חלום של משרה

“בחור בן 16 שיחק במנג’ר עוד ועוד ואז קיבל הצעה לעבוד בסקאוטינג של פלימות’ ארגייל. חלום” הכותרת הזו שפורסמה השבוע הניעה אותי לסדרת מחשבות בנוגע לעתידי המקצועי. כיום אני בן 34, רו”ח בחברה, לאחר מסלול לימודים מלא ייסורים ביחד עם שנות התמחות בשכר עלוב ואין סוף שעות ביקורת, אני סוף סוף משתכר בסדר.

אין לי ספק שמשחק המנג’ר האהוב על כולנו שנידון באתר הזה לא מעט, סיפק למרבית המשחקים בו הרגשה שהם בתפקיד רם ומנהלי תקציב ענק של משרת חלומותיהם, הרי זה ברור שכל אחד מאיתנו חולם, חלם וממשיך לחלום להתפרנס מעיסוק בענף הספורט האהוב עליו, על אחת כמה וכמה כשזה מגיע עם תהילה ואהדה חוצת גבולות (אני מתעלם לגמרי מהעובדה שתפקיד המאמן או המנג’ר בישראל לא מביא איתו אושר לאורך זמן).

המחשבות השונות הללו גרמו לי לחלום על הג’ובים הכי חלומיים שיש (הסדר אקראי):

  • סקאוט – אין דבר יותר אדיר מלקבל תשלום עבור טיסות לחו”ל וצפייה בשחקני כדורגל. מה צריך יותר מזה? אומנם לעיתים, בשביל להצליח לאתר מציאות גדולות צריכים להגיע לחורים נידחים אי שם באיסלנד או בוסניה, אבל כחלק מהחובבנות הישראלית אין בארץ הקודש מחלקות סקאוטינג רציניות. הרי אפילו לאלון חרזי קראו בשלב מסוים “ראש מחלקת סקאוט” (מחלקה שמנתה איש אחד), אבל לא זכור לי שהמאמן התורן לקח שחקנים על פי המלצתו. כיום במועדון מסודר צריכה להיות רשימת שחקנים ארוכה של מועמדים לכל התפקידים בכל הגילאים. קחו לדוגמא את פורטו או סביליה, כאשר המועדונים הללו מוכרים את מיטב הכישרונות שלהם, הם מיד מגיבים בהחתמה של שחקן מחליף בעל אותו DNA של המועדון. היתרונות – שכר טוב, מטייל בעולם וצופה במשחקים, לא סופג קללות ומוזכר ביציעי הקבוצה וגם אף אחד לא מחכה לו ליד הבית, אבל קיימת אחריות מקצועית על שחקנים שהוחתמו בהמלצתך.
    football_scout
    Credit: http://blog.fieldoo.com/2012/12/who-is-a-football-scout/
  • מאמן אירופאי – משרת החלומות, אומנם אתה עובד שמונה ימים בשבוע, שני אימונים ביום, תדרוכים טקטיים, צפייה ביריבות והכנות ביחד עם צוות האימון, ישיבות עם הסטיסטיקאים ופגישות שוטפות עם המנג’ר והמנהלים השונים. בהחלט מדובר בעבודה קשה ותובענית אבל אתה חי ונושם כדורגל. יתרונות – השכר טוב ואתה סלב. חסרונות – אם הקבוצה לא מצליחה, ביציעים יתחילו לקלף לך את העור והעיתונים ישחטו אותך ואף בשלב מסוים האוהדים עלולים לחכות לך ליד הבית.
  • מאמן ישראלי – אין תכנית עבודה מסודרת היות וסביר להניח שחוזה העסקה שלך לשלוש שנים יסתיים אחרי שלושה מחזורים (לפחות הרווחת מחנה אימונים בחו”ל בתחילת עונה הכולל קזינו ונערות ליווי). אתה נמצא במקום טוב על הדשא וצופה במשחקים בחינם, שכר די טוב ביחס להשקעה שלך, לעומת זאת מעמדך נמצא בסכנה עוד במסיבת העיתונאים שהכריזו על המינוי שלך (במיוחד אם לבוס שלך קוראים אלי טביב או יואב כץ) , האוהדים ימררו לך ולבני משפחתך את החיים במקרה שהקבוצה לא מצליחה וכנראה שכל מיני סוכנים יציקו לך שתשלב את השחקנים שלהם.
  • Director of football – באירופה בד”כ התפקיד החזק במועדון ועל פיו יישק דבר. תקציב, סגנון משחק, בחירת מאמן וניהול מו”מ מול שחקנים. בישראל פרט לג’ורדי ואולי קרלסן, לא קיים בכלל היות ובישראל הבעלים מעורב ישירות מול המאמן ולא מעוניין להפקיד את הבייבי שלו בידי מישהו אחר. תכלס זה כאילו לקחו את משחק המנג’ר למציאות. אתה קונה, מוכר וקונס שחקנים (No Reason) או שולח אותם בבושת פנים לסגל ב’, לא מגיע לאימונים והמשחק רץ במהירות של דקה. היתרונות – שכר גבוה, חליפות וטיסות “עבודה” לניהול מו”מ על שחקנים, במדד האחריות יגיעו אליך רק אחרי שהקהל והתקשורת הרגו את המאמן (בארץ תמיד ידרשו את ראשך כבר אחרי ההפסד הראשון, או שאולי המאמן שלא מרוצה מזה ששמו אותך על הראש שלו ישתמש בעיתונאי החצר שלו כדי להיכנס בך).
    טור-כריסטיאן-קרלסן
    Credit to “Maccabi Haifa FC” Facebook page
  • מנהל טכני – אמור לדאוג לצד הטכני במועדון. נשמע מצוין, אחלה תפקיד. מה זה אומר?? לפי מקורות יודעי דבר (לא רק ויקיפדיה), מנהל טכני צריך להיות יותר מעורב מול המאמן, להיות נוכח באימונים ולקיים פגישות עם המאמן ולמנוע טעויות הנובעות מחוסר ניסיון. הרי יש לי ניסיון של אלוף אירופה ו- 10 שנים כמאמן פרוג’ה וקדנציה מרשימה מאוד עם פרנקפורט הכוללת זכיות בצמפיונס ליג. היתרונות – שכר גבוה, פחות טיסות ויותר אימונים ופגישות עם המאמן, במדד האחריות נראה לי שהקהל לא מקלל אותך ויש הרבה מטרות הרג לפני ה”מנהל הטכני”, (בסיכומו של עניין לא יחכו לך בשום שלב ליד הבית).
  • מנהל ספורטיבי – מה זה?!?? כמו מנהל טכני רק לבוש באימונית וצריך להתאמן קצת בשביל לשמור על גזרה ספורטיבית.
  • נשיא כבוד – תפקיד ייצוגי, מקבל מקום ביציע הכבוד, בד”כ בגיל מתקדם ולא זוכה לשכר, אולי תווי שי לחג. היתרונות – מעין בית גיל זהב ממש יוקרתי סטייל “אחוזת ראשונים”, לא באמת מקבל החלטות, לפעמים ברגעי משבר יורד לדבר עם האפסנאי ובד”כ לא זוכה לקללות מצד הקהל בשום מצב. הייתי שמח לג’וב הזה לעת זקנה. או אפילו מחר.
  • מנג’ר ארסנל – דמיינו שאתם פותחים עונה במשחק המנג’ר, בתחילת המשחק מוגדר לך יעד ואתה לא עומד בו בערך ב-18 שנים מתוך ה-20 שאתה משחק. עכשיו לאורך כל ה-20 עונות הללו ההנהלה והקהל מביעים תסכול כלפיך, אבל אתה חסין מפיטורים, ממש שקול לעובד נמל או חברת חשמל (דור א’).
    Arsène Wenger
    Credit to: Wikipedia
  • נשיא פיפ”א – שכר גבוה, ארוחות, מסיבות, קוקטיילים, סמים ובחורות. אין ועדת ביקורת פנים, אין נהלים, לא חייבים לספק הסברים על כלום, מזומנים מתחת לשולחן ועל השולחן. שחיתויות, כניסה למשחקים והשתתפויות בטקסי הענקת גביעים.
  • נשיא אופ”א – שכר גבוה, ארוחות, מסיבות, קוקטיילים, סמים ובחורות, אין ועדת ביקורת פנים, אין נהלים, לא חייבים לספק הסברים על כלום, מזומנים מתחת לשולחן ועל השולחן. שחיתויות, כניסה למשחקים והשתתפויות בטקסי הענקת גביעים.
  • יועץ מנטלי ישראלי – מה קשה בלהגיד “אנחנו עוד לא בנויים מנטלית בשביל להעפיל לטורניר גדול, אנחנו בתהליך”?
  • מאמן הנבחרת הצעירה של ישראל – ג’וב זמני שקול ל”לחתום בלשכה” עד שחוזרים לאמן בליגת העל. מקבלים שכר על יום עבודה אחד בחודש. אין תכנית עבודה ואין יעדים ובד”כ גם אין קהל שיקלל אותך פרט להורים של ה”כוכבים”.
  • פרשן ושדרן כדורגל מקצועי – מדהים, משלמים לך על לראות כדורגל במקום מצוין, אתה על הדשא מרגיש את האווירה של המשחק, עושה סלפי עם שחקנים. יתרונות – אוהדים לא מקללים אותך (אני דווקא כן מקלל את הפרשנים) ולא מחכים לך ליד הבית, אומנם נדרשת הכנה למשחקים ולמידת המערכים ונתוני רקע, אבל זה עדיין חלום לקבל כסף על לדבר על כדורגל, גם ככה אני עושה את זה כל היום. נראה לי שהשכר לא ענקי, אבל עדיין מדהים.
  • פרשן ושדרן כדורגל לא מקצועיים –  כמו אלו המקצועיים רק שאלו ממש שמים ז%$% על הצופים, טסים לחו”ל למשחקים מרכזיים, מטיילים ועושים קניות, לא מתכוננים למשחק ומגיעים שעה לפני המשחק ונהנים מהחיים הטובים, לא בודקים מה שהם אומרים ובעיקר גורמים לנו לאכול את הלב.

על ההבדל בין שני האחרונים אפשר לקרוא במדור דירוג הפרשנים



טופ 2 –

  • פרשן כדורגל לא מקצועי ומבקר מסעדות – פסגת העולם. אתה “אוכל חינם” תרתי משמע וחי את החלום.
  • סוכן שחקנים ישראלי – בעיני הג’וב הכי קטלני שיש. כמו בעגלות של מוצרי ים המלח בחו”ל אתה מוכר מוצרים זולים לגויים בחו”ל תוך הבטחות שווא למימוש פוטנציאל. המחירים מופקעים ואתה דואג לאינטרסים של השחקנים שלך בכך שאתה מסביר להם שזה טוב לקריירה שלהם לשחק איפה שמשולמת לך עמלת סוכן הגבוהה ביותר. אתה גוזר קופון אדיר בכך שאתה מוציא שחקן ישראלי בינוני אחרי רצף של חמישה משחקים סבירים בליגת העל לחוזה ענק בבלגיה בגנט או בגנק (מה ההבדל?) או באוסטריה ולאחר שלוש עונות בהם השחקן שלך מיובש על הספסל וכבר לא יכול לרוץ ספרינט אתה גוזר עוד קופון על החזרת השחקן “הביתה” לאחת הגדולות בליגה. בישראל אתה יכול גם לשלב גם פרשנות במשחקים שבה אתה יכול לקדם שחקנים שלך ולכלך על שחקנים שחתומים אצל הסוכן המתחרה. זאת משרת החלומות האמתית.
    Dudu Dahan Scout Push
    Credit to : Scout Push (Dudu Dahan) Twitter Page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!