ואנחנו שניים, האויב שהוא חבר – סיכום העשור של מסי ורונאלדו

לשאר הטורים המעולים לסיכום העשור

זה היה ערב יום השואה, שנת 2017, ובזמן שפה זכרנו ולא שכחנו, בספרד נערך אחד ממשחקי הכדורגל הגדולים בעשור האחרון, הקלאסיקו. ברצלונה הגיעה לאותו משחק בברנבאו כשהיא מפגרת אחר ריאל המובילה ב-3 נקודות ועם משחק יותר, בידיעה שכל תוצאה פרט לניצחון והיא יכולה להגיד להתראות לאליפות, ובלי ניימאר המורחק, מול הקבוצה הלוהטת באירופה נכון לאותו זמן, זה היה אתגר של ממש.

ריאל מדריד, בייל, ברצלונה, אינייסטה
Credit to "LaLiga" Facebook page


במחצית התוצאה הייתה 1-1 משערים של קאסמירו ומסי, תוצאה ששמרה על המצב הקיים, בדקה ה-72 ראקיטיץ' העלה את ברצלונה ליתרון שהחזיר אותה לתמונה, אך בוטל בגלל שער שיוויון של חאמס רודריגז בדקה ה-85, ואז, בתוספת הזמן, קרה הרגע הגדול. סרג'י רוברטו קיבל את הכדור קרוב לרחבתו, רץ כ-40 מטר ומסר לגומש, וזה מסר לאלבה שמצא את מסי ברחבה שכבש, 3-2. חלום האליפות עדיין בחיים. למחרת כבר כל האינטרנט היה מלא בתמונות של השחקן הארגנטינאי מנפנף בחולצתו מול אוהדי ריאל המתוסכלים, אוהדי ברצלונה התמוגגו מהשחקן שהשאיר את קבוצתם בחיים והראה את גדולתו בפעם המי-יודע-כמה. חודש אחר כך כל התמונות הרגישו חסרות משמעות כשהנמסיס רונאלדו הניף גביע האלופות, אחרי שזכה באליפות כמובן.

אז מי יותר גדול, מסי או רונאלדו? זאת שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו כבר עשור, החל מאותו גמר ליגת האלופות ברומא ב-2009, שם ניצבו לראשונה שני הנפילים זה מול זה והציגו לנו את הקרב האולטימטיבי, את מה שיהפוך להיות תמצית הכדורגל במשך כמעט 11 שנה. השאלה מי יותר גדול פיצלה את אוהדי הכדורגל למחנות, אבל גם את השחקנים. מצד אחד היו מסי, צ'אבי, אינייסטה, סוארז, ניימאר, פפ, בוסקטס פיקה ועוד רבים וטובים, בעוד שבצד השני עמדו רונאלדו, בנזמה, די מריה, ראמוס, מרסלו, מוריניו, זידאן ועוד רבים וטובים לא פחות.

 

זה היה קרב שפיצל את הכדורגל בתפיסות שלו: מה אנחנו מעדיפים? אליפות או את ליגת האלופות? דריבל יפהפה או ניצחון בקלאץ'? רצון לשחק בצורה הכי יפה ואומנותית שיש או מנטליות ווינרית בכל מצב? לשחק או לנצח? זו הייתה יריבות שפיצלה את הכדורגל בכללותו, השאלה הייתה האם אפשר לקשר את זה למסי ורונאלדו או שלא? כי אם לא, אז הרי שזה לא מעניין. ניצחון של ליון על טולוז היה מוכיח (איכשהו) את גדלותו של מסי, בעוד שהשלושער של לבנדובסקי נגד דיסלדורף, בוודאי מסביר למה רונאלדו הוא הטוב ביותר.

ובעיקר, זה היה ויכוח מעייף. הוא היה לעוס, טחון ובעיקר מטומטם. דיונים אינטלקטואלים בסוגייה הם כמובן לא חלק מהשיח ומה שנשאר זה ממים, גיפים וכינויים דבילים כמו "הדחקן הטוב בהיסטוריה" או "המקיא הסדרתי". זה כבר ויכוח שנמאס ממנו, ואולי בגלל זה הוא נגמר. כי בסוף למי יש כוח להתווכח על אותו דבר במשך עשור, בטח שהשחקנים לא משחקים באותה ליגה, ולשניהם יש ירידה ביכולת, גם אם היא לא תמיד מורגשת.

ועכשיו, כשנגמר העשור, זה הזמן להסתכל אחורה על היריבות הזאת, זאת שהחזיקה את הכדורגל בעשור האחרון, זאת שהביאה עונות בלתי נשכחות, שערים אדירים, שיאים שלא יאמנו. זה הזמן להבין שאולי כל הזמן הזה טעינו, ובסוף זה לא משנה מי יותר גדול, זה לא היה עשור של שחקן אחד, אלא של שניים שהם מין ישות אחת, כזאת שמנוגדת אבל משלימה, מלאת שנאה אבל גם הערכה, כי בסוף זה יזכר כעשור של מסי ושל רונאלדו. ואולי הגיע הזמן להסתכל אחורה ולאמר:

מסי, רונאלדו, הייתם אדירים, אבל זה הזמן להמשיך הלאה

מסי ורונאלדו
Via La Liga Facebook Page

3 תגובות

  1. החלום שלי הוא שבעוד מספר שנים, מסי ורונאלדו יערכו מסיבת עיתונאים משותפת שבה הם יודיעו על פרישה, ביחד. סיומת נפלאה ליריבות שרק הרווחנו ממנה, וככה גם ניפטר מעוד דיון בסגנון "מי שפרש קודם יותר גרוע".
    אבל, כמובן, זה בגדר חלום.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      למה שיפרשו ביחד מסי קטן ממנו בשנתיים יש לו עוד לפחות 3 שנים לשחק עד גיל 35 רונאלדו כבר בן 35 עוד מעט אנחנו רוצים להנות ממסי עוד מהגאונות שלו

  2. ענק הטור הזה וזה גם נכון מאוד תודה להם וזה עשו לנו עשור מושלם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *