אין ספק שהחיבור בין פוליטיקה לספורט הוא קשר הדוק, ובפרט באולימפיאדה. ראינו זאת בראי ההיסטוריה כבר מהעת העתיקה, דרך ניסיון העצמת היטלר וגרמניה הנאצית באולימפיאדה בברלין 1936, דרך משחקי הכוח במלחמה הקרה כאשר ב-1980 ארצות הברית החרימה את המשחקים האולימפיים במוסקבה, וארבע שנים לאחר מכן, רוסיה היא זו שהחרימה את התחרויות בלוס אנג'לס ב-1984.

אבל התמונה שצדה את עיני מיום המשחקים השני היא מהמשחק בין נבחרת מצרים לבין נבחרת גרמניה, בה נראו שתי שחקניות כדורעף החופים של מצרים: דואא אלגובשי, ונאדה מיוואד, משחקות עם מכנסיים ארוכים, חולצות ארוכות וכאשר אחת מהן (דואא) עטופה בחיג'אב. המשחק אומנם הסתיים ב-2:0 לטובת הגרמניות, אך התמונה הזו, ביחד עם הריאיון שסיפקה אתמול בו העידה כי "החיגאב לא יעצור אותי מלעסוק בספורט בו אני אוהבת" בהחלט נחרטו במוחי.

זוהי הפעם הראשונה בה משתתפת נבחרת הנשים של מצרים במשחקים האולימפיים בתחרות כדורעף החופים, לכך התייחסו דואא ונאדה: "אנחנו מתרגשות לקחת חלק באולימפיאדה, ולראות את דגל מצרים מתנופף פה לראשונה, ליד הדגלים של מדינות אחרות, זה כבוד גדול בשבילנו לקחת חלק בטורניר". רק ב-2012 באולימפיאדה בלונדון, התירו להשתמש בבגדים אחרים למעט הביקיני המזוהה כל כך עם כדורעף החופים. דואא התראיינה בנושא: "עצם העובדה כי נוכל להתחרות בבגדים שלנו, יוכל לפתוח את כדורעף החופים גם לתרבויות אחרות". בריאיון שסיפק אתמול דובר התאחדות הכדורעף הבינלאומית, הסביר במילים שלו כי אכן המהלך נעשה על מנת לפתוח את המשחק לתרבויות ואמונות נוספות, והוסיף כי לעומת 143 מדינות שעסקו בנושא ב-לונדון 2012, המספר גדל והגיע ל-169 מדינות האחראיות לכך שהנבחרת המצרית תוכל להשתתף. עד 2012 כל שחקנית כדורעף הייתה מחויבת ללבוש בגד ים מלא או ביקיני עם רוחב צד של עד שבעה סנטימטרים – כן, כפי שקראתם, קטן מאוד. בשנת 2012 נכנסו לתוקף שלושה חוקים נוספים, ובהם מותר ללבוש מכנסיים קצרים של עד שלושה סנטימטרים מעל הברך, החולצה יכולה לכלול שרוולים ארוכים או קצרים, או בגד ים מלא, כפי שלובשות השחקניות המצריות.

דואא התייחסה לנושא החיג'אב: "אני לובשת את החיג'אב במשך 10 שנים כבר, וזה לעולם לא הפריע לי לעסוק בדברים שבהם אני אוהבת לעסוק, למשל כדורעף החופים". בעיניי העובדה שהשחקניות המצריות יכולות להתחרות כפי שהן זו עובדה כל כך מעוררת השראה וממלאת משום הרצון העז של הנשים הללו לקבלה של השונה והאחר, ולכך ששחקניות הכדורעף המצריות ובתוכן שחקניות כדורעף נוספות שלא מעוניינות לקחת חלק בתכתיבים החברתיים או באותם חוקים שהיו בעבר ולא נכנעו לעובדה שחובה לשחק רק עם בגד ים מלא או ביקיני, והצליחו לשנות את החוקה. פעמים רבות אותן שחקניות חשו תסכול רב מהאופן בו הוצגו כאובייקט מיני קודם, ורק לאחר מכן כשחקניות כדורעף מקצועניות. אני שמח על כך שארגון הכדורעף הבינלאומי קיבל החלטה שמאפשרת לדתות ואמונות שונות לקחת חלק במשחקים האולימפיים ובתוכן גם לקבל את השונה. לכן, אותה תמונה שמשלבת כביכול את הישן מול החדש, את החוקים הישנים אל מול המקום הדמוקרטי והפלורליסטי המכבד, סיפקה לי רגע של אושר.