אף פעם לא יודע מתי זה ייגמר וגם לא באמת שווה לקום בבוקר בשביל כמה שניות. ברור שההבדלים בין אגרוף שבסרטים לבין הדבר האמיתי הוא שבעוד שבמציאות מספיקה חבטה אחת או שתיים על מנת לשלוח את היריב לישון (ולכן ישנה חשיבות עצומה להתגוננות ולהמתנה לרגע המתאים להכות), בסרטים אין הגנות אלא קרבות רחוב שאין ספק שלא יכולים לקרות במציאות.

אז למרות שבכדורגל אני סוגד למשחק הגנה מושלם, באיגרוף, ובענפי אלימות שונים, אני יותר נמשך להתקפה, ולכן אני לא כל כך צופה באגרוף אמיתי. מבחינתי רוקי באלבואה היה ונשאר אלוף העולם. ואם רואים כבר אגרוף אז רק רוקי.

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!