טעם גן עדן

// מאת רותם אברמוביץ

אגדת עם חסידית מספרת על רב שנפטר והגיע לעולם הבא, שם הוזמן לבחור בין גיהנום לגן עדן. בחדר אחד ראה שולחן עגול, עליו ניצב תבשיל מהביל ומגרה, ומסביבו יושבים אנשים רזים, עצובים ומדוכאים, אשר לידיהם כף עם ידית ארוכה במיוחד שמנעה מהם להגיש את האוכל לפיהם. החדר השני היה זהה לחלוטין, אותו השולחן, אותו התבשיל, אולם האנשים היו שמחים, עליזים ומדושני עונג, וזאת מפני שלמדו להאכיל אחד את השני.

סמפאולי, ארגנטינה
Via FIFA World Cup Facebook page

האגדה מזכירה את מצבן של הנבחרות הדרום אמריקאיות, הנמשלות לגיהנום הגורם לקיבעון מחשבתי ומונע מהן הצלחה. בעוד רוב השחקנים מנבחרות דרום אמריקה משחקים באירופה תחת מאמנים אירופאיים מתקדמים, המאמנים הלאומיים במדינתם מיושנים וחסרי נסיון בזירות האיכותיות. מאמן ברזיל צ’יצ’ה, מעולם לא אימן קבוצה באירופה וכל נסיונו מסתכם בליגה המקומית. גם חוזה נסטור פקרמן, שהדריך את קולומביה, מעולם לא אימן מחוץ לגבולות היבשת. אוסקר וושינגטון טאבארז המבוגר והחולה אמנם אימן כמה שנים ב’סריה אה’ במילאן ובקליארי, אך זה אירע אי שם בשנות התשעים. ואילו חורחה סמפאולי שפוטר השבוע, אימן עונה אחת בלבד באירופה, בסביליה לפני שנתיים.



שני מאפיינים בולטים במונדיאל שהסתיים השבוע לנבחרות דרום אמריקה: הראשון הוא הסתמכות יתר על כוכבים, דבר שבא לידי ביטוי באופן מובהק בהתנהלות מסי וניימאר. השני הוא כשלים מקצועיים בניהול ובשיטת המשחק שהתבטאו באי סדר במגרש, חילופים שבלוניים ועדיפות למהלכים אישיים על פני קבוצתיים. אם דרום אמריקה רוצה לחזור ולזכות בגביע העולם, עליה לעבור שינוי תפישתי שיכלול פתיחה של השוק למאמנים בכירים מאירופה, בכדי שידריכו נבחרות. היבשת זקוקה נואשות לסדר אירופאי וכך, בדיוק כמו במשל, שחקניה הכשרוניים יוכלו להאכיל אחד את השני ולחזור לגן העדן של הכדורגל.

קוטיניו, ברזיל
Credit to “FIFA World Cup” Facebook page