לא יודעים לשמוח

16-12-1995
אבא מחפש חנייה ברחוב אלנבי “כי זה דרבי, חונים רחוק”. הליכה שקטה בין השיכונים לכיוון האיצטדיון שאף פעם לא הרגיש בית. איפה קריית חיים איפה?
אבא דווקא אומר שיש סיכוי שנראה ניצחון בדרבי אחרי 19 שנה. ימי רובי שפירא גרמו לנו להרים את הראש אחרי שנות ה-80 האיומות.
רובי אפילו הביא את אברם גרנט!!
מגיל 7 שישבתי על הברכיים של אבא או במילים אחרות משנת 1976 לא ראיתי ניצחון בדרבי ואני כבר בן 26.
איך זה לחיות בעיר שהקבוצה השנייה שולטת ולוקחת תארים ואתה בבית ספר מיעוט זה כבר לטור אחר…

סיום המשחק ניצחון 2-1

ראובן עטר, כן התלתל שחצה את הכביש, בפנדל ועמיר תורג’מן הביאו ניצחון
ביציע 2 4 ו-5 יש קרנבל בסיום המשחק ואני מסתכל על אבא שלי ורואה שהוא בוכה. ״אבא, ניצחנו, למה אתה בוכה?״
אני בוכה כי ניצחנו…
ירד לי האסימון. אני אוהד הפועל חיפה. גם כשמנצחים אנחנו לא באמת שמחים…
קאט

דרבי חיפה, הפועל חיפה, מכבי חיפה
קרדיט ויקיפדיה

14/10/2017
מחזור 7
הצגה בסמי עופר (איזה איצטדיון מגעיל)
ניצחון
4-0 על עכו של הבן האובד/אוהד שלומי דורה,
אבא כבר 20 שנה לא בחיים
אבל עכשיו אני האבא והילד שלי מבסוט כי פתיחת עונה כזאת לא ראינו כבר מעל 15 שנה
ימי רובי שפירא נגמרו אומנם עם אליפות היסטורית, אבל עם סכין בבטן וטראומה לכל אוהד
אחרי רובי חווינו קצת מפרקים, קצת בתי משפט, קצת סיפורי דנקנר ואנג׳ל ועל הדרך ירידת ליגה, עליית ליגה וגמר גביע, רק בשביל להכניס את בני סכנין להיסטוריה כמחזיקת הגביע הראשונה מהמגזר




ואז הגיע יואב כץ
השם יואב כץ גורם לכל אוהד הפועל חיפה, לא משנה איפה הוא חי בגלובוס, גירוד עצבני בראש
מי הוא יואב כץ?
מה הוא רוצה?
אבל כבר קרוב ל-14 שנה שהוא בעל הבית
אז בהתחלה ניסינו להשוות אותו לרובי ומהר מאוד הבנו שהוא לא רובי וגם לא יהיה רובי
עם השנים חלק מהאוהדים מאסו בניהול המוזר של האיש המוזר והקימו קבוצה על שמו של רובי שפירא
ברגע הזה הקהל של הפועל חיפה התחלק ל-4:
1 – אלו שנשארו בהפועל חיפה המקורית וחיכו לימים יפים יותר.
2 – אלו שהלכו לקבוצת האוהדים ולא הסתכלו יותר אחורה.
3 – אלו שהפסיקו להגיע מחמת מיאוס.
4 – אלו שאמרו הכי טוב גם פיצה וגם שוווארמה והלכו גם וגם.

קרדיט לדף הפייסבוק של “הפועל רובי שפירא חיפה”

אני התחלתי ב-2, די מהר הבנתי שבאופי אני יותר 1, אז עברתי ל-3 וספרתי את הימים לשינוי…
ב-11/02/2017 ראיתי בטלויזיה (כמה אני שונא לראות כדורגל בטלויזיה) ניצחון גדול בדרבי 3-0
אני מבין שאני 1 חזק, כי ההרגשה שהרגשתי באותו יום זו הרגשה שאני לא מאחל לאף אחד. זו הרגשה של זכייה בפיס אחרי שניחשת נכון את כל המספרים, אבל שכחת לשלוח את הטופס. משהו כזה.

אז החלטתי לחזור ואני כל כך שלם עם ההחלטה הזאת
הבנתי בגילי, שמתקרב ל-50, שהפועל חיפה זה בדם, וכן יואב כץ לא יואב כץ, מקומי הוא ביציע כמו אבא וכמו סבא ז״ל
אז השנים שישבתי בבית גבו מחיר כבד. הבן הגדול עדיין בעניין כי בילדות שלו הוא היה איתי הרבה בכדורגל, אבל את הבן האמצעי איבדנו. כדורגל זה לא בשבילו והקטן עוד לא החליט. מתנדנד בין הגדול לקטן והילד השכן, שהיה הולך איתי לכל משחק, בכלל נהיה הפועל ת״א (החליף סבל קטן בסבל גדול)

אבל הדבר הכי מפתיע בכל הסיפור הזה הוא שפתיחת עונה כזאת ב-40 שנה שאני אוהד הפועל חיפה אפשר לספור על כף יד אחת, אבל כשאתה קורא את התגובות של האוהדים ברשתות החברתיות אתה מבין שאוהדי הפועל חיפה לא יודעים לשמוח.
חלק התאהבו כל כך בקבוצת האוהדים (אגו זו מחלה קשה) שהם לא יכולים לשמוח
חלק כותבים שזה נחמד, אבל תיכף יבוא רצף הפסדים ונחזור להיות קבוצה שנלחמת על חייה (פסימיות זו גם מחלה קשה)
ואני רק רוצה לשמוח מהכאן והעכשיו, אבל בקבוצה הכי מתוסבכת בעולם זה קשה אפילו קשה מאוד…

חנן ממן, הפועל חיפה
ממן. נותן סיבות לשמוח, אבל האם יש מי שישמח?
Credit to “Hapoel Haifa FC” Facebook page
 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח