שושלות יכולות להיות דבר מעניין. עובדה, בארץ מאוד אהבו את הסידרה שושלת. לא בכדי הופקו 9 עונות ו-220 פרקים, ועכשיו גם חזרה למסכים בגירסה צעירה ומשופצרת. אבל לא כל שושלת קשורה לבלייק, קריסטל ואלקסיס. השושלת בהתהוות שיש לנו עכשיו הופכת את העניינים לקצת משעממים, למרות שהכדורסל של הקבוצה לא נחשב משעמם בכלל.
הגולדן סטייט וורייורס נכנסים לעונת 2017-2018 אחרי אליפות שנייה בשלוש שנים, כשהם מפסידים רק משחק אחד לאורך כל הפלייאוף של העונה שעברה. קווין דוראנט וסטף קארי חתמו על חוזים שמנים, אף אחד משמעותי לא עזב, עומרי כספי הצטרף לחגיגה, ובסה"כ נראה שאין ממש משהו או מישהו שיכול לעצור אותם בדרך לאליפות נוספת.
בראיון לניו יורק טיימס, צ'ארלס בארקלי אמר שהוא יצטרך להופיע בטלוויזיה ולזייף התלהבות במשך 7 חודשים, בזמן שכולם יודעים שהגמר הולך להיות גולדן סטייט מול קליבלנד בפעם הרביעית ברציפות. יש הגיון בדבריו. למרות שיריבויות זה טוב לרייטינג של הליגה, כרגע זה לא נראה כאילו לקליבלנד, עם כל השינויים של הקיץ, יש משהו למכור בסידרה של הטוב מ-7 מול הווריורס, בעוד קצת יותר מחצי שנה. יש למישהו בכלל סיכוי?
למרות שהרבה אוהדים מיואשים מחוסר האיזון בליגה ובמיוחד כשיש קבוצה אחת כל כך יותר טובה מכל אחת אחרת, קשה לי להאמין שבתוך הקבוצות האחרות מסתכלים על זה ככה. בקליבלנד, כל עוד לברון ג'יימס חי ונושם, רואים את עצמם כמלכי המזרח והטוענים לכתר הלגיטימיים. העונה הסדירה פחות חשובה, ולכן אין שם דאגה גדולה בעקבות הפציעה של אייזיאה תומאס שיחזור רק בתחילת 2018. דרק רוז רעב להוכיח מה הוא שווה, דוויין ווייד שמח לשתף פעולה עם לברון, וקווין לאב ישמח שיותר כדורים יעברו אצלו בידיים.
בבוסטון המשיכו להוסיף חלקים כדי לשנות את מאזן הכוחות במזרח. גורדון הייוורד הצטרף כשחקן חופשי, קיירי אירווינג משוחרר מעריצותו של לברון (ככה הוא גורם לזה להראות), אל הורפורד מוכן לעשות מה שיצטרכו וג'ייסון טייטום הוא רוקי מאוד מסקרן. בגדול, נראה שיש סוף סוף טוענת לכתר רצינית במזרח, אפילו יותר מעונה שעברה, כשבוסטון סיימה עם המאזן הטוב במזרח, אבל לא ממש היוותה יריב לקליבלנד בגמר האיזורי.
לסן אנטוניו יש אולי את השחקן הטוב בנ.ב.א, קאווי לאונרד, DA REAL MVP של שנה שעברה לדעתי. בנוסף, יש את גרג פופוביץ' על הקווים, מה שאומר שזו יכולה להיות חמישיה של קאווי וארבע קופאיות מהסופר, והספרס עדיין ישחקו טוב. התחושה שלולא הפציעה של לאונרד במשחק הראשון של סדרת גמר המערב הספרס היו נותנים פייט רציני לגולדן סטייט היא גורם מדרבן בשביל הספרס, למרות שהסגל לא נוצץ במיוחד.
אבל לא כל הנוצץ הוא זהב; כה אמר עומר אדם וגם טולקין ועוד רבים וטובים. זה לא הפריע ליוסטון לצרף את כריס פול לג'יימס הארדן ולנסות לשחק את הכדורסל המהיר והקצת מבולגן שלהם עם שני שחקנים שצריכים את הכדור כל הזמן. המפתח להצלחה של הניסוי הזה טמון ביכולת של מייק ד'אנטוני לגרום להארדן להתרגל לא לגעת בכדור ולזוז כשהוא לא אצלו, ושכל ההגנה תיתן מעצמה כדי לסתום את החורים הקבועים שלו. הם פותחים את העונה מול גולדן סטייט בחוץ, וצפויים להיראות מאוד מבולגנים מול קבוצה שפחות או יותר רצה בלי הרבה חריקות כבר כמה שנים.
עוד קבוצה שלא מתרגשת מהעובדה שיש רק כדור אחד לשחק איתו היא האוקלהומה סיטי ת'אנדר. מופיע היחיד של ראסל ווסטברוק השתדרג לשלישיה. כרמלו אנת'וני הצליח לברוח מניו יורק (בניקס מאוד שמחים), ופול ג'ורג' כפה על הפייסרס לשלוח אותו בטרייד. הרבה כישרון אינדיווידואלי, מעט מאוד עומק, ויהיה מעניין לראות מה בילי דונובן מצליח לעשות עם מה שסם פרסטי בישל לו.
יש המון דברים מעניינים ב"סופר קבוצות" שנבנו ברחבי הליגה, גם אם הן מצליחות, והרבה פעמים במיוחד כשהן לא. ועדיין, לא נראה כאילו אחת מהן תצליח להחליף את השילטון של חבורת סטיב קר. ולכן זו תהיה עונה שבה הרבה אוהדים יצטרכו לחפש את ההנאה שלהם בדברים קטנים יותר.
כמו השילוב המאוד מעניין במינסוטה, עם מאמן שנחשב גאון הגנתי, שינסה ביחד עם טאונס, וויגינס וג'ימי באטלר סוף סוף להביא את הזאבים לפלייאוף, מה שמעולם לא קרה בלי קווין גארנט בקבוצה.
החזרה של פילדלפיה למרכז העניינים, כשהכול תלוי ברגליים השבריריות של ג'ואל אמבייד. יתכן שהוא כבר עכשיו הסנטר הטוב בליגה, אבל פציעה שלו וכל הצעירים האחרים בקבוצה (סימונס, סאריץ', פולץ) לא יעזרו לשבור את בצורת ההצלחות בפילי.
יש עוד קבוצות שיהיה כיף, או לפחות מסקרן, לראות: כמו את הברוקלין נטס עם ג'רמי לין (אם ישאר בריא) למרות שהשאיפות שם יחסית צנועות. או לעקוב אחרי ג'יאניס והמסע שלו לעבר התואר "השחקן הטוב בעולם". ולעקוב אחרי השיקגו בולס, שלראשונה (וקצת מאוחר מדי) משחקים כדי לבנות משהו חדש ולא מכוונים לבינוניות מטעה. ואת ניסוי תאומי המגדל בניו אורלינס שנועד להיכשל. והקליפרס שינסו לראות אם אפשר להחליף את כריס פול בעזרת מסירות על עיוור של מילוש תאודוסיץ' ומסירת המושכות לבלייק גריפין. והלייקרס שאמורים לעשות עוד צעד בחזרה לרלוונטיות. והניקס שפירקו את החבילה ונראים מאושרים לשים את הכדור בידיים של פורזינגיס.
במיקרו, יש המון טוב ומעניין וכנראה כיף. במאקרו, יש תחושה טיפה מייאשת של דז'ה וו.
