לב הארי – ראיון עם לוחם ה MMA והסמבו, טריאל אבסוב

אחד הדברים שאני הכי אוהב, זה לדבר על MMA. רק דבר אחד בהקשר הזה אני אוהב יותר, וזה לדבר על MMA עם העוסקים במלאכה, ובעיקר הישראלים מביניהם. הפעם התיישבתי לראיון עם טריאל "האריה" אבסוב, לוחם מעט שונה בנוף בכך שהוא בא מרקע די ייחודי אצלנו. אני מקווה שתהנו מהראיון כמוני, ואולי תגלו עוד נדבך או שניים על המגוון הגדול של אומנויות לחימה, ומה הן דורשות. ומכאן, לראיון עצמו.

קרדיט: עמוד הפייסבוק של טריאל אבסוב

 

ספר לנו על עצמך – מאיפה, גיל, מחלקת משקל,  רקורד

אני בן 24, מראשון לציון. נולדתי באזרבייג'ן (דרום קווקז, ליד דגסטאן) ועליתי ארצה בגיל שנתיים. בעל רקורד חובבני ב MMA של 2-0 (שני נצחונות). הקרב הראשון התקיים באפריל 2019. אני גם לוחם סמבו במקור. הישראלי הראשון לזכות במדלייה בקומבט סמבו בחו"ל (3 באירופה, 3 בעולם).

לי יש מעט מושג על מה זה סמבו, אבל אשמח אם תספר לנו קצת – מה זה? במה הוא שונה מ-MMA שאנחנו מכירים?

הסמבו הוא בעצם סוג של Mixed Martial Arts שפיתחו בברית המועצות לפני מלחמת העולם השניה. זה בעצם קיצור של samozashchita bez oruzhiya שזה אומר הגנה עצמית ללא נשק. האדם לו מיוחס פיתוח אומנות הלחימה, וסילי אושצ'פקוב (ג.ש. נלקח מויקיפדיה) בילה זמן ביפן ולמד ג'ודו. לתוך השילוב שהתחיל לרקום עור וגידים הכניסו אלמנטים של פולק רסלינג שונים של איזור חבל הקווקז, היאבקות מונגולית ועוד. כך נוצר שילוב בין ג'ודו להיאבקות. משם זה התפתח למה שנקרא סמבו ספורטיבי. תחרות שבה שני הלוחמים לובשים גי (חליפה) דומה לזה של הג'ודו, המכנס הוא קצר, והלוחמים נועלים נעליים דומות לאלה של ההיאבקות, רק יותר רכות. יש ניקוד על הפלות ועל ריתוק, וישנן הכנעות -מה שאין בג'ודו – כגון בריחי ידיים ורגליים למיניהם. בעשורים האחרונים  התפתח ענף הסמבו הקרבי (Combat Sambo) כענף תחרותי רשמי. (ג.ש. שני לוחמים מאוד מוכרים שבאו מהרקע הזה, עם הישגים מרשימים הם פדור אמיליאננקו וכמובן חביב נורמאגומדוב). הפעילות הרשמית היא תחת ארגון הגג שנקרא FIAS ותחתיו יש את הענף הספורטיבי ואת הקומבט סמבו. לכן אלוף עולם בסמבו הוא אחד (בשונה מענפים אחרים בהם יש ארגונים שונים). הארגון הזה מתפתח מהר ולרוחב, כולל דירוגים ותחרויות רשמיות מקומיות ובינלאומיות וכו'.

איך נכנסת לאמנויות לחימה? ולמה דווקא סמבו?

אימונים באומנויות לחימה התחלתי בגיל 17 ודווקא איגרוף תאילנדי, יחד עם חבר. אחרי כחצי שנה, החבר התחיל להראות לי קצת עבודת קרקע, הכנעות. משם הגיעה ההתעניינות שלי ב MMA, התחלתי לצפות בסירטונים, לחקור את הנושא. נרשמתי בכמה מכונים כדי להתחיל ללמוד קצת היאבקות, קצת איגרוף. חיפשתי את עצמי. במהלך החיפושים, מצאתי מכון של ג'ודו וסמבו לא רחוק מהבית שלי. שני האחים שלי גרים בחו"ל והאח האמצעי היה אלוף אזרבייג'ן בג'ודו ובסמבו, כך שגם הרצון לאתגר את עצמי שיחק תפקיד.

 

ספר קצת על הקריירה כלוחם סמבו, מה רגעי השיא, עד כה?

