// מאת שביט ברלינסקי
אייאקס מסיימת את העונה, והרגשתי צורך לכתוב על הקבוצה שחזרה למרכז הבמה האירופאי.
לאייאקס יש שם בכדורגל האירופי, אך בשנים האחרונות היא פספסה קצת את הדרך של קבוצה עם 34 אליפויות הולנד (האליפות האחרונה הייתה ב-2014). זמן טוב למסע על הדרך, היסטוריית המועדון, המסלול בליגת האלופות, התארים בהולנד, הצעירים וגם הותיקים, ובכללי על מי שזכתה לכינוי המחייב – "היהודים".
קצת היסטוריה – אחריך קרויף
נתחיל קצת בהיסטוריה. אייאקס אמסטרדם ידועה כקבוצה המקדמת שחקנים לקבוצות גדולות, הרבה שמות גדולים ומפורסמים, שחקני עבר ושחקנים שכיום מובילים את הכדורגל העולמי נחתו בבירת הולנד, כאשר השחקן הכי גדול ומזוהה עם הקבוצה הוא יוהאן קרויף ז"ל.
בשנות ה- 70 של המאה ה-20 הייתה אייאקס לקבוצה עם שם גדול באירופה, כשזכתה בשלושה גביעים רצופים בעזרת שיטת "הכדורגל הטוטאלי" (השיטה בה שחקן מסוגל למלא כל תפקיד בכל רגע נתון) שפותחה על ידי המאמן ריינוס מיכלס. ב- 1972 זכתה אייאקס בטרבל (אליפות, גביע, וגביע האלופות). אייאקס הבריקה באירופה גם בשנות התשעים ובעונה הנוכחית שיחזרה את ההישג שהושג לאחרונה ב-1996 והגיע לחצי גמר ליגת האלופות.
כאמור, שיאנית האליפויות ההולנדית זכתה ב-34 אליפויות הולנד, 19 גביעי הולנד, 4 פעמים בגביע האלופות/ליגת האלופות כשהפעם האחרונה בשנת 1995, זכיה אחת בגביע אופ"א ועוד 3 פעמים בסופר קאפ האירופי. התואר האירופי האחרון שבו זכתה הקבוצה מהולנד היה זכייה בליגת האלופות לפני 24 שנים, ולפני שנתיים הסתפקה בהפסד בגמר הליגה האירופית למנצ'סטר יונייטד.
בקיץ שעבר אייאקס החתימה את דיילי בלינד שחזר למרכז ההגנה אחרי 4 שנים ובנוסף צירפה את החלוץ דושאן טאדיץ' שחתם ביוני 2018. הסרבי היה חלק בלתי נפרד מהעונה המצוינת של המועדון יחד עם שורה של צעירים שגדלו במועדון כמו ואן דה בייק, נרס, השוער אוננה, זייך, דה יונג ודה ליכט. אנחנו עוד נחזור לשניים האחרונים.
ציור גרפיטי – כמו מכונה משומנת
בתחילת העונה אף אחד לא יכול היה לשער שאייאקס תגיע כל כך רחוק בשלבים של ליגת האלופות. בשלב הבתים האדומים לבנים שובצו עם באיירן מינכן, בנפיקה וא.א.ק. את השלב סיימה במקום השני, שתי נקודות פחות מהאלופה הגרמנית. אך גם הפתיחה המעודדת לא יכלה להעיד על הבאות.
ההצגה הגדולה התחילה בשלב שמינית הגמר בצורה פחות טובה בהפסד 2-1 לאלופת אירופה היוצאת ריאל מדריד, וכשכל חובבי הכדורגל חשבו שזה גמור, בשלב הגומלין בברנבאו ההולנדים הדהימו את אירופה עם 4-1 מהמם. ההמשך הגיע עם 3-2 בסיכום שני המשחקים על יובנטוס ורונאלדו כשגם במשחק הזה הראו ניצוצות גאונות של כדורגל. כידוע מסע הקסם האירופאי הסתיים בסופו של דבר במפח נפש נגד היהודים של טוטנהאם, אבל הרושם העז עדיין נשמר ברחבי אירופה – אייאקס חזרה.
אם כבר המכונה המשומנת, ההרכב של אייאקס מזכיר קצת פלטת צבעים של צייר צבעים שונים – כל אחד והסגנון שלו, כל שחקן והיכולת שלו בסוף מרכיבים ציור אחד. אם הדרך של אייאקס הייתה ציור, הייתי מגדיר אותו כציור גרפיטי – ציור מופשט שהחופש נותן לך לעשות ואתה בוחר מה לעשות, כך אייאקס נראתה בעונה הזאת.
ובתוך הציור הזה, רבות דובר על שני הכוכבים הצעירים דה יונג ודה ליכט, שעלו מצעירי אייאקס לקבוצה הבוגרת והיו חלק בלתי נפרד מההצלחה בעונה הנוכחית. פרנקי דה יונג כבר חתם בברצלונה תמורת 75 מיליון אירו, גם דה ליכט נמצא בפנקסי הקבוצות הגדולות כשעל פי השמועות הוא בדרך להצטרף לחברו דה יונג ועל פי דיווחים מסוימים גם סיכם את תנאיו בברצלונה. אך יש שחקן שאני מרגיש שלא קיבל את חלקו ולא דובר עליו מספיק – דוני ואן דה בייק – שגם הוא בין הצעירים הבולטים, אך מעט פחות באור הזרקורים. ואן דה בייק בן 22 ערך כבר בשנת 2015 את הופעת הבכורה שלו בקבוצה. העונה השחקן מספר שש כבש 9 שערים בליגה ובישל עשרה, ובליגת האלופות הוסיף ארבעה שערים, כשבלט מול יובנטוס וטוטנהאם.
וכשיש צבעים יש גם צבעי יסוד. דיברתי על הצעירים ובקבוצה המרעננת והצעירה של השנה באירופה הצעירים אכן נותנים את הטון, אך אסור לשכוח את השילוב עם הותיקים – בלינד, שונה והונטלאר.
ההתקפה המחודדת, ההגנה היציבה, הקישור הכישרוני, אך מעל כל הציור הזה שנקרא "אייאקס עונת 2018/2019" עומד צייר, שעד לפני ארבע שנים אימן את באיירן מינכן ב', שמו אריק טן האך, מי שעמד על הקווים בזכייה בדאבל ההולנדי וגם חתום על ההגעה רחוק במפעל הכי נחשב באירופה. טן האך שקידם את מעמד הצעירים בקבוצה, חיזק את ההגנה ושיפר את הכדורגל ההתקפי והיפה שאייאקס משחקת לכל אורך העונה, בתור שחקן כדורגל נדהמתי לראות את הכימייה בין השחקנים, השילוב ביניהם, והמשחק היוצא דופן.
אייאקס סיימה את העונה בליגה ב-15 לחודש עם אליפות דרמטית בהפרש 3 נקודות מאיינדהובן שסיימה במקום השני, גם בליגה הפגינה יכולת של קבוצה מהטופ האירופי. עשרה ימים לפני המשחק האחרון בליגה אייאקס גם זכתה בגביע ההולנדי כשניצחה 4-0 את ווילם בגמר. יש הרבה ביקורות על הליגה ההולנדית ועל התחרותיות או חוסר התחרותיות בה, אבל אני חושב שהמירוץ על האליפות בכל שנה צמוד ומעניין יותר מאשר בליגה הצרפתית למשל. המירוץ בהולנד הוא בין 3 קבוצות עיקריות, אייאקס, פיינורד ואיינדהובן, כל עונה המירוץ נפתח מחדש.
אייאקס לאן?
במהלך העונה בעיקר בליגת האלופות, אייאקס דיברה על התקציב הקטן והנמוך שעומד לרשותה לעומת האחרות. כשהתחילו לסקר את המשחק בחצי הגמר היו מי שאמרו שזהו מפגש יחסית שווה, כי לקבל את ברצלונה או ליברפול זה קשה יותר על הנייר מאשר טוטנהאם, אבל בכל זאת, לטוטנהאם יש משאבים גדולים בצורה משמעותית מאלופת הולנד. אריק טן האך התייחס לתקציב כשאמר: "יש לנו תקציב נמוך משל קבוצות גדולות אחרות במפעל ובאירופה. הפילוסופיה שלנו היא לשים שחקנים מנוסים לצד צעירים והיא מביאה לנו את האיזון הקבוצתי ועוזרת לנו להצליח גם ברמה הבינלאומית".
אייאקס גאה בדרך שלה על העונה הזאת ושמחה מההישגים והתארים. מה יקרה בעונה הבאה? האם הצעירים יעזבו? כרגע מי שנמצא בפנקס ה"לא איתנו בעונה הבאה" הם כאמור פרנקי דה יונג ומתת'יס דה ליכט. עוד מי שנמצאים בסימן שאלה הם ואן דה בייק, זייך ונרס, שהפגינו יכולת נפלאה במפעל האירופי אך עוד לא ידוע לאן פניהם מועדות. האם דושאן טאדיץ' בגיל 30 יעשה מעבר מפתיע, כי לפי הנתונים הוא יכול לשחק בקבוצת צמרת בליגה האנגלית. עוד מועמד הוא השוער אנדרה אוננה שגם הגיע מצעירי אייאקס אל הקבוצה הבוגרת, וכרגע מנצ'סטר יונייטד מסמנת אותו כיורש לדה חאה. מה יעשו הותיקים והמבוגרים? אני משער שהם ישארו בקבוצה ויפרשו בעוד כמה שנים…
יוהאן קרויף אמר פעם: "כדורגל זה משחק פשוט, אבל קשה לשחק פשוט". ובהחלט אייאקס של עונת 2018/2019 משחקת את הכדורגל היפה והמרגש שנראה פשוט, אך מבפנים זוהי מכונה משומנת של שחקנים מוכשרים שחלקם יסיימו את הקריירה בעוד כמה שנים וחלקם הם דור ההמשך של הכדורגל העולמי.
הציור הזה נגמר בזכייה בדאבל ההולנדי, הגעה לחצי גמר ליגת האלופות וקבוצה שחזרה לגדולות – לשנים היפות שבהן שלטה באירופה אם לא בגביע, אז לפחות בצבעים.
