המסע של אביב בצון – אתגר הנבחרות

לא קל לאמן נבחרת. אתה צריך להסתדר אך ורק עם קאדר השחקנים העומד לרשותך, אין לך אפשרות לרכוש שחקנים חדשים וריענון הסגל די מוגבל למה שהמדינה שאתה מאמן מסוגלת לנפק לך.

בנוסף, כאב הראש שבבחירת הסגל הוא משהו שלא נתקלים בו בקבוצות. בקבוצה אפשר למכור שחקנים, בנבחרת אתה צריך לנפות אותם מהסגל, מה שעלול להוביל לביקורת נגדך. בקיצור, משימה לא פשוטה.

עכשיו תארו לעצמכם שאתם מאמנים לא נבחרת אחת, אלא חמש נבחרות. במקביל.

נבחרת צרפת, מונדיאל 2018
Credit to Équipe de France de Football facebook page

אתגר הנבחרות נשמע פשוט כששומעים אותו לראשונה, אך מהר מאוד מגלים שהוא מורכב. המטרה היא ברורה – לאמן חמש נבחרות, נבחרת מכל קונפדרציה (אירופה, אסיה, אפריקה, צפון אמריקה, דרום אמריקה), ולהוביל אותן לזכייה בטורניר החשוב ביותר בכל קונפדרציה. ככל שהתקדמתי באתגר הבנתי שהמשימה הקשה באמת היא להקדיש את מלוא תשומת הלב לכל אחת מחמש הנבחרות, ולא תמיד זה מצליח. אבל לזה נגיע בהמשך. בינתיים, נכיר את הנבחרות:

הולנד (אירופה)

דירוג פיפ”א בתחילת המסע: 17

הכוכב הגדול: וירג’יל ואן-דייק

וירג'יל ואן דייק מנג'ר

מבחינת פוטנציאל, להולנד יש את ההגנה הטובה ביותר באירופה עם ואן-דייק ודה-ליכט, וגם קישור לא רע בראשות וויינדאלום ודה-יונג, אך ההתקפה היא סימן שאלה. נכון לעכשיו, אין להולנדים שחקן התקפה ברמה עולמית. כוכב ההתקפה של הנבחרת היום הוא ממפיס דפאי מליון, וכשמביטים הצידה להתקפות של צרפת, ספרד, פורטוגל, בלגיה ואנגליה למשל, מבינים שהבעיה הגדולה של הכתומים היא בשליש ההתקפי של המגרש.

המטרה הברורה היא כמובן זכייה ביורו 2020, או מקסימום 2024 שאחריו, אך הולנד היא הנבחרת בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להביא לי גם את הגביע הגדול מכולם – הגביע העולמי. בתור התחלה, אסתפק בלצלוח את המשימה הראשונה – לסיים ראשון בבית המוות בליגת האומות, שכולל גם את גרמניה וצרפת.

 

קולומביה (דרום אמריקה)

דירוג פיפ”א בתחילת המסע: 14

הכוכב הגדול: חאמס רודריגז

חאמס מנג'ר

ביום קיצי אחד באמצע שנות ה-90′, ראיתי במקרה משחק של נבחרת קולומביה ביורוספורט, ומיד התאהבתי. בהצלת העקרב של היגיטה, בתלתלי הזהב של ולדרמה, בזריזות של אספרייה, במדים הצבעוניים ובעיקר בכדורגל השמח של הקולומביאנים. מאז שמרתי להם פינה חמה בלב, שגדלה ב- 2014, כשקולומביה בניצוחו של חאמס רודריגז, צבעה את המונדיאל בברזיל בצהוב, כחול, אדום, עד שנעצרה על ידי המארחת.

נכון, קולומביה עדיין לא גדולה ומאיימת כמו ברזיל וארגנטינה, ובעשור האחרון נמצאת גם בצילן של אורוגוואי וצ’ילה שהצליחו לזכות בקופה אמריקה, בעוד שהזכייה האחרונה של הקולומביאנים הייתה אי שם ב- 2001, אך כל זה הופך את האתגר של להביא את התואר הנכסף לבוגוטה למרתק יותר.

מרבית השחקנים מגיעים מקבוצות הצמרת של חמש הליגות הגדולות באירופה: דויד אוספינה השוער, דווינסון סאנצ’ז וג’רסון מורילו הבלמים, חואן קוודראדו, קרלוס סאנצ’ז וחאמס רודריגז הקשרים ולואיס מוריאל, דובאן ספאטה ורדאמל פלקאו החלוצים. יש לקולומביה קאדר שחקנים מעולה שיכול להוביל אותי כל הדרך לתהילה, כבר בקופה אמריקה ב- 2019 – שם מחכות לי צ’ילה, פרו ויפן בתחילת הדרך.


דרום קוריאה (אסיה)

דירוג פיפ”א בתחילת המסע: 57

הכוכב הגדול: סון הונג-מין

סון מנג'ר

הפתעת מונדיאל 2002 (אותו אירחה יחד עם יפן) נחשבת לאחת הנבחרות החזקות באסיה, שהעפילה לתשעה מונדיאלים רצופים, ולמרות זאת, הזכייה האחרונה שלה באליפות אסיה לנבחרות הייתה אי שם בשנת 1960 (לאחר ניצחון 3-0 על ישראל שסיימה במקום השני). בשלושת הטורנירים האחרונה ביבשת, הגיעה הנבחרת לחצי הגמר, ובטורניר האחרון ב- 2015 אף הצליחה לעלות לגמר, אך התואר הנכסף עדיין לא זכה להגיע לסיאול בעת המודרנית.

הכוכב הגדול של הנבחרת הוא כמובן, סון הונג-מין מטוטנהאם, אך מסביבו יש סגל לא רע ושחקנים שיכולים להוביל את דרום קוריאה לזכייה בגביע אסיה, ואולי גם לשלבים המאוחרים של המונדיאל. קי סונג-יונג, לי צ’ונג-יונג, וג’י גונג-וואן הם שחקנים עם ניסיון עשיר בפרמייר-ליג ובבונדסליגה, וגם החבורה הצעירה, שכוללת את הוואן הי-צ’אן מהמבורג, לי סונג-וו מורונה וילד הפלא בן ה-17, לי קנגין מולנסיה, מוכיחה שהעתיד בקוריאה הדרומית ורוד במיוחד.

נכון, במציאות גביע אסיה כבר חלף, והקוריאנים הגיעו רק עד רבע הגמר, אבל זה לא מונע ממני לשכתב את ההיסטוריה, בטורניר הגדול הראשון שלי באתגר הזה. בבית המוקדם מחכות לי ערב הסעודית, סוריה וטורקמניסטן.

 

ג’מייקה (צפון אמריקה)

דירוג בתחילת המסע: 54

הכוכב הגדול: לאון ביילי

לאון ביילי מנג'ר

בדומה לדרום קוריאה, גם לג’מייקנים, שמעולם לא זכו בגביע צפון אמריקה, יש כוכב-על אחד שבולט מעל כולם, לאון ביילי מלברקוזן. ההבדל בין הנבחרות הוא שמבחינת פוטנציאל, ג’מייקה יכולה להעמיד נבחרת ברמה גבוהה מאוד, אם השחקנים הג’מייקנים בבריטניה רק יסכימו לייצג אותה.

ראחים סטרלינג, הג’מייקני הטוב ביותר בעולם, מככב בנבחרת אנגליה, אך יש עשרות שחקני פרמייר-ליג וצ’מפיונשיפ בעלי אזרחות ג’מייקנית, שמעולם לא רשמו הופעה רשמית באנגליה ויכולים, אם יסכימו, לייצג את ג’מייקה. הרשימה החלקית כוללת את טרוי דיני, דמראי גריי, ריס אוקספורד, סקוט סינקלייר, ראוול מוריסון ועוד רבים וטובים שיכולים לשדרג את הנבחרת ולגרום לה לעקוף את ארה”ב ומקסיקו, שתי הנבחרות החזקות בקונפדרציה.

המטרה הראשונה היא לסיים בין שש הראשונות במוקדמות ליגת האומות (4 משחקי מוקדמות סה”כ), ולהעלות לדרג א’ בליגה, ושם להיאבק על התואר הראשון- ליגת האומות של צפון אמריקה. במציאות אגב, ג’מייקה נכשלה להעפיל לדרג’ א’, בגלל הפרש שערים נחות.

 

סנגל (אפריקה)

דירוג בתחילת המסע: 24

הכוכב הגדול: סאדיו מאנה

עוד נבחרת שמעולם לא זכתה בתואר הגדול ביבשת שלה. דור הזהב של אל-חאדג’י דיוף כמעט עשה את זה ב-2002, השנה הטובה ביותר של הכדורגל הסנגלי (גמר אליפות אפריקה ורבע גמר המונדיאל), ונדמה שאם יש דור שמסוגל ללכת עד הסוף, הרי שמדובר בדור הנוכחי.

בניגוד לשנים קודמות, סנגל מתפארת כיום בכוכבים ברמה עולמית שמשחקים בקבוצות צמרת בליגות הגדולות, ואפילו באלוף אירופה טרי, סאדיו מאנה מליברפול. חאלידו קוליבאלי מנאפולי נחשב לאחד הבלמים הטובים והקשוחים באירופה, ושני הכוכבים מובילים נבחרת שעמוסה בכישרונות כמו אידריסה גיי מאברטון, צ’ייקו קויאטה מקריסטל פאלאס, קייטה באלדה מאינטר ועוד.

המטרה הראשונה היא להעפיל לאליפות אפריקה 2019 מבית המוקדמות הקל, שכולל את סודאן, גינאה המשוונית וסאו תומה ופרינסיפה (מנג’ר זה השיעור גיאוגרפיה הטוב ביותר). אבל בינינו? המטרה האמיתית היא להפוך את סנגל לאפריקאית הראשונה שזוכה במונדיאל.

סיידו מאנה מנג'ר

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח