הקרב על צרפת

עונת 2020/21 תיזכר כעונה מוזרה מאוד בתולדות הכדורגל, מגיפת הקורונה גרמה לדברים שלא חשבנו שיקרו כמו דחייה המונית של משחקים, לו"ז צפוף בצורה לא הגיונית שגורם לאין ספור פציעות, קבוצות שעולות עם הנוער למשחקים תחרותיים וכמובן אי הימצאותו של קהל באצטדיונים גרמו למשחק שאנחנו אוהבים להיראות כל כך שונה ומוזר ממה שאנחנו רגילים, אבל ספק אם יש עונה כל כל שונה ומוזרה כמו העונה הנוכחית בליגה הצרפתית.

ייתכן שזו תמונה של ‏אדם אחד‏
credit to "Olympique Lyonnais – OL" official facebook page

 

אם הייתי צריך לתאר את ההיסטוריה של הליגה הצרפתית במילה אחת, זאת הייתה "דומיננטיות". כל ההיסטוריה של הכדורגל בצרפת מורכבת מרצפים ארוכים של אלופות שביניהן תקופות קצרות של אלופות זמניות ואקראיות. בסוף שנות ה60 זאת הייתה סנט אטיין שזכתה ב4 אליפויות רצופות, 3 שנים מאוחר יותר היא חזרה לרצף של עוד 3 אליפויות נוספות, בסוף שנות ה80 ותחילת שנות ה90 הייתה זו מארסיי שזכתה ב5 אליפויות רצופות, האליפות החמישית נלקחה מהם בגלל פרשיית שחיתות אבל זה סיפור לזמן אחר. העשור הראשון של שנות ה2000 היה בסימן קבוצה אחת: ליון, אשר זכתה ב7 אליפויות ברצף, והעשור האחרון שייך באופן כמעט בלעדי לפריז סן ז'רמן, שזכתה ב7 מתוך 8 העונות האחרונות בצרפת.

למעשה, המושג "מאבק אליפות" כל כך זר לכדורגל הצרפתי שגם בעונת 2016/17 כאשר מונאקו זכתה באליפות מפתיעה, היא ממש לא נאלצה להילחם עד טיפת הדם האחרונה ושייטה אל התואר. אפילו את המעט תקווה בתחילת העונה הצרפתים לא מקבלים: כל עונה פריז פותחת עם קצב גבוה ולא ממש מאפשרת ליריבות לחלום.

רק שהעונה דברים התחילו טיפה אחרת, פריז חזרו מקיץ קצר מאוד אחרי שהם שיחקו בטורניר הבועה של ליגת האלופות במשך כל אוגוסט, למעשה הפער בין גמר ליגת האלופות לבין המשחק הראשון של פריז בליגה היה בסך הכל שבועיים וחצי, מה שאומר שהרבה שחקנים קיבלו חופשה ופריז פתחה את העונה נגד לנס העולה החדשה עם הרכב משני מאוד, וגם הפסידו. במשחק הבא שלהם הם הפסידו למרסיי בפעם הראשונה מזה כמעט עשור, במשחק השלישי שלהם נגד מץ הם היו מאוד קרובים לתיקו 0-0 עם מץ אבל שער בדקה ה93 של יוליאן דרקסלר התחיל להניע להם את העונה קדימה.

הלוחם-בספאם לוגו

 

תוצאה נוספת של המסע של פריז סן ז'רמן בליגת האלופות הייתה הישארותו של תומאס טוכל בתפקיד, המאמן הגרמני היה בסכסוך עמוק עם לאונרדו, המנהל המקצועי של פריז, וכבר היה רגל אחת החוצה, רק רצו שהוא יסיים את ליגת האלופות וזהו, רק שבליגת האלופות טוכל הפתיע את ההנהלה והביא את הקבוצה לגמר ראשון בתולדותיהם. במצב כזה אי אפשר לפטר מאמן, נכון? זה בדיוק מה שאמרו בהנהלה של פריז והתחילו את העונה עם מאמן שמסוכסך כמעט עם כולם.

וזה פגע בפריז, כי אחרי 8 ניצחונות ליגה רצופים שהתחילו עם הניצחון במץ, הגיע הפסד מפתיע למונאקו אחרי שפריז הובילה כבר 2-0 במחצית, ההפסד הזה הוציא אותם מאיזון וגרם להם לאבד לא מעט נקודת בדרך עד שבסוף 2020 טוכל פוטר והמאמן הארגנטינאי מאוריסיו פוצ'טינו הגיע במקומו. פוצ'טינו ייצב טיפה יותר את הספינה כשעד עכשיו הוא לקח 16 מ21 נקודות אפשריות בליגה, אבל הפסד מאוד מפתיע ללוריין הקטנה פגע במעמדה של פריז בליגה.

ייתכן שזו תמונה של ‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏אנשים עומדים‏‏ ו‏בתוך מבנה‏‏
credit to "PSG – Paris Saint-Germain" official facebook page

 

אבל בשביל מאבק אליפות לא צריך רק קבוצה גדולה שמפשלת, אלא גם קבוצה יותר קטנה שנאבקת איתה. צריך שניים לטנגו, רק שבריקוד הזה יש לא פחות מארבעה.

מי שמובילה את טבלת הליגה נכון לכתיבת שורות אלה, היא ליל, מועדון מצפון צרפת עם בסך הכל 3 אליפויות, האחרונה שבהם הייתה ב2011 עם שלישיית ההתקפה המרגשת הבאה: אומן המספרות (הבעיטות, לא המקום שספרים עובדים בו) מוסא סו, הדריבליסט הנצחי ג'רביניו ואדן הזאר בן ה20. לליל אין יותר מדי היסטוריה להשוויץ בה, אבל ב2017 הגיע אליה המנהל המקצועי הפורטוגזי לואיס קמפוס, קמפוס הפך לשם דבר בכדורגל הצרפתי לאחר שהיה הארכיטקט מאחורי האליפות של מונאקו, במשך 4 שנים הוא הפך את מונאקו ליעד אטרקטיבי לכדורגלנים צעירים מצרפת ומבחוץ לה, אבל לצד התלכיד הנהדר שהיה בנסיכות בעונת האליפות הוא ביסס את הכלכלה שלו על מכירת שחקנים צעירים בהרבה כסף כמו אנתוני מרסיאל וחאמס רודריגז.

בליל הוא עשה אותו דבר: הוא מכר אחרי עונה אחת בלבד את השחקנים ניקולה פפה וויקטור אוסימן ביותר מ140 מיליון יורו, גם העונה יש לו את שלושת הג'ונתנים: ג'ונתן איקונה, ג'ונתן במבה וגונ'תן דיוויד, כולם מיועדים למכירה בהמשך. כל אלה כמובן חשובים מאוד בריצה של ליל בצמרת אבל מי שבאמת מככבים הם שני שחקנים טורקיים בכלל: בוראק יילמאז ויוסוף יאצ'יזי, שני הכובשים המובילים של ליל העונה בכל המסגרות. זה סיפור מעניין במיוחד כי היחסים של טורקיה וצרפת הם עכורים מאוד בלשון המעטה: מקרון נשיא צרפת קרא לטורקיה אויבת הדמוקרטיה בעוד שארדואן נשיא טורקיה קרא לצרפת אויבת האיסלאם, יהיה מעניין לראות איך אליפות בכיכובם של שני טורקים על אדמת צרפת תשפיע על היחסים שבין המדינות הללו.

ייתכן שזו תמונה של ‏‏‏אדם אחד‏, ‏בפעילות ספורט‏‏ ו‏פעילות בחוץ‏‏
credit to "LOSC" official facebook page

 

מי שנמצאת בטבלה בין פריז וליל היא ליון שבמקום השני, שבאופן מפתיע היא הקבוצה היחידה מבין הארבעה שהמאמן שלה זכה באליפות צרפת: רודי גרסיה אימן את ליל באליפות שלה ב2011, אבל לא ממש הצליח למנף את זה לקריירת אימון מצליחה אחרי קדנציות שהיו מלאות בפוטנציאל לא ממומש ברומא ומארסיי. גרסיה הגיע בינואר של שנה שעברה לליון והתחיל שם לבנות קבוצה שמתאימה לו, קצת כמו ליל ההיא גם הפעם יש לו שלישיית התקפה מרשימה מאוד מבחינה מספרית: טינו קאדוורה, קרל טוקו אקמבי וממפיס דפאי כבשו ביחד 33 שערים העונה.

שווה להתעכב בעיקר על דפאי, הווינגר ההולנדי הגיע לליון לפני 4 שנים לאחר שנכשל ביונייטד בגלל שלא התמקד מספקי בכדורגל ויותר מדי במסביב, פשוט מדהים לראות את השינוי של דפאי שלקח אחריות על עצמו, הפך לסקורר אדיר בצרפת ואפילו מונה לקפטן של ליון בגיל 25 בלבד. גם מבחינה מקצועית דפאי השתנה: מווינגר מהיר ששורף את האגף הוא הפך לפליימייקר חכם שמשחק בליון כ9 מזויף ומנהל את ההתקפות. מבחינת דפאי זה יכול להיות "הריקוד האחרון" שלו, הוא מסיים חוזה בקיץ ורוצה להמשיך ליעד הבא, ואליפות תהיה יופי של מתנת פרידה.

 

הצלע הרביעית, והמאוד לא צפויה במאבק האליפות המאוד לא צפוי הזה היא מונאקו, מאז אותה אליפות ב2017 מונאקו עברה בלאגן שלם: מכירה המונית של שחקנים בלי להביא להם מחליף ראוי, מאמן שפוטר, חזר ואז עוד פעם פוטר, קדנציה קצרה ומוזרה של תיירי הנרי ואפילו כמעט ירידת ליגה. מי שהביא מעט שקט לנסיכות בדרום צרפת הוא המאמן ניקו קובאץ' שהגיע בקיץ.

קובאץ' זכור לרוב האוהדים בזכות קדנציה לא מאוד מרשימה בבאיירן מינכן שהשכיחה שבפרנקפורט הוא בעצם היה מאמן לא רע בכלל, ועצם העובדה שהוא מצליח עכשיו במונאקו אולי מוכיחה שהוא אמור להיות מאמן של קבוצות אמצע טבלה. הכוכבים הגדולים של מונאקו הם החלוצים וויסאם בן יידר וקווין פולאנד, בזמן שבן יידר ידוע בהיותו מבקיע גדול עוד מימיו בסביליה וזכה בעונה שעברה בתואר מלך השערים בצרפת, פולאנד הוא גיבור לא צפוי: הוא אף פעם לא באמת כיכב בלברקוזן, אבל כנראה שקובאץ' ידע למה הוא מביא אותו, במונאקו פולאנד הוא חלוץ שיורד בין הקווים ותורם להתקפה לא רק עם 12 שערים אלא גם עם 7 בישולים. אם העונה הזאת תיגמר באליפות של מונאקו זה באמת יהיה מטורף.

*****

שש נקודות מפרידות בין ליל הראשונה למונאקו הרביעית, מה שאומר שבמשחקים עד סיום העונה הכל יכול להיות, ולא רק אליפות עומדת על הפרק: בצרפת יש מקום בליגת האלופות רק לשלוש קבוצות, מה שאומר שאחת תהיה בחוץ. בכל אופן, לפחות בזמן הקרוב צפויה צמרת מעניינת מאוד. 

ייתכן שזו תמונה של ‏‏‏2‏ אנשים‏ ו‏אנשים עושים ספורט‏‏
credit to "AS MONACO" official facebook page
Print Friendly, PDF & Email

תגובה אחת

  1. Avatar

    טוב להזכר שעדיין יש מקומות שהעיסוק בכדורגל וספקולציות האליפות שם אפילו מיותרות יותר מאשר ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח