בעולם הספורט עולות סוגיות חוזרות לדיון, השימוש בטכנולוגיה, תקרות תקציב בליגות, משחק אליפות או סדרה, קיזוז ועוד.
ביום ראשון בערב כותרות האתרים השונים שיבחו את הופעת ריאל מדריד אחרי ניצחון סוחף 2:10. ברוב הפרסומים הכותרות היו דומות ומפוצצות והקורא הטיפוסי המתרשם מהידיעה נאלץ להקליק על הכתבה ולעיין בכתובים כדי להבין כי במצב 2:1 לטובת ראיו הקטנה הורחק שחקן ולאחר מכן, בדקה ה-28, הורחק שחקן נוסף, כך שלמעשה חניכיו המאומנים של בניטס הבקיעו 8 שערים למול 9 שחקנים, ממש "התפוצצו על המגרש". לפני חודש קרה דבר דומה בדרבי החיפאי, אם כי פחות "אגרסיבי". הפועל הובילה 2:0 ב-10 שחקנים ומכבי, על פי הכותרות, פשוט "התפוצצה" על המגרש. אני אפילו זוכר פרשן אשר הגדיר את משחקם של הירוקים כטוב ביותר העונה (לא שזה אתגר גדול העונה), למרות שכמובן שלחסרון המספרי היתה השפעה לא מועטה על התוצאה הסופית.
ניכר כי פרשנים וכתבים שונים אשר ברובם לא שיחקו אף פעם ממעיטים בהשפעת החיסרון המספרי הנוצר לקבוצה כתוצאה מהרחקה, בטח כשההרחקה מבוצעת בשלבים המוקדמים של המשחק. כשחקן הגנה בעבר ובהווה, אני יכול להעיד שכאשר מורחק לקבוצתך שחקן בשלבים המוקדמים, אתה קודם מקבל מכה מוראלית ופסיכולוגית ואתה תוהה לעצמך איך קבוצתך תשרוד את המשך המשחק. אתה נכנס למוד הגנתי מה שמזמין לחץ כלל מערכתי והקבוצה צריכה לסגל לעצמה צורת משחק אליה היא לא מאומנת – לא ידוע לי על מאמן שמתרגל באימונים מערך של 10 שחקנים…
עם התקדמות המשחק העייפות הפיזית מתחילה לשחק תפקיד כאשר בעימותים מסוימים בחלקי המגרש נוצר יתרון מספרי קבוע. העייפות הפיזית גם פוגעת ביכולת לבצע פעולות פשוטות ובנוסף קבלת ההחלטות של שחקן עייף נפגמת. האלמנט שבכל זאת מניע את הקבוצה הנחותה מספרית הוא המוטיבציה לשמור על התוצאה וכל דקה שעוברת מחפה על העייפות (הפיזית והמוראלית). מצד שני, שער כמו השער ה-3 שנכבש ע"י ריאל, מפרק את הקבוצה הנחותה לרסיסים כך שגם המוטיבציה יורדת ומכאן הדרך להתפרקות קצרה. עם זאת, ברור כי יש חריגים והכול תלוי בדמויות השותפות לעלילה. יש קבוצות שהיתרון המספרי יעשה להם רע ויש קבוצות שיצליחו לעשות את הבלתי ייאמן ולהפתיע בחסרון מספרי. לא חסרות דוגמאות כאלו.
באופן כללי החיסרון המספרי כתוצאה מהרחקת שחקן יוצר מצב בעייתי בהמשך המשחק, בטח כשהוא קורה בתחילת המשחק. שליפה של כרטיס אדום לקבוצה שאני אוהד גורמת לי לרצות להעביר ערוץ או ללכת הביתה (גם כשאני רואה את המשחק בבית). פה, עולה סוגיית הכרטיס האדום. לעיתים ישנם מקרים בהם החוקה היבשה מחמירה עם המורחק ופוגמת באוהדים ובספורטיביות של המשחק. לפני כמה שנים עלתה הצעה בפיפ"א על הכנסה של כרטיס כחול שיהווה כרטיס ביניים בין הצהוב לאדום ואשר כאשר יונף לשחקן מסויים יגרור הוצאה של השחקן ל-15 דקות מחוץ למשחק. צריך לחשוב על מצב ביניים לפני שמרחיקים שחקן לכל המשחק ולמעשה פוגעים בהמשך המשחק. למשל, ההרחקה של טאווטחה נגד באר שבע יכולה היתה לההפך ל"כרטיס כחול" וכך ההגינות היתה נשמרת, בטח כאשר היה ברור שהפגיעה לא היתה בזדון.
ברור שהשימוש בכרטיסים השונים צריך להגיע יחד עם שיפוט מושכל של השופטים (מה שבליגה הישראלית לא כל כך קורה). בעיניי שופטים צריכים להחמיר יותר עם שחקנים ולהפסיק עם הסיטואציה הכל כך אופיינית בכדורגל הישראלי שבה שופט "לא רצה להוציא צהוב בדקות הראשונות כי לא רצה לחמם את המשחק" או שופטים שלא אוכפים את החוקים של איסור לגעת בכדור אחרי שנשרקה עבירה דבר שגורר מצב שבו כל שחקן הגנה ישראלי עושה עבירה ואז בועט בכדור כדי להרוויח זמן. ביום ראשון האחרון בסמי עופר, מגן כפ"ס עשה עבירה מאחור על אלירן עטר, עליה הוא שילם בכרטיס צהוב, תוך שהוא מעיף את הכדור מול השופט. בדיוק בשביל מקרים כאלה צריך לאפשר הרחקות זמניות במהלך המשחק.
חוקים מהסוג הזה (כמו חוקים פשוטים נוספים – מתן 5 שניות לשחרר מצב נייח או חוץ לדוגמא) יכולים לשפר משמעותית את המשחק שאנחנו אוהבים ולהקטין את התסכול שנוצר לנו, האוהדים שרוצים לראות יותר מ-50 דקות משחק נטו ופייר פייט.
