ליגיונר החלומות – מסכמים עונה

אז לאחר המשחק המאכזב מאוד של הנבחרת שסיכם את העונה האירופאית, הגיע הזמן לסכם את העונה של הליגיונרים שלנו, בפרויקט דירוג הליגיונרים שמסיים עונה שנייה. בניגוד לאיך שזה היה נראה בסמי עופר, חלק מהליגיונרים שלנו דווקא נתנו עונה לא רעה בכלל.

תזכורת קלה – הדירוג נבנה על ידי ניקוד שניתן לכל שחקן ביחס לביצועים שלו ולעוצמת הליגה בה הוא משחק, מחולק במספר המשחקים של הקבוצה. הפרטים המלאים כאן.

אז נתחיל בדירוג:

מקום 16 – אופיר דוידזאדה, גנט. טבילת אש איומה ושורפת למגן שעזר להפועל ב”ש בקמפיין האלופות שלה. 86 דקות ליגה בלבד, שותף בסה”כ ב-3 משחקים, ולמעשה במשחק היחיד שבו פתח, הורחק ומאז הוא לא נספר אצל המאמן שבתוך העונה הארוכה והמתישה של גנט (57 משחקים), לא מצא לנכון לשלב אותו לשום דקה. בשנה הבאה נראה אותו בליגת העל.

מקום 15- עומר אצילי, גרנדה. עוד ליגיונר שירצה לשכוח את העונה האירופאית הראשונה שלו. במקרה של אצילי מדובר גם בבחירה לא נכונה, בקבוצה החלשה ביותר בספרד, כזאת שצירפה כ-20 שחקנים חדשים והייתה התחנה הכי לא מתאימה לישראלי צעיר. בתחילת העונה הוא עוד שותף לסירוגין, אבל לאחר מכן נמחק מהרוטציה. כמו דוידזאדה, גם כאן תקף החוק שהפלופים הכי גדולים הופכים לשמות הכי חמים בעונת המלפפונים. ואולי גם לפלופים של העונה הבאה בליגת העל?

עומר אצילי גרנדה
Credit to “Granada CF” Facebook page

מקום 14 – אופיר מרציאנו, היברניאן. הדירוג הנמוך יחסית מטעה, מכיוון שהניקוד בליגה השנייה בסקוטלנד נמוך, אבל מרציאנו צריך להיות מעודד מהעונה הזו, אחרי הספסול אשתקד במוסקרון. מרציאנו נתן עונה טובה כשוער הראשון של הקבוצה שתשחק בעונה הבאה בליגה הראשונה וצפויה לרכוש אותו ממ.ס. אשדוד. אמנם הליגה הסקוטית לא טובה משמעותית מהישראלית, אך עדיין מרציאנו שמר על רשת נקייה ב-12 מתוך 28 משחקים וספג רק 23 שערים, וזאת למרות שהפסיד 8 משחקים בגלל פציעה. הוא אחד מאלו ששיחקו הכי הרבה משחקים והכי הרבה דקות. ודווקא בגלל זה, ההדחה מהסגל וחוסר הגיבוי מאלישע חורה. מרציאנו, אחרי קמפיין יחסית טוב אצל גוטמן ועונה לא רעה בחו”ל, צריך היה להיות בסגל הנבחרת.

מקום 13 – סינטיאו סולליך, מאריבור. הקשר הצעיר (כבר בן 26) צריך לחזור הביתה. ירידה במעמדו ועונה לא טובה שלו עם שער אחד בלבד, כשלמעשה בחודשים האחרונים של העונה הוא לא בסגל הקבוצה, שהחזירה לעצמה העונה את תואר האליפות.

מקום 12 – אופיר מזרחי, לוגאנו. עוד ליגיונר עם עונת בכורה פושרת. החלוץ של קריית שמונה לא מצא את עצמו בליגה השוויצרית, כבש רק שער ליגה אחד ב-20 משחקים (ועוד שניים בגביע מול קבוצה מליגה נמוכה) וקבוצתו כבר הודיעה כי לא תממש את האופציה עליו. נראה שמזרחי חוזר לליגת העל, אולי אפילו בדרך להפוך לעוד רכש לא מוצלח של מכבי חיפה.

מקום 11 – ליאור רפאלוב, קלאב ברוז’. עונה מאכזבת מאוד לאחד הליגיונרים הבכירים שלנו. כמו בעונה שעברה, גם השנה רפאלוב מבלה יותר מדי זמן מחוץ לקווים בגלל פציעות. העונה הוא פספס כמעט את כל קמפיין ליגת האלופות הכושל של הקבוצה, אלא שבניגוד לאשתקד. בה הצליח להציג יכולת טובה במשחקים שבהם שיחק, העונה רפאלוב שקע יחד עם קבוצתו וגם בנבחרת מול אלבניה הוא לא בדיוק הרשים. ברוז’ הוליכה את הטבלה בבלגיה לפני הפלייאוף, אבל קרסה לקראת סיום העונה הרגילה ורשמה פלייאוף נורא. מי שאמור להיות אחד הברומטרים של הקבוצה סיים עם שני שערים ושלושה בישולים בלבד ועל הרקע הזה החלו דיבורים על חזרה למכבי חיפה. אבל רפאלוב לא ממהר לעזוב את בלגיה. הוא עדיין מאוד מוערך ע”י המאמן פרודום (שעוזב את הקבוצה), שגם העניק לו את סרט הקפטן במשחק האחרון של העונה. רפאלוב ענה עם בישול קריטי ב-1-2 על גנט שהבטיח לברוז’ השתתפות במוקדמות ליגת האלופות. בעונה הבאה נקווה לראות אותו כשיר ופורח, כפי שהיה לפני שנתיים.

רפאלוב במדי ברוז
קרדיט לדף הפייסבוק Club Brugge K.V.

מקום 10 – ניר ביטון, סלטיק. נכנסים לעשירייה הראשונה ולקריסה המקצועית הגדולה ביותר. ביטון, שרשם אשתקד עונה די חלומית שלוותה גם בכמה פצצות לחיבורים, הפך משחקן הרכב חשוב בסלטיק לשחקן רוטציה. מ-8 שערים ו-6 בישולים הוא ירד לשער אחד ושני בישולים, מ-3,800 דקות ירד לפחות מ-2,500. ממקום 3 בדירוג שלנו אשתקד ל-10 העונה, וזה ללא פציעות משמעותיות. אפשר להוסיף גם את הפיחות במעמדו בנבחרת, מבאנקר לשחקן ספסל. העונה של סלטיק הייתה די משעממת, היא החליטה להגביר הילוך לנוכח החזרה של הריינג’רס לליגה העליונה וסגרה אליפות בפער אסטרונומי. לביטון חוזה לעוד שלוש עונות במועדון, אבל הוא צריך לחשוב בגילו הצעיר האם השארות בגלזגו מקדמת את הקריירה שלו, או שכדאי לנצל את חלון ההזדמנויות ולנסות לעבור לצ’מפיונשיפ, שהיא בהחלט קפיצת מדרגה.

מקום 9 – טאלב טאווטחה, פרנקפורט. אפשר בהחלט לתת לטאווטחה את תואר פריצת העונה. חוסר הפרגון כששיחק בארץ וכשנפצע במחנה האימונים של הקבוצה מגרמניה רק גרמו למגן לעבוד קשה ולעשות קפיצת מדרגה. בניגוד לדוידזאדה, שלא השתלב בליגה חלשה יותר, טאווטחה תפס מקום של כבוד ברוטציה של פרנקפורט, שהייתה הפתעת החצי הראשון של העונה, אבל דעכה בחצי השני. הוא שותף בכל משחקי הגביע, כולל כמחליף בגמר, וגם כבש שער נהדר בחצי הגמר. הוא שותף ב-14 משחקי בונדלסיגה ופתח ב-9 מהם, שולב גם כמגן שמאלי וגם כקשר. אכן, אחת ההפתעות הנעימות של השנה, אלא שכל היכולת הזאת כנראה הולכת לאיבוד בנבחרת שם נראה כבוי וללא כל ערך מוסף.

מקום 8 – בירם כיאל, ברייטון. הקשר הקשוח, זה שנבחר אשתקד כשחקן המצטיין של אוהדי ברייטון, העביר כמעט חצי עונה ביציע בגלל פציעה, אך הוא עדיין חלק מאוד חשוב בברייטון שעלתה כאמור לפרמיירליג. המספרים שלו כמובן ירדו משמעותית, מכמעט 4,000 דקות אשתקד (שיחק 87% מהזמן) ירד לאזור ה-1,500, עם שער אחד ושני בישולים בלבד. כשחזר מהפציעה קצת התנדנד בין הספסל להרכב, אבל דווקא בחלק החשוב של העונה, כשהקבוצה שמה גז והבטיחה את העלייה שלה, הוא היה דומיננטי כהרגלו במרכז המגרש. לפי אתר whoscored הוא ראשון בקבוצה בכמות התיקולים למשחק (2.5) ושני בדיוק במסירות (80%). ההיחלשות היחסית במעמדו העונה קצת מטרידה, אבל זה שחקן שצריך להיות תמיד בנבחרת, ובשנה הבאה הוא אמור לקבל את הפרס על העבודה הקשה שלו, וישחק בפרמיירליג. מדברים הרבה על סייף שלא קיבל הזדמנות, אבל גם כיאל די ממודר. שחקן כמוהו היה מאוד חסר לנבחרת, ולמרות שכשנכנס מול מולדובה היה מהטובים, אלישע לא מצא לנכון לשלבו מול אלבניה.

בירם כיאל ברייטון
Credit to Brighton & Hove Albion Facebook page

מקום 7 – מרואן קבהה, מאריבור. אחד הליגיונרים הכי אנדרייטדים שלנו ממשיך לעבוד קשה מתחת לרדאר. עם שני שערים וחמישה בישולים, קבהה ממשיך להיות בורג מרכזי במרכז המגרש של אלופת סלובניה. השנה הוא עלה מהמקום השמיני לשביעי, וזה עוד לאחר שפספס את 11 המחזורים האחרונים בגלל פציעה. קבהה לא נלקח לאופציה לנבחרת בגלל ריבוי השחקנים בעמדה שלו, אבל הוא בהחלט צריך להיות חומר למחשבה לקבוצות בארץ שמחפשות להתחזק.

מקום 6 – מואנס דאבור, רד בול זלצבורג/גראסהופרס. על פניו זאת הייתה עונה לא מספיק טובה לדאבור, עונה בה הוא לא הצליח לעשות את קפיצת המדרגה במועדון גדול יותר בדמותה של זלצבורג. לאחר חצי עונה כאמור הגיעה ההשאלה לגראסהופרס, שם הוא הוכיח שהוא עדיין לא שכח להבקיע ועל הדרך הצליח להשאיר את הצרצרים בליגה עם 7 שערים ב-13 משחקים. אבל האמת היא שהבעיה הייתה פחות ההשתלבות שלו באוסטריה, אלא שינוי התפקוד. דאבור, שהיה רגיל לשחק חלוץ מרכזי בשוויץ, נדחק לאגף השמאלי או כחלוץ שני במועדון הלחוץ של אוסקר ושם לא מצא את עצמו. כששיחק בחוד חזר להבקיע. ועדיין, בעונה כזאת, שנחשבת כבינונית, עדיין הליגיונר המצטיין אשתקד מסיים במקום השישי עם 13 שערים ו-6 בישולים בכל המסגרות. כרגע הוא אמור לחזור לזלצבורג ויהיה מעניין לראות את ההשתלבות שלו שם.

מונאס-דאבור-רדבול-זלצבורג
Credit to FC Red Bull Salzburg Facebook Page

מקום 5 – תומר חמד, ברייטון. כן, זאת הייתה עונה טובה של תומר חמד, שהוכיח שיש לו מקום בסגל של קבוצה שתשחק בעונה הבאה בפרמיירליג. חמד אמנם התנדנד בין הספסל להרכב של ברייטון, אבל את העונה הוא מסיים עם 14 שערים ו-4 בישולים וכמובן עם תואר מלך השערים של הליגיונרים שלנו. ההתבטאות שלו נגד אלישע לוי לא הייתה במקום, אבל אפשר להבין את הכעס של שחקן שמשחק כבר שנים ברמות הכי גבוהות ומוכיח את עצמו. אין לישראל חלוץ בדמותו. ועדיין, העובדה שהוא לא שחקן הרכב קבוע הותירה אותו רק במקום החמישי בדירוג. אפשר רק לקוות שבהמשך הקמפיין נראה אותו משחק בחוד.

מקום 4 – קני סייף, ברייטון. ילד המריבה החדש של הנבחרת. לא ברור האם סייף לא שיחק עד כה בנבחרת בגלל שהתחמק, או שזאת תוצאה של התעלמות של המאמנים לאורך השנים, אבל מה שבטוח הוא שאם קני לא יהיה בנבחרת, זה הפסד ענקי שלנו. בעונה כל כך עמוסה וארוכה של גנט, עם שמינית גמר בליגה האירופאית ו-40 מחזורי ליגה, סייף היה פעמים רבות האקס פקטור של הבלגים באגף שמאל. את העונה הוא סיים עם 8 שערים ו-5 בישולים ומשחקים נהדרים באירופה, גם מול טוטנהאם. גנט שלו פיספסה את המקום השני במחזור האחרון, אבל נראה שגם בשנה הבאה נראה אותו מככב בשורותיה, אם לא במועדון גדול יותר.

מקום 3 – רמי גרשון, גנט. שחקן ההגנה הישראלי היציב והורסטילי ביותר. לרוב פתח כחלק משלישיית הבלמים של גנט, אם כי לעיתים סופסל, גם בשל העומס וגם בשל כמה משחקים בהם ההגנה קרסה. אבל בתוך העונה הכל כך ארוכה הזאת הוא הישראלי ששיחק הכי הרבה דקות, כמעט 3,700, שותף בהכי הרבה משחקים יחד עם סייף (44 ו-46 בהתאמה) והשיג הכי הרבה נקודות בדירוג שלנו. אז למה הוא מקבל רק את המקום השלישי? כאמור, מכיוון שהשחקנים משחקים לפי דירוג ממוצע. אם הקבוצה שלו משחקת כ-20 משחקים יותר מהקבוצה של אלמוג כהן, אז הגיוני יותר שהוא ישיג יותר נקודות, אבל הניקוד הממוצע כאמור נמוך יותר. הבעיה היא שהוא מרבה להיפצע ושוב פיספס את הנבחרת, ולטעמי הוא השחקן המועדף בעמדת המגן השמאלי בגלל הפיזיות שלו.

מקום 2 – ביברס נאתכו, צסק”א מוסקבה. בשקט ובלי שתשמעו עליו יותר מדי, נאתכו סיפק עונה נהדרת במדי אלופת רוסיה לשעבר, למרות שעליה עברה עונה לא כל כך מוצלחת. נאתכו עוד החל את העונה עם המאמן סלוצקי כשהוא מתנדנד בין ההרכב לספסל, אבל לאחר מכן כבר אי אפשר היה להזיז אותו משם. דווקא כשהציג יכולת גבוהה, הגיעה פגרת החורף והפסקת עבודתו של המאמן. היה ספק כיצד ישתלב תחת המאמן החדש, גונצ’רנקו, אבל נאתכו חזר מהפגרה ישר להרכב וסיפק מספרים יפים. 7 שערים (4 מהם בפנדלים) ו-5 בישולים, והוא מלך השערים והבישולים של הקבוצה, כשהוא משחק בהצלחה גם בעמדת הקשר האחורי וגם ההתקפי. את האליפות היא אמנם הפסידה לספרטק המצוינת, אבל הצליחה להקדים את זניט בנקודה ולסיים במקום השני שמבטיח השתתפות במוקדמות ליגת האלופות. נאתכו התחיל טוב את המשחק נגד אלבניה, היה הבולט ביותר לטעמי עד הטעות הקשה שלו שהובילה לשער הראשון. ועדיין, הוא צריך להיות באנקר בהרכב.

 

מקום 1 – אלמוג כהן, אינגולשטאט. ללא ספק הליגיונר המוצלח ביותר שלנו כל העונה, שגילה בגרות, מנהיגות וגם באופן מפתיע, יכולת הבקעת שערים. כהן, שבדרך כלל נחשב למוגבל התקפית, סיים את העונה עם 7 שערים, הכי הרבה בקבוצה שלו – יתכן שזו אחת הסיבות שבגללה גם ירדה ליגה. כהן הפך לסמל המקצוענות ואמנם קצת חבל שישחק בעונה הבאה בליגה הגרמנית השנייה, אבל המהירות שבה קיבל הצעת חוזה עם סיום העונה וההערכה העצומה לה הוא זוכה מעוררות כבוד גדול. כהן שיחק ב-80% מהזמן שהקבוצה שיחקה, הכי הרבה מכל הליגיונרים שלנו, וזה מביא לו את המקום הראשון בדירוג שלנו.

לסיכום

השיטה היא כמובן סובייקטיבית וניתן להתווכח על הדירוג, אבל בסופו של דבר ניתן לראות ששני הישראלים שמשחקים בקביעות בליגות הבכירות ביותר מקבלים את המקום הראשון. כמו כן, העובדה שאשתקד שני הראשונים בדירוג היו חלוצים (דאבור וחמד) והשנה הם קשרים אחוריים, מראה שהשיטה לא נותנת עדיפות משמעותית לתפקוד מסוים. חדי העין שביניכם יבחינו שחסר כאן ליגיונר אחד מסוים בשם ערן זהבי. לא הכללתי אותו משתי סיבות – האחת, הוא לא אנושי הרי וקשה להשוותו לבני תמותה, אבל השנייה היא מכיוון שהעונה שלו בסין לא חופפת לעונה באירופה. אם בכל זאת היינו לוקחים את המשחקים שלו עד כה בסין גם העונה וגם אשתקד, הרי שהוא כמובן יהיה במקום הראשון בדירוג עם ממוצע של 7 נקודות  ו-26 שערים ב-31 משחקים. לא אנושי, כבר אמרנו?  לגבי הביקורות עליו, אפשר לבקר אותו עד מחר על תנועות הידיים, אבל נראה היה שהוא עובד קשה ועושה לחץ בניגוד לאחרים.

נקודה שנייה שניתן לשים לב אליה והיא כנראה הכי כואבת בהקשר של הנבחרת, היא שבעשירייה המובילה של הליגיונרים יש רק ארבעה יהודים. אפשר להוסיף להם גם את רפאלוב וזהבי ואולי עוד כמה יחידי סגולה מהליגה שלנו ומה שאנחנו מקבלים היא תמונה מאוד עגומה – מרבית אוכלוסיית המדינה כמעט שלא מסוגלת לייצר כדורגלנים שמצליחים להשתלב ברוטציה בליגות אירופאיות מהדרג הבינוני ומעלה וזה מדאיג ומבאס וככה זה גם נראה על המגרש. כתבתי על זה כאן. אם רוצים בכל זאת קצת להיות מעודדים, אז ייתכן מאוד ובשנה הבאה נראה שלושה ישראלים משחקים בליגות הבכירות ואולי יצטרפו אליהם גם נוספים שיכולים להשתלב גם בליגת האלופות. אם מסכמים את העונה אז אכן יש כמה ליגיונרים שהלכו קצת אחורה השנה, אבל יש כמה ששמרו על יציבות והמשיכו ביכולת הטובה, והתקווה הגדולה היא שיצטרפו אליהם עוד כמה בודדים בשנה הבאה, כי עם כל הכבוד לאלו שמשחקים בליגה שלנו, שחקנים שישתלבו בחו”ל ישפרו את הכדורגל שלנו.

אלמוג כהן
קרדיט לדף הפייסבוק FC Ingolstadt 04
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!