המשחק הראשון שלי – האנדרדוג הסקנדינבי

אוהדי כדורגל יכולים להיזכר במשחק הראשון שלהם באותה הקלות שהם נזכרים בבחורה הראשונה שלהם…

אני לא זוכר מתי היה המשחק הראשון שצפיתי בו, אני יודע שאבא שלי שם עליי צעיף של הירוקים מגיל קטן וצעק "סלקטר" באליפות של הירוקים, אבל אני בסך הכול הייתי בן 3 אז אני לא זוכר את אותה אליפות. בתור אוהד של האיטלקים אני יכול לטעון שבמונדיאל 82 נוצר הקשר הראשון שלי לכדורגל כאשר דינו זוף הניף את גביע העולם שבוע אחרי שנולדתי. אני חושב שקשה לנו לזכור מה היה המשחק הראשון שראינו, אבל אני בטח זוכר איזה טורניר גרם לי להתאהב במשחק ולהבין את כוחו של האנדרדוג הלא צפוי.

יורו 1992 היה למעשה טורניר הראשון שציפיתי לו. אם המונדיאל של 90 היה איבוד הבתולים הספורטיבי שלי, ב-1992 כבר הייתי גדול מספיק (בן 10) בשביל לספור את הימים לטורניר, לתלות את העיתון עם הסגלים והמשחקים של הטורניר על הקיר בחדר ולהגיד למורה שהשיעורים שלה לא מעניינים כי בערב מתחיל היורו!

היורו שנערך בשבדיה כלל 8 נבחרות בלבד. המארחת שבדיה עם תומאס ברולין החד שעלתה אוטומטית, צרפת הסופר מוכשרת עם כוכבי מארסיי פאפן ,דשאן ובולי ועוד קאנטונה אחד, הולנד של ואן בסטן, חוליט ורייקארד ומול כולם אלופת העולם גרמניה. הנבחרות הנוספות שהיו אמורות רק לספק תפאורה היו בריה"מ, סקוטלנד ואנגליה ועוד סקנדינבית בשם דנמרק, מודרכת על ידי מאמן בשם ריצ'רד נילסן, אשר נכנסה לטורניר כמחליפה ברגע האחרון במקום יוגוסלביה שהושעתה עקב המלחמה.

אני חייב להודות שלא הכרתי בדנמרק אף שחקן חוץ משמייכל ובראיין לאודרופ (האח הפחות מפורסם עד אז). דנמרק פתחה את הטורניר באופן שגרתי ולא מפתיע. 0:0 קצבי ומלא מהלכי כדורגל טובים עם אנגליה במשחק הראשון והפסד מובן למארחת שבדיה בדרבי הבלונדיניות במשחק השני. איך אומרים? עד פה לא חשדתי, מה אני חשדניסט? ואז הגיע המשחק השלישי והמכריע, נגד הצרפתים. אחרי שער מהיר של לארסן הגיע שער שוויון של פאפן במחצית השניה אשר איים לסיים את המסע של הדנים, רק שהדנים החליטו שהם באו בשביל לנצח והצליחו להשיג את שער ניצחון מספר דקות לסיום. פה חשדתי. דנמרק עלתה לחצי הגמר (ככה זה שיש רק 8 נבחרות), ושם הצליחה להמם את הולנד הפייבוריטית הברורה. 2 שערים של לארסן, מול שערים של ברקאמפ הצעיר ורייקארד, שלחו את המשחק לדו קרב פנדלים בו ניצחו הדנים 4:5 בזכות עצירה אחת של שמייכל לבעיטה של לא אחר מאשר ואן בסטן. כל בעיטה של הדנים לוותה בקור רוח מעורר כבוד של קבוצת שחקנים שרובה שיחקו בליגה הדנית בקבוצות כמו ברונדבי ולינגבי. אני נשבע שלולא העובדה ששיחקתי במנג'ר, הייתי מוכן להתערב שברונדבי ולינגבי אלו שמות של בובות בארבי…

פנדלים בין הולנד לדנמרק

במשחק הגמר הדנים כבר גרמו לגרמנים לפחד וניצחו 0:2 בזכות שני שערים של שחקנים שאין לי מושג איך קוראים להם ואיפה הם שיחקו (כמו רוב הנבחרת הדנית). הזיכרון שלי מאותו טורניר ועד היום הוא שהתלהבתי מקבוצה שלא הכרתי בה כמעט אף שחקן. זכור לי שהדנים הפגינו לאורך כל הטורניר רמה טכנית גבוהה אבל לא מהסוג שרואים משחקן דרום אמריקאי אלא טכניקה מושלמת ברמה האירופאית והקבוצתית. רצף נגיעות פשוטות ומהירות בכדור, משחק אגפים ועקיפות – כמעט כל השערים של הדנים בטורניר הגיעו מהאגפים.

אני למדתי בסיום הטורניר מהו כוחו של האנדרדוג . מי שיצפה במשחקים של הנבחרת הדנית דאז יראה כדורגל קבוצתי מושלם של שחקנים סבירים וכך קיוויתי שיעשה נילסן לנבחרת שלנו. כנראה שיש דברים שאפילו נילסן הגדול ז"ל לא יכול לעשות…

דנמרק 92 –זאת הייתה החוויה הראשונה שלי בכדורגל.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח