הרבה יותר משמינית גמר – לקראת טוטנהאם יובנטוס

שעה מאוחרת, יום עמוס וגדוש לפני מחר, אבל אי נוחות שכזו לא חוויתי כבר הרבה זמן. זה לא הזמן לכתוב, זה הזמן לישון. אבל אני לא מסוגל, פשוט לא מסוגל, חייב להוציא. בדכ לוקח להוציא ממני טור 3 חודשים, פרויקטים, דברים לעומק, לרוחב, לחתוך, טקטיקה שמקטיקה, מסעות, וידאו, תמונות, גרפים, ניתוחים, חיתוכים. בלי זה זה לא טור שלי, גם אני לא מרגיש ככה. אוהב לעשות עד הסוף. אבל את זה? את זה אני כותב ב– 40 דקות.

אתר הזווית בחסות טיקטיק

למעלה משבוע התחושה באויר, זה קצת הזוי. מה הביג דיל? זה לא דרבי, לא ארסנל לא צלסי, גם לא ליברפול או מאנ. יונייטד. זה אפילו לא משחק על גביע או תואר, לא מכריע ירידה. בסדר, משחק נוק אאוט בליגת אלופות, שמינית הגמר – אכן מעמד מכובד, אבל סך הכל, עוד משחק לא? אז זהו שלא!

בעיני חד משמעית מדובר כאן באחד המשחקים החשובים של טוטנהאם בשנים האחרונות. כן, היינו כבר ברבע הגמר כשגברנו על איטלקית אחרת, מילאן בימי גארתבייל העליזים. אבל הפעם זה משהו אחר, הפעם אנחנו מבינים שאנחנו כאן כדי להישאר, שזו לא הבלחה חד פעמית, שאנחנו רוצים להצטרף למועדון הטופ של אירופה. לכן, אחרי שבשנה שעברה צחקו שאנחנו כאן כדי להשתתף במפעל אבל לא לעשות קולות רציניים, השנה הגבנו יפה בבתים. אבל מה זה יבדיל אותנו מהיריבה השנואה ארסנל אם נודח בשמינית הגמר?

זה לא יהיה סוף העולם אם נודח זה נכון, אבל ההזדמנות כאן עצומה. לא רק בגלל תוצאת החוץ (שלמען ההגינות והיושרה הושגה נגד חצי הרכב ראשון של יובנטוס), אלא בגלל שזאת הזדמנות ליצור את המסורת, ליצור המשכיות במפעל. ואת הדבר הזה ניתן להשיג, רק בדרך הקשה. את הנסיון שיצברו היום החניכים של פוצטינו אפשר לקבל רק דרך הרגליים. זה לא היה מקרי שרעדנו ב-10 הדקות הראשונות בטורינו. וניצחון בקרב הזה יהיה צעד עצום למהלך הכללי שהמועדון הזה עובר מאז השתלט עליו דניאל לוי אי שם בתחילת שנות ה– 2000 בכלל, ולשנותיו של פוצטינו בפרט.

טוטנהאם הוטספרס
חברה קבועה במועדון העילית של אירופה. Credit to “Tottenham Hotspur FC” Facebook page

נעשה רגע עצירה מסחף הרגשות (נו בכל זאת אי אפשר בלי איזה מחקר וסטטיסטיקה טובה), ונקפוץ לסוגיה כואבת לאוהד האנגלי. סוגיית הפנדלים של נבחרת אנגליה. האנגלים לא ניצחו מעולם בדו קרב פנדלים במסגרת הטורנירים הלאומיים. זה בלתי נתפס. בועטים אדירים כלמפארד וגרארד כולם החמיצו ברגעי האמת. הם הבקיעו עשרות פנדלים בקריירה, באחוזים נהדרים, אבל בטורנירים הגדולים כשלו פעם אחר פעם. המחקרים מראים שיש קשר פסיכולוגי מאוד חזק בין העובדה שקבוצה הפסידה בעבר בדו קרב הפנדלים לבין הסיכויים שלה להבקיע פנדל בדו קרב הבא. כמה חזק אתם שואלים? הרי הנתונים:

ישנם 66% סיכוי שהבעיטה תהפוך לשער במידה וזו קבוצה שהפסידה בפעם הקודמת שלה, לעומת 86% לקבוצה שניצחה. לא פלא שהאנגלים כשלו פעם אחר פעם, זה ישב בראש ובשפת הגוף שלהם. זכור לכולם אותו דו קרב פנדלים במונדיאל 2006 בין אנגליה לפורטוגל, שבו שלושת הבעיטות של האנגלים לא נכנסו, שפת הגוף של שני הבועטים הראשונים למפארד וקאראגר שחקנים עתירי נסיון ומעמדים הראתה שהם מרגישים את הכובד של מעולם לא ניצחנו בפנדלים“. הם הפנו את הגב לשוער (ולא הלכו לאחור כשלקחו את התנופה), הם הססו כשנגשו לבעיטה, ובעיקר היה ניכר שאינם יודעים לאן הם רוצים לבעוט.



ובמעבר חזרה לטוטנהאם, אז אני לא יודע אם מחר נגיע לפנדלים, לא זו הייתה הכוונה של כותב שורות אלו, אלא רק לשים באותיות של קידוש לבנה את חשיבות המשחק. כיוון שאם טוטנהאם רוצה להתחיל לעבור שלבים במפעלים האלה, היא חייבת ללמוד לעשות את זה. אפשר להיות קבוצת ליגה מצוינת, אבל בנוק אאוט הסיפור הוא אחרזה דבר אחד לנצח את ריאל מדריד ודורטמונד בשלב הבתים, אבל זה דבר אחר לגמרי לעבור את סגנית אלופת אירופה בנוק אאוט. זו יכולה להיות הזדמנות אדירה לרכוש את הנסיון שכל כך חסר.

מה שיכול קצת להדאיג אותנו אוהדי טוטנהאם, היא העובדה שספגנו בבית במהלך שלב הבתים ובמשחקי נוק אאוט אחד הדברים החשובים ביותר הוא לשמור על רשת נקיה במשחקי הבית. זו חכמה קטנה להגיד את זה עכשיו אחרי תוצאת המשחק הראשון, אבל אני חושב שהכוונה ברורה, כיוון שאין זמן לתקן במשחק נוק אאוט.

אז כן אני לא רגוע, אני בקושי מצליח להתרכז ביומיום הגם ככה עמוס שלי. המון מחשבות, מי הכי חשוב מחר, האם זה דמבלה ששלט במשחק הראשון, וכשהוא טוב הקבוצה טובה? אולי בכלל ריכוז של חוליית ההגנה (והשוער שברוך השם יודע לפשל ברגעים קריטיים)? אולי זה בכלל כריסטיאן אריקסן הנפלא שעושה קסמים מקדימה וכשהוא מתפקד ההתקפה קטלנית? או יונג מין סון הסילון שעם מתפרצת יכריע את ההתמודדות, או בכלל דלה אלי ושגעונותיו כי כשהוא מבריק זה באמת מיוחד?

Image may contain: 2 people, outdoor
קיין ודייר. שני מפתחות בשני צידי המגרש. (credit to “Harry Kane” facebook page)

ניחשתם נכון. אני כל כך צפוי. זה כמובן אריק דייר. מי? אולי אני מדבר שטויות? הוא כרגיל בחירה הרבה יותר אפרורית ולא טריויאלית. אריק דייר. הוא היה ויהיה המפתח למעברים הטקטיים תוך כדי המשחק. אלגרי מתכנן 3 בלמים? אין בעיה דייר ירד לעומק. אלגרי ירצה לנסות להשתלט על מרכז המגרש? אין בעיה, דייר עולה קדימה. אלגרי ישלח את דיבאלה הקוסם הארגנטיני לכשף אותנו? אין בעיה, נדביק לו את אריק דייר. אני בוחר בדייר כמפתח למשחק מחר, כי זה משחק שצריך לדעת לשחק על תוצאה. זה משחק בליגה של הגדולים, זה משחק שאנחנו צריכים אחריות מאחת העמדות הכי קריטיות כדי לשמור על שער נקי – עמדת הקשר האחורי. לא, זה לא תלוי רק בו זה יהיה מאמץ קבוצתי – ככה זה אצל פוצטינו.

אינני יודע איך אעביר את 12 השעות באוניברסיטה מחר, לפני שאגיע לפאב שלנו הברדקבפתח תקווה, מפגש אוהדים מורט עצבים. סניף של וויט הארט ליין יפתח שם. רק על זה אני חושב כבר שבוע. משוגע משוגע, או כמו שהילדה בפרסומת של יס אומרת סה פו

אה וגם לא יזיק איזה שער של הארי קיין.

COYS!

 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!