מזל שאת הטור החלטתי לשבת ולכתוב יום אחרי המשחק ולא מיד אחריו, כי אחרת כנראה שהטור היה אוסף של קללות אותן בכל מקרה לא ניתן היה לפרסם.
כותב שורות אלה אוהד מכבי ת"א בכדורסל כבר 32 שנה, מאז ראה בפעם הראשונה משחק בשנת 1988 ואני לא זוכר הפסד כואב כזה. הפסד שיש בו כל כך הרבה חוסר אופי, כל כך הרבה חוסר שכל וכל כך הרבה טעויות. עכשיו לך ונתח משחק שבו בסך הכל היו גם הרבה דברים טובים, אבל מה הם שווים ברגע שהקבוצה קורסת בשתי הדקות האחרונות?
כל הטעויות והשטויות בסיום
וזו אכן היתה קריסת מערכות טוטאלית. כלומר, כמובן שיש את אותן טעויות שנעשות בכל משחק מחדש, כמו החמישייה שספרופולוס מתעקש בה על קלויארו בעמדה שלוש (נזק התקפי) ובנדר את ז'יז'יץ' יחד בעמדות הפנים (נזק הגנתי). ממש יאניס והטעויות, אבל אז הגיע הסיום והגדיר מחדש את מושג הלוזר.
השלשה של ווילבקין, ביום קליעה טוב בסך הכל של 7/14, העלתה אותו ל 25 נקודות ואת מכבי ל 70:77, כשנותרו סך הכל 2:21 לסיום. השלשה הזאת קברה את ולנסיה. ראו על שחקניה עצבים וחוסר אמונה וכך גם על מאמנה חאומה פונסראנו, שהיה חיוור כסיד, כי הוא הבין שהוא הפסיד במו ידיו, כשברבע הרביעי, אחרי פתיחה טובה של הקבוצה שלו, הוא ספסל את פרפליץ', המצטיין שלו ובמשחק אתמול, עם 22 נקודות ואת דובלביץ', הכוכב שלו, שהכל עובר דרכו, והתוצאה היתה שמכבי צלפה מחוץ לקשת באין מפריע ופתחה את הפער שצריך היה להספיק.
ואז כנראה שהחליטו במכבי ת"א לתת לאוהדיה טעימה של איך מרגיש נס ז'לגיריס מהצד השני. כך כנראה הרגישו אוהדי הירוקים מקובנה, אז באפריל 2004, כשראו את המשחק בורח להם בגלל הרבה טעויות טפשיות של קבוצתם.
זה התחיל אחרי שבראיינט קלע סל שקבע 73:79, 1:35 דקות לסיום. זה חייב להספיק. פרפליץ' עוד החטיא שלשה ובנדר לא הגיע לריבאונד פשוט שקפץ על הרצפה ישר לידיים של סאן אמטריו הותיק. בנדר הוסיף חטא על פשע ובמקום לתת לשחקן הותיק, שכבר אין לו רגליים לעבור אותו בכדרור והתחיל לכדרר החוצה – עשה עליו עברה טפשית ושלח אותו להשיג נקודות קלות מהקו. מהלך אחרי מכבי החטיאה ועוד עברה מיותרת שנתנה שתי נקודות קלות מהקו. תזכרו לעוד רגע קט את עניין העברות.
ממשיכים הלאה: מכבי מוציאה כדור מהסל שלה במצב 77:79 ומי מקבל אותו? בנדר, ביום של 50 אחוז מהקו. למה בנדר על המגרש במצב כזה? לספרופולוס הפתרונים… ולנסיה עשתה עברה מכוונת מיד ובנדר, כמובן קלע 1 מ 2. ועדיין ולנסיה איבדה כדור, בראיינט רץ קדימה, בנדר לידו ל 2 על 1, אבל בראיינט, במקום לתת ימינה לליי אפ של בנדר, הלך אחורה ועצר סל בטוח שהיה מסיים עניין. זו פעולה נטו של חוסר בטחון, או חוסר אמון בבנדר, או שניהם. בהמשך ההתקפה הכדור הלך לווילבקין, שכדרר עד סוף שעון, תוך כדי שהוא מתעלם מזה שהוא קיבל פעמיים דאבל טים בהתקפה, מה שאומר שפעמיים היה לו שחקן חופשי להעביר אליו את הכדור. התוצאה היא זריקה נוראית בסוף שעון ואייר בול.
ואז ההגנה. זוכרים את אותן עברות מטופשות קודם? אז עכשיו אנחנו במצב שצריכים לעשות עברה ואין מתנדב לעשות, למרות צרחות של ספרופולוס לעשות אותה. לא רק זה, אלא שאף אחד לא ידע לאן ללכת והתוצאה: דרק וויליאמס חופשי על הקשת לשלשה ולא היה צהוב אחד שלא היה לו ברור שהזריקה הזאת תמצא רשת.
ועדיין היו לצהובים 7 שניות וכדור כדי לנצח או ללכת להארכה ומה שקרה שם לקוח מסרטי כדורסל גרועים סטייל מלך הסלים או הסדרה קופיקו. מסוג הדברים שהיית אומר לעצמך, "כן, בטח. מאוד סביר להפסיד ככה משחק… " מאתמול לולנסיה יש "נס מכבי" ו-ווילבקין עוד עשה בסיום הומאז' לחריאפה מחצי גמר 2014.
מצב קריטי, אך לא יציב
עכשיו לך תנתח את הדברים הטובים (והיו הרבה, כמו להכניס לז'יז'יץ' שיתיש את דובלביץ' ואכן הסנטר הקרואטי של מכבי גרם לסנטר המונטנגרי של ולנסיה להיראות באחד מימיו הרעים ביותר) ואת הרעים (והיו, כמו חוסר סדר בדקות רבות, דורסי, בעוד מופע אימים, של נקודה אחת, אפס סלי שדה וחירוב המשחק בכמעט 19 הדקות שהיה על המגרש והאנטר, בעוד משחק בלהות בו הוא לא מצא את ידיו, רגליו ואת המגרש, גם בגלל המסכה שמסתירה לו) שהיו במשך 38 דקות.
השורה התחתונה היא שזה היה עוד הפסד במשחק צמוד, חמישי כבר העונה והאלופה נפלה למאזן 7:3 שלילי. המצב נראה קריטי ויאניס ספרופולוס נראה כבוי בסיום. גמור. מיואש. הקבוצה לא מאמינה בעצמה וזה ניכר בלחץ בסיום של המשחק, שלא היה ביד, אלא היה כבר עמוק בכיס ופניו של המאמן היווני בסיום לא יועילו לעניין. הבעיה היא שניצחון אתמול היה נותן הרבה בטחון, בגלל הדברים שנעשו טוב ולהפסיד בצורה כזאת יכול לרסק לחלוטין את הקבוצה.
בשבוע הבא הצהובים מארחים את מילאנו, במשחק שהוא לא פחות ממשחק הזדמנות אחרונה. הפסד בו והעונה כנראה הולכת באופן רשמי לפח וספרופולוס צריך להתעורר בזיעה קרה בכל לילה בשעה 2:27…
הכותב הוא מבעלי הפודקאסט "מכביפוד", פודקאסט האוהדים של מכבי ת"א