דבר ראשון, אני יכול לומר שהעיסוק בסמבו מנע ממני ללכת לכיוונים לא טובים. ב 2014 נרשמתי למכון הסמבו והתאהבתי בזה. הייתי מגיע לחמישה אימונים בשבוע, אם לא יותר. כל כך רציתי להיות טוב, אז הלכתי גם לאימוני הנוער וגם לאימוני הבוגרים. שלושה-ארבעה חודשים לאחר מכן נערכה אליפות ישראל בסמבו ספורטיבי והמאמן רושם את כולנו. המכון הוא תחרותי ולכן כולם הולכים, כשעד אותה נקודה אני מתאמן אך ורק על הורדות וקרקע, עם חליפה. לא מכות, לא כלום. היה לי טיפה את הבסיס מהאימונים הפרטיים עם חבר שלי וזהו. עליתי לשלושה קרבות – לא במיטבי ופשוט ריסקו אותי. לא הצלחתי לעשות כלום, לא היה לי כוח. את שני הקרבות הראשונים הפסדתי מהר, ובשלישי הצלחתי להוציא קצת ניקוד. על שניים מההפסדים האלה נקמתי בתחרות ג'ודו בה השתתפתי כחודש אחרי. העניין הזה הדגים לי, שאני מסוגל בכל זאת להתמודד ושזה ניסיון שמחזק אותי.

הגיוס לצה"ל שבא ממש בעקבות זה, הפריע כמובן להתפתחות, אבל ניצלתי כל רגע וזמן פנוי על מנת להתאמן גם בסמבו, גם בג'ודו ובג'יו ג'יטסו ולהתחרות בכל הענפים. אחת החוזקות שלי הן ההפלות, ההטלות, והרבה סוגים של טייקדאונס. המטרה היתה להתמחות בעבודת קרקע. הייתי משתתף בכעשרים תחרויות בשנה בכל התחומים.

אליפות ישראל בסמבו 2016 כללה גם סמבו קרבי, אז כמובן שנרשמתי ובאתי להתחרות. בקרב הראשון הפסדתי בניקוד, בשני ניצחתי מול בחור מנוסה ממני. התחרות הזו הדליקה אצלי ניצוץ. לצבא הגעתי די חמום מוח, חייל בעייתי, אבל עברתי שינוי קיצוני במהלך השירות ואפילו שקלתי להמשיך בצבא, אבל בנסיבות של מחסור בהקצאות לפיקוד וההשתתפות באליפות, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים.

לאליפות ישראל בסמבו קרבי הגעתי בחופשה מהצבא, מנוסה יותר, טכני יותר, עם יותר ניסיון. ניצחתי שלושה קרבות במשקל 74 ק"ג. שאלו אותי אחר כך אם אסכים לעלות לקרב במחלקת משקל מעל 100ק"ג מכיוון שהיה חסר יריב, והסכמתי. ניצחתי את היריב בניקוד וכך יצא שהפכתי לאלוף ישראל בשני משקלים.

אחרי השחרור, הגברתי את קצב האימונים במקביל לעבודה במאפיה. אז גם שילבתי יותר אימוני סטרייקינג, כי למעשה עד אותו הזמן כל האימונים שלי היו סביב הסמבו הספורטיבי. התחלתי לעבוד על קיק-בוקסינג, לעשות ספארינג.

 

בתחרות הבינלאומית הראשונה שלי בבלארוס ניצחתי כמה קרבות, הפסדתי, אבל הגעתי לקרב על מדליית ארד וזכיתי. אחרי כמה חודשים טסתי לאליפות אירופה בהמלצת המאמן שלי. במהלך הקרב הראשון, מול יריב צרפתי קיבלתי נוקדאון בנגיחה (מותר בסמבו קרבי) וזה גרם לי לרצות לשפר את המשחק שלי. יצאתי למחנה אימונים ברוסיה בעיירה שנקראת קסטובו, שבה ישנם הרבה לוחמי סמבו מעוטרים. לוחמים כמו חביב נורמאגומדוב, איסלם מחאצ'ב יצגו את המועדון הזה והמאמן שם אימן את נבחרת רוסיה. היה מאוד קשה, מבחינת פערי הרמות. הלוחמים שם מתאמנים על פי המודל הרוסי שזה כמובן מאוד יסודי, רציני. הספורט הזה ברוסיה מושקע יותר מכל ספורט שניתן לחשוב עליו בארץ. למדתי המון מהלוחמים ומהמאמנים האלה.

לאליפות ישראל 2018 הגעתי קצת מעל המשקל המתוכנן (74 ק"ג) אז ביקשתי להתחרות במשקל מעל (82 ק"ג) ונקמתי ביריב שניצח אותי באליפות הראשונה, עם נוקאאוט טכני. בהמשך ניצחתי שוב וזכיתי שוב באליפות.

ניסיון פחות מוצלח היה התחרות בסיביר, אליה הגעתי מיובש לחלוטין, אחרי מסע ארוך. בקרב מול סגן אלוף רוסיה השגתי נוק-דאון, עליו לא קיבלתי ניקוד משום מה. הייתי לבד, בלי מאמן או כל מי שיוכל למחות ממש על השיפוט. בכל זאת הצלחתי לזכות שם במדליה.

לאחר מחנה אימונים בתאילנד, חזרתי לארץ ומיד טסתי לאליפות העולם 2018 ברומניה. בקרב הראשון, נגחתי חזק ביריב, בדיוק בזמן שהוא הרכין ראש וכתוצאה מכך שברתי את ארובת העין במקום. העין נסגרה, האף נסתם – ללא יכולת לנקות אותו. מיד לאחר מכן היריב הטיל אותי וקיבל ניקוד. עצרו את הקרב לבדיקה. אישרו לי להמשיך והצלחתי להוריד אותו לקרקע ולתפוס אותו בחניקה אחורית. כשירדתי, קלטתי שהראיה שלי ממש פגומה. יותר מ50% של אובדן ראיה. מאוד התאכזבתי וכעסתי על הסיטואציה. הבטחתי לעצמי שאזכה באליפות עולם, ובהזדמנות הזו נפצעתי באופן שאיים למנוע ממני להמשיך. אחרי קרב נוסף, עליתי מול יריב חזק מצ'צ'ניה ובמהלך הקרב, הוא נעל לי בריח יד בצד אותו אני לא רואה. תוך ניסיון להשתחרר נפלט לי "אחח" של קצת כאב, והקרב נעצר על זה. את היריב הבא ממקדוניה, ניצחתי בניקוד ובקרב האחרון ניצחתי בהכנעת משולש וזכיתי במקום השלישי.

 

בעקבות האליפות הזו, קיבלתי פרס כספי, קיבלתי בונוס מארגון הסמבו וזכיתי למלגה מהתאחדות "אילת" (התאחדות הספורט הלא אולימפי), מה שמאפשר לי סוף סוף להתאמן בצורה רצופה ללא הצורך להחזיק בעבודה מלאה במקביל.

כחצי שנה לאחר מכן, עוד מקום שלישי באליפות אירופה ובחודש אפריל עשיתי גם את קרב הבכורה ב MMA.

הניסיון גרם לי ללמוד על איך להתנהל נכון יותר בנושאים כמו חיתוך משקל, הכנה לקראת קרב, תזונה, התאוששות וכו. כל האלמנטים של MMA משתפרים כולל השילוב בין הדיסיפלינות השונות.

איפה אתה מתאמן בשגרה?   

אני מתאמן תקופה ארוכה במכון "סמוראי דו" תחת המאמן פבל מוסין (בעלה של אליס שלזינגר), מאמן לשעבר של פיטר פלצ'יק.

אילו התאמות עשית בזמן הקורונה?

תקופת הקורונה יצאה לי טוב. אמרתי לעצמי שזו הזדמנות לנסות לסגור כמה פערים. עבדתי עם קבוצה ספציפית של אנשים, צפיתי בהרבה קרבות ולמדתי המון. הרבה עבודה על טכניקה. עבדנו לבד מתחת לבית.

האם אתה יוצא לחו"ל למכון מסוים? או למכונים שונים?

אחרי התחרות הקשה בסיביר טסתי לתאילנד ל AKA (סניף של אחד המכונים המובילים בעולם ה MMA). אימונים ברמה גבוהה באגרוף תאילנדי, עם מאמן שעבד עם ג'ורג' סיינט פייר, מאמן ג'יו ג'יטסו מברזיל. המון שעות ספארינג עם מאות יריבי אימון. באופן מפתיע, מה שהיה חסר במכון הזה היה ההיאבקות. המכון מפורסם בכמה מהמתאבקים הכי טובים בתולדות הספורט, והסניף שלו בתאילנד נטול היאבקות. בנוסף הייתי נוסע לקסטובו לאימוני סמבו, ולמוסקבה לאימוני MMA שם גם יש לי בת זוג.

 

ספר לנו קצת על מכון טייגר מוי טאי. ממנו חזרת לא מזמן.

מעבר לרוסטם חאבילוב (ג.ש אליו נגיע בהמשך) יצא לי להתאמן שם עם כמה וכמה לוחמים ומאמנים מצויינים. התאמנתי עם פטר יאן (ג.ש. טוען לכתר במשקל תרנגול ב UFC), גיאורגי פופוב, פזייב, דאגלס ודייגו לימה שהיו עם המאמן שלהם (ג.ש. דאגלס הוא אלוף מחלקת המשקל החצי בינוני בבלאטור, אחיו לוחם UFC). עשינו המון עבודה על שילוב בין האלמנטים השונים של אומנויות לחימה משולבות.

בשיחה עם נתן לוי, דיברנו על קרבות חובבנים והחשיבות שלהם לבניית קריירה – מה דעתך בנושא?

אני חושב שכל מי שנכנס למקצוע הזה, חייב לעשות כמה קרבות חובבנים ולעצב את עצמו, מבחינת התנהלות, מבחינת הניסיון, הפקות לקחים. הבעיה שאין ממש פלטפורמה כזו בארץ, וזה נובע בעיקר מכך שהרבה לוחמים לא מעוניינים לעלות לקרב, מבלי שיירשם ברקורד מקצועני. קודם כל בשביל שקרב יהיה באמת מקצועני, הרי הלוחם צריך לקבל כסף, וזה לא ממש קורה. מה שקורה עם לוחמים כאלה הוא שיש להם רקורד מקצועני, אבל בעצם הם עוברים בקרבות האלה, את כל מה שהם היו צריכים לעבור בשלב החובבני. כולל טעויות שלא אמורות להיות בקרב מקצועני. אני לא בא להצביע על איש, אבל מבחינת הדרך שלי, אני מאמין שאפשר ללמוד לא רק מטעויות שלך, אלא גם מטעויות של אחרים. זה מקנה לך סוג של ביטחון בהתנהלות. תמיד, קרב ראשון זה לחץ מטורף. פתאום הדברים לא באים לידי ביטוי כמו שתכננת. בקרב השני אתה כבר בא בגישה של "זה פחות נורא". פתאום אתה כן יודע מה אתה יכול לעשות בזירה תחת לחץ ומה לא. דיברנו על הניסיון שיש לי בסמבו קרבי, וזה יתרון שיש לי, כי עשיתי שם המון טעויות שמהן למדתי. דברים שאתה לא אמור לעשות בזירה המקצוענית. כשאתה מגיע לזירה המקצוענית אתה אמור כבר להיות… מקצוען, ולתת שואו. אתה לא אמור לבוא ולעשות דברים שלא מתאימים לבמה, כי בסופו של דבר קהל בא ומשלם על זה כסף. זה כמו שזמר לא יבוא לשיר מול 50000 איש, לפני שהוא שר לפני כ 50 איש באיזה מתנ"ס.

אני רואה הרבה פוסטים של לוחמים ישראלים ברשתות החברתיות – מבקשים – לפעמים מתחננים – לקרב. איך משיגים קרבות בארץ?

מאוד מאוד קשה למצוא קרב בארץ. מתי הכי קל למצוא קרב? כשאף אחד לא מכיר אותך, או כשאתה עדיין לא מאוד מאומן. זה גם חוזר לנקודה של קרבות "מקצוענים" מול חובבנים. בגלל זה אני עושה את כל הצעדים שאני יכול כדי להגיע לקרב מקצועני ראשון, אחרי הכנה מתאימה.

האם בכלל שווה לנהל קריירת MMA בארץ?  או שהדרך היחידה היא פשוט לצאת ולגור בארה"ב\אירופה?

יש לזה כמה פנים. אם מדובר על למצוא יריבי אימון ברמה גבוהה, אז בדיסיפלינות הספציפיות יש פה לא מעט לוחמים ברמה הכי גבוהה. לדוגמא, התאמנתי עם איתי גרשון (ג.ש. קיקבוקסר בארגון גלורי המוביל) שתן לו קרב קיקבוקסינג מול לוחם UFC והוא יתן לו נוקאאוט, ויש מתאבקים וג'ודוקאס מצויינים, אבל החיבור ביניהם הוא קשה. לכן, את המאמצים שלי בארץ אני ממקד בשיפור הדיסיפלינות האלה, שצריך שהן יהיו ברמה גבוהה. כמובן שהשילוב חשוב, אבל צריך רמה גבוהה. צריך למצוא את הצוות בארץ שיקח אותך לגבהים כאלה.

 

אבל, האם העובדה שאתה נמצא בארץ, לא שמה אותך קצת מחוץ לרדאר של פרומוטרים?

הדבר החשוב, הוא ליצור את הקשרים הנכונים. אתה יכול להיות לוחם של 50-0 בארץ ולא לקבל חוזה בשום מקום, או 5-0 ולחתום ב UFC.

ללוחם MMA, עושה רושם שנדרש מצד אחד ביטחון עצמי גבוה (שמבוסס על עבודה קשה), ומצד שני חוסר אגו מוחלט שמאפשר למידה. כמה מזה מגיע מהבית, וכמה מזה נלמד?

לדעתי חשוב שיהיה קצת אגו. הוא יכול להביא אותך למקומות גבוהים אבל הוא גם יכול להביא אותך למקומות הכי נמוכים. צריך לדעת להשתמש בו. מי שעובד איתי יודע שאני הולך עד הסוף, לא מוותר. אם אני נתפס בהכנעה אני ב 99% לא אדפוק. אעדיף להתעלף, למרות שיש הכנעות שבהן כן אדפוק כדי לא סתם להיפצע. הביטחון העצמי בא גם מהבית וגם מהניסיון. לרוב התחרויות הגעתי די כאנדרדוג. לא הייתי ספורטיבי בצעירותי, וגם עישנתי סיגריות בגיל צעיר. הייתי במעגל חברתי לא טוב. אנשים שמסתבכים, ללא שאיפות. הגעתי לעסק טעון, רוצה להוכיח לעצמי משהו. העבודה במכון הסמבו מאוד מחשלת אותנו. המאמן דורש ואנחנו לא נכנעים. אני מאמין שאם תלך עד הסוף, אפילו אם אתה אנדרדוג, אפילו אם נדמה לך שאתה הולך להפסיד, תוכל למצוא משהו, הזדמנות לנצח. בנוסף לכל זה, גם החינוך הקווקזי הקשוח בבית, תרם לביטחון ולרוח הלחימה. כשהייתי צעיר, הייתי מעורב בקטטות מרובות משתתפים, ולא תמיד באו בידיים ריקות. אחר כך, כשאני בא להתחרות בסמבו קרבי, הכל נראה פחות נורא בהשוואה. הנה יש שופט, יש כפפות, יש חובש. הכל טוב, אתה לא תיפול עם הראש על אספלט.

יש לוחם, או דמות שהיא מודל עבורך? מבחינת התנהלות, או כישורים, או כל אלמנט אחר?

לוחם שאני מאוד מעריך והתחלתי לעקוב אחריו מגיל צעיר הוא רוסטם חאבילוב מהקבוצה של חביב. אלוף עולם בסמבו, שהתאמן במכון של גרג ג'קסון. אדם צנוע ורציני. מאוד אהבתי אותו ובסוף יצא לי גם לפגוש אותו וגם להתאמן איתו. יש לי ראש פתוח ואני אוהב לוחמים מסגנונות שונים כמו GSP, ג'ון ג'ונס, דומיניק קרוז וכאלה. אני עדיין בקשר עם חאבילוב, ולמדתי ממנו הרבה. זו היתה הזדמנות מצויינת לדבר עם לוחם UFC ולשאול שאלות ולקבל מידע וידע חשוב מיד ראשונה.

אני מבין שהקרב הקרוב שלך יהיה באמצע אוגוסט בכל זאת בארגון ישראלי – IFA – תוכל לתת לנו קצת ספויילרים? מול מי? איך יכול האוהד הישראלי לצפות?

מבלי להוציא את החתול מהשק, יש יריב והקרב אמור לצאת לפועל והתכנון הוא שזה יהיה הקרב החובבני האחרון שלי. (ג.ש. ממליץ לעקוב אחרי הודעות שיצאו – פשוט לעשות לייק לעמוד של טריאל בפייסבוק)

מה צופן העתיד הקרוב של טריאל אבסוב?

יש לי כבר סוכן, הכיוון הוא ברור – לחתום בארגון מקצועני ולהילחם ב MMA באופן מקצועני. אני עוד חייב לעצמי זכיה באליפות עולם בסמבו קרבי, ולאחר מכן אתרכז אך ורק ב MMA. אני רוצה להיות לוחם כמה שיותר שלם וטוב, ולמטרה הזו אני מכוון את הקריירה.

קרדיט: עמוד הפייסבוק של טריאל אבסוב

 

ויכוח ה GOAT  הוצת מחדש ע"י קונור לאחרונה – מי לדעתך ה GOAT?

ג'ון ג'ונס וג'ורג' סיינט פייר ביחד.


שנינו מסכימים (ומקווים) שלוחמים ישראלים יעלו ויצליחו, וימשכו אחד את השני כלפי מעלה.

תודה רבה טריאל, מאוד נהניתי לדבר איתך וללמוד המון. בשם קהילת הזווית וקוראי הזווית, אני רוצה לאחל לך המון בהצלחה בכל המטרות שתציב לעצמך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח