דירוג מאמני העונה בפרמייר ליג

עונת הפרמייר ליג מתקרבת לסיומה ואיתה מתקרבים אלינו סיכומי העונה. כשחשבתי איך לסכם את העונה הזאת של הפרמייר ליג חשבתי דבר ראשון על הרעיונות ה"קלאסיים": מצטייני העונה, מאכזבי העונה, נבחרת העונה. אבל בעונה שבה הייתה קבוצה אחת מעל כולם בליגה, הרגיש לי שהסיכומים האלה לא מספיק מעניינים, אז במקום זה, החלטתי ללכת על רעיון אחר: דירוג מאמני העונה, דירוג של כל מאמני הפרמייר ליג ממקום 20 עד למקום ראשון.

 

אבל לפני זה, חוקי הפורמט. בדירוג השתתפו רק המאמנים הנוכחיים בפרמייר ליג, זאת אומרת שהמאמנים הבאים לא ישתתפו: חאבי גראסיה, מאוריסיו פוצ'טינו, אונאי אמרי, קיקה סאנצ'ז פלורס, מרקו סילבה ומנואל פלגריני. החשיבה מאחורי זה היא שאם הם כבר לא בקבוצה שלהם, זה סימן לכמה טובים הם היו העונה.

בדירוג אני אנסה לבודד את הפרמטר של איכות העבודה של המאמן ביחס לחומר שיש לו בקבוצה, זאת אומרת שייתכן ומאמנים של קבוצות בפסגת הטבלה יופיעו נמוך ומאמנים של קבוצות שבתחתית יופיעו גבוה. הדירוג מתייחס לעבודה של המאמנים השנה ורק השנה. זאת אומרת שגם אם יש מאמן עם קריירה מפוארת ועונה פחות מבריקה הוא יופיע נמוך יותר.

אז בואו נתחיל:

  1. אדי האו (בורנמות')

ברגע שהתחלתי לחשוב על הרשימה הזאת לא היה לי ספק: אדי האו צריך להיות במקום האחרון. האו הוא אחד המאמנים הבולטים בכדורגל הבריטי בעשור האחרון, הוא לקח את בורנמות' מהליגה הרביעית כשהיה בן 30 (המאמן הכי צעיר בהיסטוריה של ארבעת הליגות הבכירות באנגליה) ולקח אותה תוך פחות מעשור לפרמייר ליג. אלא שהעונה בורנמות' היא אחת הקבוצות הכי גרועות בליגה וכלום לא עובד לה. חוליית ההתקפה של ראיין פרייז'ר, קאלום וילסון ואנדי קינג שהגיעה לשיאה בעונה שעברה לא ממש מתפקדת וגם ההגנה נראית רע במיוחד עם 59 ספיגות ב-34 משחקים, ולמרות שהקבוצה לא איבדה אף שחקן ורק התחזקה ברכש בקיץ, נראה שהדובדבנים בדרך לירידת ליגה.

  1. דניאל פארקה (נוריץ')

ב-14 בספטמבר נוריץ' ניצחה את מנצ'סטר סיטי 3-2, באותו זמן כולם היו בטוחים שנוריץ' תישאר בליגה, אי אפשר היה שלא להתלהב ממה שטימו פוקי וטוד קאנטוול עשו לאלופה היוצאת ואי אפשר היה שלא לשבח את הכדורגל ההתקפי וחסר הפחד שהנחיל דניאל פארקה לשחקניו. אלא שיש הבדל בין לשחק התקפי ללשחק נאיבי, ומה שפארקה עשה העונה היה מאוד נאיבי, עם ההתקפה הגרועה בליגה מבחינה מספרית וההגנה השנייה הכי גרועה בליגה שיצרה כל כך הרבה חורים שאפשר היה לתהות האם היא בכלל קיימת. העובדה שיש בנוריץ' לא מעט שחקנים שהקבוצות האחרות ילטשו עיניים לכיוונם כאשר היא תרד ליגה עומדת בעוכריו של פארקה, הרי היה מצופה ממנה ליצור בעזרת שחקנים כמו טימו פוקי, טוד קאנטוול, אמיליאנו בואנדיה, טים קרול ומקס אארונס קבוצה קצת יותר יציבה שתשרוד עונה בליגה, או לפחות לבחור שחקני רכש טובים יותר מאלה שהביא על מנת להצליח במשימה.

  1. דין סמית' (אסטון וילה)

עוד קבוצה שכנראה לא תישאר בליגה למרות סגל מלא בשחקנים אטרקטיביים זו אסטון וילה, שגם עם ג'ק גריליש, אחד הקשרים הכי טובים העונה בפרמייר ליג, לא מצליחה לאסוף מספיק נקודות כדי להימנע מירידה. אבל בניגוד לנוריץ', בוילה עשו רכש מסיבי לקראתה עונת ביותר מ130 מיליון יורו! ולמרות שהגיעו כמה שחקנים מעניינים כמו טיירון מינגס, טום היטון, ווסלי, אנוואר אל גאזי, ודגלאס לואיז אסטון וילה עדיין נמצאת עם ההגנה הכי גרועה מבחינת נתונים בליגה. לכן החצים מופנים אל עבר דין סמית', שלמרות עונת עלייה מרשימה בעונה שעברה, לא הצליח לעמוד בציפיות וירד לליגה השנייה.

  1. דיוויד מויס (ווסטהאם)

ב-30 בדצמבר מויס מונה למאמן ווסטהאם במקום מנואל פלגריני ולמעשה הוא המאמן האחרון שקיבל עבודה בפרמייר ליג. הסיבה שמויס קיבל את התפקיד בווסטהאם זה כדי להציל אותם מירידת, ואמנם נראה שהוא אכן יעמוד במשימה הזאת. אבל שזה לא יסתיר לכם את מה שבאמת קורה לווסהאם של מויס. ב-17 המשחקים שבהם עמד על הקווים מאז מויס ניצח רק 5, כלומר עומד על 27% נצחונות ואסף 15 נקודות ב14 משחקים בליגה, אחוזים יותר נמוכים משל פלגריני! ובאופן כללי הכדורגל של מויס אפור, משעמם ולא תואם את רמת השחקנים שאצלו בסגל. למרות שהעונה הזאת נגמרה בהישארות והבעלים האמריקאיים יכולים לסמן וי על ההכנסות לשנה הבאה, האוהדים יודעים שהמצב בווסטהאם לא טוב בכלל.

  1. ז'וזה מוריניו (טוטנהאם)

הרבה גבות הורמו ב-19 בנובמבר כאשר טוטנהאם הודיעה על פיטוריו של המאמן מאוריסיו פוצ'טינו, למרות תוצאות לא טובות בפתיחת העונה פוצ'טינו הוא עדיין המאמן שהפך את טוטנהאם למה שהיא בשנים האחרונות ונחשב לאחד המאמנים הטובים בעולם. עוד יותר גבות הורמו כאשר ביום למחרת טוטנהאם הודיעה על המחליף שלו: ז'וזה מוריניו. מוריניו הוא אמנם מאמן אגדי, אבל מאז האליפות בצ'לסי ב2015 יש לו יותר כישלונות מהצלחות. כולם הבינו שזה הצ'אנס האחרון שלו להשתלב בקבוצה גדולה ואם אפשר לשפוט על פי מה שקורה כרגע, הוא לא ממש מנצל את הצ'אנס הזה. טוטנהאם לא נראית טוב, מתקשה לכבוש גולים ולמרות שסטיבן ברחווין, שאותו הביא בינואר, נראה כמו שחקן לא רע מוריניו נכשל בלהשיג את המטרה העיקרית שקיבל כאשר הוא מונה למשרה: להעפיל לליגת האלופות, וכשאפילו ארסנל נמצאת עליו בטבלה, זה ללא ספק כישלון.

ז'וזה מוריניו, טוטנהאם
Credit to "Tottenham Hotspur" Facebook page

 

 

  1. פפ גווארדיולה (מנצ'סטר סיטי)

כשאתם קוראים את זה אתם בוודאי מתעצבנים, סוגרים את הטור ומתפנים לכתוב איזה טוקבק כועס. ובכן, אל תעשו את זה, פשוט תגללו למעלה לחוקים של הטור. אמנם פפ גווארדיולה הוא מאמן ענק, אין על כך ויכוח, אבל העונה הוא פשוט לא היה מספיק טוב. למרות שעדיין יש לו את הסגל הכי יקר בליגה ולמרות שהוא קיבל בקיץ רכש של 135 מיליון יורו, גווארדיולה לא הצליח לטפל בבעיות בהגנה שלו, שנחשפו כבר בשלב מוקדם של העונה, לשים את פרננדיניו כבלם או לפתוח עם קישור טיפה יותר דיפנסיבי אלה פתרונות שהוא ניסה ליישם, אבל לא עבדו כאשר סיטי, נכון לעכשיו, הפסידה יותר משחקים מארסנל וספגה יותר שערים משפילד יונייטד. אמנם היו נקודות אור בסיטי, כמו העונה האדירה של קווין דה בריינה והמספרים הגבוהים של ריאד מאחרז, אבל כשנקודות האור הללו מופיעות במרחק 21 נקודות מהמקום הראשון בקבוצה שבנויה לדרוס את הליגה ולקחת אליפות זה פשוט לא מספיק.

  1. רוי הודג'סון (קריסטל פאלאס)

מעכשיו אנחנו ל"תחום האפור", מאמנים שהגיעו לעונה בלי המון ציפיות, לא עשו בה איזה משהו יוצא דופן למועדון, ויסיימו אותה בלי הישגים יוצאי דופן. הודג'סון הוא דוגמא קלאסית לכך. המאמן הזקן של קריסטל פאלאס עשה את מה שהוא עושה כל עונה: משחק הגנתי למדי (מקום אחרון בליגה בהגעה למצבי הבקעה ודאיים ומקום אחד לפני האחרון בכיבוש שערים) והתבססות על דריבלים וסחיטת עברות של ווילפריד זאהה, גם העונה, כמו בעונותיו הקודמות של הודג'סון במועדון, זה לא הוביל אותם לירידת ליגה, אבל גם לא להישגים יוצאי דופן. כפי שאמרנו, אפור.

  1. קרלו אנצ'לוטי (אברטון)

המינוי של קרלו אנצ'לוטי לאברטון באמצע העונה הוא אחד האירועים ההזויים שהיו העונה בפרמייר ליג. מאמן העל, שזכה 3 פעמים בליגת האלופות ובאליפויות באיטליה, צרפת, גרמניה וגם באנגליה, הגיע למועדון שהפעם האחרונה ששיחק בליגת האלופות הייתה 1971, ובכל זאת אנצ'לוטי הגיע לאברטון כדי להתניע לעצמו מחדש את הקריירה ולהציל אותה מירידה, הוא הנחיל את שיטת ה442 החביבה עליו, והפך את דומיניק קלברט לואין האלמוני יחסית לחיית שערים. עדיין אין שם את היציבות שקבוצת צמרת צריכה, אבל ייתכן שעם רכש נכון בקיץ, אנצ'לוטי יוכל להצעיד את אברטון למעלה ולהחזיר את עצמו למקום הטבעי שלו.

  1. גרהאם פוטר (ברייטון)

המאמן הראשון שהוחלף לקראת עונת 2019/20 היה כריס יוטון מאמנה של ברייטון, הייתה שאלה גדולה לגבי ההשפעה של יוטון על ההישארות של ברייטון בליגה במשך שתי העונות והאם היא תהיה מסוגל לעשות את זה בלעדיו. מי שנקרא למשימה היה גרהאם פוטר, שהיה אחראי לאחד מסיפורי הכדורגל המיוחדים בעשור האחרון: הוא לקח את אוסטרשונד מהליגה השוודית הרביעית כל הדרך לשלב 32 הגדולות בליגה האירופית וניצח את ארסנל באמירויות. פוטר הצטייד בברייטון בכמה שחקני רכש איכותיים במיוחד כמו לאנדרו טרוסארד מגנק וניל מופאי מברנטפורד ואלה עזרו לו להישאר במרחק בטוח מהקו האדום, עונה לא רעה בכלל של פוטר בהתחשב בציפיות, אבל גם לא מדהימה בהתחשב שעדיין ברייטון נמצאת במקום יחסית נמוך ולא התקדמה.

 

  1. מיקל ארטטה (ארסנל)

כשמיקל ארטטה קיבל את ארסנל הוא היה מועדון מפורק, כושל ,בלי הרבה נקודות אור וכרגע הוא… במצב די דומה, אבל אי אפשר לבוא לכך בטענות לארטטה, הבעיות בארסנל הן הרבה יותר עמוקות ושינוי מאמן הוא לא בהכרח מה שיפתור אותן. אבל ארטטה מנסה לעשות את המיטב: הוא הוציא מהסגל שחקנים כמו גונדוזי ואוזיל שלא אהב את הגישה שלהם, משתמש לא מעט בשחקנים רעבים מהנוער כמו בוקאיו סאקה המוכשר, אדי אנקטיה ומאט ווילוק ובעיקר מנסה להפוך את ארסנל חזרה למועדון נורמאלי. זה לא תמיד מצליח, כפי שיעידו ההפסדים הבעייתים לסיטי וברייטון או ההדחה מהליגה האירופית כבר בשלב 32 הגדולות נגד אוליפיאקוס בבית, אבל צריך לתת לזה עוד עונה לפחות כדי לשפוט.

  1. שון דייץ' (ברנלי)

שון דייץ' הוא אחת הדמויות המיוחדות בפרמייר ליג, המנג'ר האנגלי הג'ינג'י בעל הקול המיוחד הפך כבר לאגדה בברנלי וגם העונה עם כדורגל מאוד הגנתי וקשוח (מקום אחרון בליגה במסירות מדויקות למשחק ואחד לפני האחרון בהחזקת כדור) שמתבסס בעיקר על שערים של כריס ווד החלוץ הניו זילנדי. דייץ' ממשיך בדרכו המיוחדת שלו לחולל פלאים במועדון מהעיר הכי קטנה בפרמייר ליג כאשר הוא ישאיר אותו בעונה חמישית ברציפות בליגה הראשונה לראשונה מאז שנות ה60, ואם הוא יסיים בחצי העליון של הטבלה זה בכלל יהיה הישג אדיר.

שון דייש, ברנלי
Credit to "Burnley Football Club" Facebook page

 

 

  1. נייג'ל פירסון (ווטפורד)

נייג'ל פירסון הגיע לווטפורד אחרי שני פיטורי מאמנים שנעשו כבר העונה, המועדון היה במקום האחרון לאחר שניצח פעם אחת ב16 המחזורים הראשונים וגם זה נגד נוריץ' האחרונה. לאחר שהפסיד לליברפול האלופה שבדרך במשחק הבכורה שלו, פירסון לקח את ווטפורד ל6 משחקים ברצף ללא הפסד כשבדרך הוא מנצח את וולבס ואת מנצ'סטר יונייטד. פירסון הפך את ווטפורד לקבוצה קשוחה שמתגוננת כמו שצריך (מקום 18 בליגה בהחזקת כדור), אבל יודעת לצאת במהירות להתקפות, כדורגל פסיבי וסבלני שמתאים לקבוצה שנלחמת על חייה. היהלום שבכתר הגיע בניצחון על ליברפול שהיווה את ההפסד הראשון העונה של החבורה של קלופ, והניצחון על ניוקאסל במחזור הקודם קבע שווטפורד כנראה תישאר העונה בפרמייר ליג לאחר שכבר הייתה במקום האחרון בכריסמס. אם היא אכן תישאר היא תהפוך לקבוצה השניה בהיסטוריה של הפרמייר ליג שעושה את ההישג הזה לאחר שפירסון עצמו חתום על אותו תהליך בלסטר בעונת 2014/15.

  1. ראלף הזנהוטל (סאות'המפטון)

עוד קבוצה שבתחילת העונה היה ברור שתרד ליגה היא סאות'המפטון, ליתר דיוק זה היה ברור ב25 באוקטובר, כאשר סאות'המפטון הפסידה ללסטר 9-0 באיצטדיונה הביתי. מבחינת לסטר זה היה הניצחון הגדול בהיסטוריה של הפרמייר ליג וניצחון החוץ הגדול בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. מבחינת סאות'המפטון זה היה נראה כמו עילה מיידית לפיטורים של המאמן, ראלף הזנהוטל, ועוד משבר בדרך לירידת ליגה. אלא שהנהלת סאות'המפטון חשבה אחרת והחליטה לתת להזנהוטל קרדיט. במשחק הבא נגד מנצ'סטר סיטי הגדולה זה כבר היה נראה טוב יותר כאשר הקבוצה הפסידה רק 2-1 ועוד עלתה ליתרון ראשונה. מה שקרה בהמשך העונה היה נראה כמו נס: לא רק שהזנהוטל לא פוטר, הקבוצה נראתה טוב יותר ממשחק למשחק, העונה המשיכה עם נצחונות על צ'לסי, טוטנהאם, מנצ'סטר סיטי ואפילו נקמה בסיבוב השני על לסטר ובסוף גם הבטיחה מעשית 4 מחזורים לסיום את ההישארות בליגה. קאמבק מדהים של סוטון ואת הקרדיט המלא צריכה לקבל ההנהלה שהמשיכה להאמין בהזנהוטל, והזנהוטל שקיבל את ההזדמנות והוכיח שהוא ראוי לה.

  1. אולה גונאר סולשיאר (מנצ'סטר יונייטד)

אחת הדילמות הגדולות של אוהדי מנצ'סטר יונייטד היא בעמדת המאמן, האם אולה גונאר סולשיאר מתאים לאמן קבוצה בטופ של הפרמייר ליג? אני חושב שאחרי עונות רבות זאת הייתה עונה טובה של יונייטד בעמדת המאמן ואני אסביר למה:

דבר ראשון, סולשיאר הגיב העונה למתרחש על המגרש, בהתחלה הוא רצה שהקבוצה שלו תהיה קבוצה שמחזיקה בכדור, אבל לאחר שראה שהקשר ההתקפי שלו, ג'סי לינגארד, תוקע את כל שיטת המשחק, הוא עבר למערך 3-4-3 והפך את הקבוצה שלו לנשק קטלני במתפרצות. ואחרי ינואר והחתמתו של ברונו פרננדש סולשיאר חזר ל4-2-3-1 ולהנעת הכדור. כלומר הוא שם לב לבעיות של הקבוצה שלו ומגיב להן.

דבר שני, כל שחקני הרכש שסולשיאר הביא היו בול במקום. דניאל ג'יימס נראה פרוספקט לעתיד שצריך לשפר את קבלת ההחלטות שלו, אבל כשחקן משלים שנקנה תמורת 15 מיליון יורו זה אחלה תרומה, אארון וואן ביסאקה והארי מגוויר תרמו רבות לחיזוק ההגנה של יונייטד, שספגה נכון לעכשיו 33 שערים לעומת 54 שערים עונה שעברה. ועל התרומה של ברונו פרננדש אני לא חושב שיש צורך להרחיב.

דבר שלישי, סולשיאר הראה שמסוגל להיאבק ראש בראש עם קבוצות חזקות, הוא השיג העונה 17 נקודות נגד קבוצות הטופ 6 ובטבלה פנימית של הטופ 6 יונייטד נמצאת במקום ה2.

מהסיבות האלה אני חושב שהעונה יונייטד יכולה להיות מרוצה ממי שמאייש את עמדת המאמן שלה לראשונה מזה 7 עונות.

מנצ'סטר יונייטד, סולשיאר
Credit to "Manchester United" Facebook page

 

  1. סטיב ברוס (ניוקאסל)

לפני תחילת העונה היו תחזיות מגוונות בנוגע למיקומים בטבלה: מי תהיה האלופה? מי תעלה לליגת האלופות? אבל תחזית אחת שנדמה היה שכולם הסכימו עליה היא מי תרד ליגה, וכולם היו בטוחים שזאת תהיה ניוקאסל. הרי רפא בניטז, שהחזיק את הקבוצה מעל הקו האדום, עזב ומי שמונה במקומו הוא סטיב ברוס, מנג'ר אנגלי מהאסכולה הישנה שלא ממש מאמין בהחזקת כדור ומעולם לא עשה דבר יוצא דופן בליגה הזאת, מין שרון מימר אנגלי אם תרצו. אלא שברוס עשה את מה שכולם לא האמינו שיעשה: הוא השאיר את ניוקאסל בליגה, רוב הזמן זה לא היה נראה יפה, אפילו די מכוער, אבל ברוס הצליח בסוף להשאיר את ניוקאסל בליגה וכשהסעודים יקנו אותה הוא יפנה את מקומו למאמן שטיפה יותר מתאים לציפיות החדשות מהקבוצה.

  1. פרנק למפארד (צ'לסי)

כשלמפארד הגיע לצ'לסי היו לו את כל הסיבות בעולם להיכשל: הוא ירש כמה רכישות גרועות שמאמנים אחרים ביצעו לפניו, הוא קיבל עונש של איסור העברות בקיץ והכי חשוב, הוא היה בלי אדן הזאר, וצ'לסי בעונה לפני נראתה נורא עם הזאר והמספרים האדירים שלו, אז בלעדיו? זה מאוד הגיוני להיכשל. אבל למפארד הצליח ליצור מהלימון לימונדה, הוא הכניס את המושאלים המוכשרים לקבוצה והעלה כמה שמות מהנוער וככה שחקנים כמו תאמי אברהם, מייסון מאונט, ריס ג'יימס ובילי גילמור הפכו לחלק מהסגל לצד שחקנים בעלי שמות יותר גדולים כמו כריסטיאן פוליסיק, מתאו קובאצ'יץ' ואנגולו קאנטה. השחקנים המבוגרים והמנוסים כמו ג'ורג'יניו, וויליאן ואספילקווטה תפקדו כמבוגרים אחראים וביחד נוצר תלכיד בריא שמתחרה כעת על במקום בליגת האלופות, שזה בוודאי הרבה יותר ממה שציפו מהם בתחילת העונה. גם למפארד מבין שהילדים המוכשרים זה לא מספיק כדי לכוון גבוה ולכן הוא הביא לעונה הבעה שמות גדולים כמו חאקים זייך וטימו ורנר, עם זאת, אם הוא לא יחזק את ההגנה זה יפגע בצ'לסי מאוד גם בעונה הבאה.

  1. נונו אספריטו סנטו (וולבס)

כמו בעונה שעברה גם העונה וולבס כיוונה גבוה, במובן מסוים גם הצליחה. המאמן, נונו אספריטו סאנטו המשיך במערך 3 הבלמים שלו אבל הצליח לשפר את השחקנים שלו: ג'ואו מוטיניו ורובן נבש שלטו יותר במרכז המגרש, ראול חימנז כבש אפילו יותר מעונה שעברה, אבל השיפור האמיתי מעונה שעברה שמראה איזה מאמן אדיר נונו הוא השינוי שעבר אדאמה טראורה: שחקן שהיה נחשב לפוטנציאל מבוזבז, דריסליסט מהיר וחזק ברמות לא הגיונית אבל כזה שתמיד הולך עם הראש בקיר ולא חושב על מה שהוא עושה, נונ לקח אותו והשתמש בכוח, בדריבל ובמהירות שלו באגף, כמו גם הטכניקה האדירה שלו לשחקן שמאכיל מגנים אבק ומגביה הגבהות מושלמות לרחבה, טראורה כבש העונה 4 שערים והוסיף לכך 9 בישולים, 7 מתוכם לראול חימנז, השחקן שבישל הכי הרבה לשחקן אחר בפרמייר ליג העונה. למרות שנונו איים לאורך רוב העונה על הטופ 4 נראה שלקראת הסוף הוא לא יצליח לעשות זאת,הוא יזדקק ליותר עומק מהספסל ויכולת לשבור משחקים שתקועים מבחינתו כדי להגשים את המטרה הזאת עונה הבאה.

 

  1. ברנדן רוג'רס (לסטר)

וולבס בסוף לא הצליחה להיכנס לטופ 4, אבל קבוצה שכן עשתה את זה וכעת נאבקת להישאר שם היא לסטר. השועלים סיימו בעונה האחרונה במקום ה9 ומיעוט בקרב הפרשנים חשב שהם יכולים אולי להיכנס לטופ 6, אף אחד לא באמת חשב שהם רוב העונה יהיו בטופ 4 ופילו יגיעו למקום השני, והרבה מזה בזכות רוג'רס. רוג'רס הבין שוארדי הוא לא 9 קלאסי שיכול לחכות לכדורים ברחבה ולכן הוא העדיף להניע כדור במרכז המגרש, לתת לוארדי להיות מנותק מהנעת הכדור ובמקום זה לאיים על קו ההגנה של היריבה ולנצל את המהירות שלו כדי לקבל כדורים לשטח, וארדי עצמו החזיר לו עם 22 שערים נכון לעכשיו. רוג'רס גם הפך את ריקרדו פריירה ובן צ'ילוול לצמד המגנים השני הכי טוב בליגה, את ווילפריד אנדידי לאחד הקשרים האחוריים הטובים בליגה, והשתמש בשחקנים כמו קגלאר סיונצ'ו והארווי ברנס כשחקני הרכב במקום להביא שחקן יקרים למקומות האלה מבחוץ. נכון שבחצי השני של העונה לסטר נחלשה משמעותית וכעת המקום שלה בליגת האלופות עונה הבאה בסכנה אבל אם היא תצליח לסיים שם זה יהיה הישג אדיר לרוג'רס וקבוצתו.

  1. כריס ווילדר (שפילד יונייטד)

את הדירוג הזה פתחנו עם שני מאמנים שהעלו את הקבוצה שלהם ליגה, לא עשו את ההתאמות הדרושות וירדו חזרה ככל הנראה לליגה השנייה, אז לקראת הסוף של הדירוג הזה בואו נדבר על מאמן שהעלה את הקבוצה שלו ליגה,  אבל הצליח להגיע איתה להישגים מרשימים גם בפרמייר ליג, כריס ווילדר. מה ווילדר עשה כדי לשרוד בפרמייר ליג? היא לא עשתה רכש ברמה גבוהה, שחקנים כמו אולי מקברני וליס מוסט הם יופי של שחקנים לצ'מפיונשיפ אלב לא ממש הוכיחו את עצמם בפרמייר ליג. היא לא הגיע עם סגל חריג לעולה חדשה, רוב הסגל שלה מורכב מבריטים ואירים שהגיעו מהגיעו מהליגה השנייה והשלישית באנגליה. אבל יש דבר אחד שווילדר הבין ובנוריץ' ובאסטון וילה לא: כדי לשרוד בפרמייר ליג צריך להתמקד בהגנה, ושפילד יונייטד היא קבוצה מאוד הגנתית. עם מערך ה3-5-2 שלה שפילד הסתמכה על הבלמים האלמוניים שלה ג'ון איגן, כריס בשאם וג'ק אוקונל כמו גם על הקשר האחורי והקפטן בפועל אוליבר נורווד ועל השוער הצעיר והמוכשר דין הנדרסון כדי לספוג 33 שערים העונה, ההגנה השלישית הכי טובה בפרמייר ליג. ווילדר לקח חבורה של שחקנים חסרי ניסיון בפרמייר ליג והפך אותם לחבורה מגובשת ומאומנת שתנסה להגיע לליגה אירופית עונה הבאה, ואם היא תצליח הרי שמדובר באחת העונות הכי טובות בהיסטוריה של עולה חדשה. אז למה לא ראשון? כי לצערו הייתה העונה באנגליה את אחת העונות הטובות בהיסטוריה, נקודה.

 

  1. יורגן קלופ (ליברפול)

לפני הדירוג הזכרתי שהייתה העונה באנגליה קבוצה אחת מעל כולן, אז הגיע הזמן לדבר עליה. במובנים רבים העונה הזאת של ליברפול פחות טובה מהעונה הקודמת שלה, היא כבר ספגה יותר, הפסידה יותר פעמים, כנראה תכבוש פחות ויש אפילו סיכוי שתעשה פחות נקודות, אז מה ההבדל הגדול? שהעונה ליברפול זכתה באליפות.

וזה לגמרי הגיע לה, ליברפול זכתה באליפות כי היא הייתה הקבוצה הטובה ביותר באנגליה ובעיקר היציבה ביותר באנגליה, היא לא הייתה האטרקטיבית ביותר וזאת שכובשת חמישייה בכל משחק, אבל היא ניצחה 30 מתוך 35 המשחקים שלה עד עכשיו וזכתה באליפות 7 מחזורים לסיום, הפער בינה לבין הסגנית שלה הוא 21 נקודות, הכי הרבה בהיסטוריה של הליגה. בקיץ שלפני העונה קלופ העדיף שלא לעשות רכש, זה היה נראה מעט תמוה בזמנו ולא היה ברור אם אותו סגל יכול לעשות עוד פעם עונה של 90+ נקודות, והתשובה היא כן, למעשה ליכוד של הסגל מאוד עזר לליברפול לשחק בצורה טובה כבר מההתחלה. למעשה, לא רבים זוכרים אבל עונה שעברה ליברפול הייתה צריכה חצי עונה רק כדי להכניס את שחקני הרכש החדשים, פאביניו לדוגמא נכנס רק להרכב רק באזור דצמבר.

ליברפול לא זכתה באליפות רק בגלל פציעות אצל קבוצות אחרות, כפי שיש אנשים שינסו להציג. אליסון היה פצוע חצי עונה כשאדריאן, המחליף שלו, ממש לא היה ברמה; פאביניו היה פצוע בדצמבר וינואר, התקופה הכי עמוסה בעונה; גם ג'ואל מאטיפ, שהיה בלם פותח עונה שעברה, כמעט ולא שיחק העונה, אבל קלופ ידע למצוא את הפיתרון לכל מצב. 

הכדורגל ליברפול העונה היה מהפכני, קלופ השתמש בשלישיית קישור שלא מספקת יצירתיות ומסירות מפתח אלא לחץ ואינטנסיביות, העביר את תפקיד הפליימייקרים למגנים וזאת כדי שהווינגרים יוכלו להיכנס יותר לאמצע ולהבקיע יותר. אמנם ליברפול לא תעשה עונה ללא הפסדים או טרבל אבל אם היא תצליח לקבוע את שיא הנקודות זאת תהיה אחת העונות הטובות בתולדות הפרמייר ליג, והרבה מזה בזכות קלופ.

קלופ
המנצח
via "liverpool echo" facebook page

תגובה אחת

  1. Avatar

    אחלה טור. זוית מעניינת לדרוג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח