כשראיתי את צווחות השדר וקפיצות עשרות אלפי אוהדי מצרים שבאו לאחר כיבוש הפנדל של סאלח שהוביל לעליית מצרים למונדיאל חשתי החמצה. החמצה שאני לא חוויתי אירוע מדהים כזה.
אני לא מאלו ששונאים ומאוכזבים שמדינת אויב (בדימוס) שלנו מצליחה בספורט. להיפך, אני שמח. אני יודע שזה הדבר שירחיק כל אבק שריפה מהמזרח התיכון החרוך ממילא.
אני מאוכזב מזה שאנחנו, מדינה כל כך מצליחה בכל כך הרבה תחומים, "נווה מדבר" כפי שכינה אותה מרטין לות'ר קינג ז"ל עוד בשלהי ה-60', מדינה שהספורט האהוב עליה בהפרש ניכר מהבא אחריו הוא כדורגל – לא מצליחה להקים דור זהב אחד לרפואה.
כן, תמיד היה לי חלום (אם כבר לות'ר קינג) ש"נעלה לטורניר גדול". חלום שמתנפץ אחרי כמה משחקים גם בבתים ש"חייבים לעלות".
אז התפכחתי קצת: אין לי חלום. לפחות לא בעשור הקרוב.
לא אכפת לי את מי נקבל במוקדמות יורו 2020, איזה ניצחון ענק נעשה במוקדמות מונדיאל 2022. לא אכפת לי כי אני סמוך ובטוח שבסוף נדפוק את זה. סיבות למדוע זה יקרה לא חסר אז נדלג.
לכן אני מציע קונספט חדש: מונדיאל 2030, הנה אנחנו באים!
במונדיאל 2030 לא יהיה בניון, גם לא יהיה מנור סולומון כנראה. לא יהיה אף אחד. יהיה את הילד הקטן שמשחק עכשיו מתחת לבניין שלכם, זה עם החלום.
ואתם יודעים? זה יהיה קל להגיע אליו. אם נדע לנקות קצת את הלכלוך מסביב זה יהיה כל כך קל.
צריך לעשות כמה צעדים כדי שזה יקרה:
1) המוסד שמעסיק הכי הרבה עובדים במדינה זה… צה"ל (תודו שאתם מופתעים).
צה"ל צריך להיות מודל לחיקוי למדינת ישראל בכלל בדרך הטיפול שלו בבעיות ובפתירתם אחרי שנים, אבל עזבו מדינה – בואו נדבר כדורגל:
אלישע לוי קיבל לשנה שבה אימן חמישה משחקי נבחרת 780,000₪. אני חושב שהיה עדיף לחלק את השכר הזה בין שישה או שבעה מאמנים שילכו לקבוצות הנוער ויקחו את השחקנים הטובים לנבחרת מלוכדת מגיל צעיר. את הנבחרת הזאת ישלבו באחת מהליגות הצעירות כפי שעושה סין באנגליה ויקנו לה שיטת משחק עם חשיבה קדימה. מתקן לזה כבר יש: בית הנבחרות בשפיים.
נניח ובמחלקת הנוער של בית"ר טוברוק משחקים שני יהלומים. אני די בטוח שבמגרש חסר הדשא שם הם לא יהיו כדורגלנים גדולים.
למה שהנבחרת לא תחתום חוזה עם המועדון שהיא לוקחת את השחקן תחת חסותה ובמקרה של מכירה עתידית הקבוצה תקבל 30% מערך המכירה למשל? איזו קבוצה לא תרצה לעשות את זה? איזה שחקן לא ירצה את זה?
2) לגדל ספורטאים זה לא תפקיד קל. לא לומדים את זה בשיעורי הספורט מהגרועים במערב, לומדים להיות ספורטאים דווקא בגיל 18, ביחידות קרביות שמגיעים אליהן מאהבת המולדת. אני די בטוח שהסכם כלשהו בין המדינה לצבא על עבודה לחייל שיהיה מאמן כושר שנתיים לאחר השירות – מבחירה כמובן – במשכורת סבירה עם שעות נוחות יכולה לעזור לילדים להיות יותר ספורטאים מאיך שהם כיום. אני בטוח שהרבה חיילים ירצו את זה. דבר כזה יפתח את היכולות הגופניות של הצעירים שלנו. היום זה דבר קריטי בהתפתחות כדורגלן.
3) שמעתי על כך שחברות הייטק ישראליות ביקשו מקבוצות שישתמשו בכליהן בתקופת ההרצה אך הקבוצות סירבו (…). להתאחדות יש הרבה מאוד כסף וצריך לשים אותו שם, אצל הילדים והנערים. ללמד אותם טכניקות משחק מתקדמות ולפתח ילדים חכמים ומפותחים לכדורגל. זה לא יעלה הרבה וזה בר השפעה אדירה.
***
בקבוצת ה-NBA של פילדלפיה אומרים "תאמינו בתהליך", אז אני גם מבקש מכם, ובעיקר מההתאחדות לכדורגל: תאמינו בתהליך.
אני בטוח שדבריי חסרים הרבה מן הספר. בטוח שיש עוד שיטות אב לגדל דור צעיר שיהיה מוכשר לעתיד. בטוח שאם ירצו לעשות משהו הם ימצאו אנשים טובים יותר ממני לזה. אבל בבקשה, תעשו. שחררו אותנו מהמועקה הנוכחית. אני מוכן לסבול מנבחרת נוראית עם עתיד ורוד. זה בטוח יותר טוב ממה שקורה עכשיו.
מונדיאל 2030, איפה שלא תהיה, אנחנו על הראש שלך :).
