אחד הדברים היפים בספורט זו האשליה. היכולת של קבוצה ליצור מצג כאילו היא מסוגלת למשהו שלא באמת מגיע לה. אבל בסופו של דבר, כל אשליה סופה להתנפץ והאשליה של הפועל ירושלים, שאפשר לקחת אליפות בהליכה, פשוטו כמשמעו, התנפצה לה בפרצוף בדיוק בזמן. ופתאום הכל מתהפך ואוהדי מכבי חוגגים הערב, גם בלי להיות שם, מבינים לרגע איך מרגישים אוהדי הפועל כשמכבי מפסידה…מנפלאות הספורט הישראלי.

על הפלייאוף של ירושלים צריך לומר, כי אפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אי אפשר לרמות את כל האנשים, כל הזמן. והתרמית התנפצה לה בפרצוף בדיוק בשיא, אצלה בבית, עליו נלחמה כל השנה. דז'ה וו לגמר הגביע?

קשה לי לומר אם ירושלים זלזלה בראשל"צ או פשוט לא הייתה מסוגלת ליותר מזה. ראשל"צ לא פראיירית. קבוצה שהדיחה את חיפה, קבוצה שעשתה את הקמפיין האירופי הטוב ביותר של קבוצה ישראלית השנה ובעיקר קבוצה עם מאמן מנוסה שהביס את פרנקו ללא תנאי ברגעי ההכרעה. והנקודה הזו, היא כנראה זו שהכריעה את האליפות הזו. מצד אחד מאמן מנוסה שהוציא מהכתומים את המקסימום. מצד שני מאמן שיש לו חומר שחקנים הכי טוב בארץ, קיבל סטירה מול הפועל ת"א, קיבל טלטול מול אילת ולא למד. הערב הוא נענש ובגדול. עם כל הכבוד לראשל"צ, לא סתם אני מדגיש בעיקר את הכישלון הירושלמי. כי על הנייר היא הטובה במדינה. העובדה שלא היא זו שזכתה בסופו של דבר, היא קודם כל באשמתה.

לשנה הבאה נייחל בעיקר לרמת כדורסל גבוהה יותר. הפלייאוף היה מהנה, דרמות ענקיות, אבל רמת כדורסל לא גבוהה בלשון המעטה. ואולי נזכה לסדרות סוף סוף עד הסוף. רציתי לומר חופשה נעימה, אבל עוד פחות מ 24 שעות יורו, אז…לילה טוב.