לא מזמן יצא לי לעבור על הטורים שכתבתי לאתר ושם ניתקלתי בטור "כל מה שאני יודע בכדורגל" ובתגובות שמתי לב לאמת מבישה: הבטחתי ללא מעט אנשים שאני אכתוב גם חלק על הכדורגל הישראלי, אבל כמו פוליטיקאי מקומי ממוצע, שכחתי את מה שהבטחתי וכך, במשך יותר מחצי שנה, הבטחותיי נשארו באוויר ללא מענה. אז לאלה שחיכו וגם לאלה ששכחו (שזה כנראה כולם), הנה כל מה שאני יודע על הכדורגל הישראלי.

אפשר לטעות ולחשוב שכל הכדורגלנים בארץ הם אותו דבר, אבל חוקרים בדקו ומצאו שלמעשה יש מגוון מרשים למדי של כדורגלנים בישראל, והנה הם לפניכם:

שחקן הבית נושם את המועדון מגיל 0, יש תמונות שלו יומיים אחרי הלידה בחגיגות האליפות/גביע של הקבוצה, הוא משחק בקבוצת הילדים של המועדון עוד מלפני שלמד ללכת, תמיד יתארו אותו כ"ילד טוב" ש"הקבוצה זורמת לו בדם", שבעתיד הוא יהיה הקפטן ושצריך עוד שחקנים כמוהו בכדורגל שלנו. למרות כל מה שנאמר למעלה, ביום שהוא יקבל הצעה מאירופה הוא יעוף מפה על טיל.

הליגיונר הוא שלב שכמעט כל כדורגלני ארצנו עברו דרכו. זה מתחיל כשהוא מקבל הצעה, בדרך כלל מבלגיה, יוון או קפריסין, הוא מגיע לשם בכל תרועה כשעיתונאים מנסים להסביר למה בעצם זה מועדון אדיר ואנחנו סתם מזלזלים. את ההמשך כולם מכירים: הוא בקושי משחק ופרשנים מקומיים מספרים שזה הזר הכי גרוע בהיסטוריה של הקבוצה, הוא עושה ראיון בארץ שבו הוא מסביר שיש לו מקום בנבחרת וסתם יש פה שנאה לאלה שמשחקים בחו"ל, למרות שבתכלס הוא עדיין לא משחק ומקווה שאנחנו לא זוכרים את זה, ובסוף הוא יגיע לארץ עם חוזה גבוה בטירוף וכדורגל לא משהו. כמובן שזה יכול להיגמר אחרת, אבל בשביל כך תצטרכו לעבור לסעיף הליגיונר המצליח.

ילד הפלא נחשב להבטחה גדולה מאז קבוצת הילדים, זה גם הגיל שבו סוכן ערמומי שם עליו את העין ומשם הקריירה שלו רק התדרדרה. הסוכן הצליח לדחוף אותו לנוער של באיירן בעזרת קומבינות והבטחות שזה "תומאס מולר הבא", באחד מהאימונים הוא הצליח להיכנס לאותו פריים עם רוברט לבנדובסקי וזה היה שיא הקריירה שלו. כמובן שבבאיירן עלו על הבלוף והתחילו לשלוח אותו בהשאלות לטיז אל נאבי עד שנגמר לו החוזה והוא שוחרר. במקרה הטוב הוא חזר לארץ והפך לכדורגלן לגיטימי בליגת העל, במקרה הרע הוא הפך לטרגדיה שעושים עליה תחקירים בערוצי החדשות.

לפרח השכונות יש כינוי קבוע: "הילד", גם בגיל 30. זה סיפור יפה על שחקן שלא ממש הצליח להתברג בליגת העל, אז הוא מצא את עצמו באחת הליגות הנמוכות. האוהדים חולים עליו, במועדון בטוחים שהוא יכול להגיע הכי גבוה שרק אפשר, אבל המזל לא לצידו. עד שיום אחד מאמן בליגת העל יעשה ג'סטה לחבר שלו ויתן לשחקן לעשות אימון אחד עם הקבוצה, אימון שבו הוא כמובן ירשים מאוד ומשם העלייה תהיה מטאורית. שערים מכריעים, בישולים אדירים, שדרנים מהללים ופרשנים שבכל שער שלו יזכירו שהוא הגיע מליגה א'. אגב, הקלטנו איתו פודקאסט.

הקפטן הפך עם הזמן לחלק אינטגרלי במועדון, הוא מצטלם ברחוב עם אוהדים, מבקר באימונים של קבוצת הילדים. כולם מעריכים ומעריצים אותו, ועם סיבה: הוא אינטליגנטי, רהוט, מדבר עם עיתונאים ואוהדים ברשתות חברתיות (ואפילו נתן לי פעם לייק על טור שפרסמתי), אבל אל תשכחו פרט אחד קטן: הסיבה שהוא במועדון כל כך הרבה זמן זה, ובכן, כי לא היה לו שום מקום לעבור אליו.

הכוכב הוא כנראה השחקן הכי מדהים שראיתם בחייכם. הוא בועט אדיר, עם מסירות מרהיבות ודריבל קטלני. אבל יש לו בעיה קטנה אחת: הוא פשוט ילד חרא. הוא שחצן, לא מקצוען ושם זין על הכל. זה הדיסוננס הכי גדול שקיים בכדורגל, מצד אחד זה שחקן שהייתם רוצים לראות כמה שפחות בכדורגל, הוא יוצא למועדונים בלילה לפני משחק, לא מתייחס בכלל להנחיות של המאמן, מרגיש שכל העולם קטן עליו, ממש לא שחקן שהייתם רוצים שהילדים שלכם יעריצו. מצד שני, כל פעם שהוא נוגע בכדור אתם מרגישים שאלוהים נגלה אליכם ולא הייתם רוצים שהוא יעזוב את הקבוצה בחיים, בעיה.

הליגיונר המצליח הוא הסוג הכי נדיר של שחקן בכדורגל הישראלי. כמו הלגיונר הוא עוזב לאירופה אחרי עונה סבירה פלוס בארץ, רק שבניגוד אליו הוא לא חוזר אחרי שנתיים אלא נשאר, ונשאר, ונשאר. האוהדים מעריצים אותו, הוא נכנס לנבחרות העשור של הקבוצות שבהן הוא נמצא ומשחק עם שחקנים ברמות הכי גבוהות שיש. לפעמים הוא גם יפרוש באירופה ובמקרה שלא, הוא יעשה חזרה מרגשת ומשמעותית לארץ (יש גם מקרים שזה לא זה ולא זה, אבל עזבו).

לסיכום, אני מאחל לכולם חזרה כיפית ומרגשת לכדורגל שלנו שכל כך התגעגענו אליו.