הייתי הילד הכי קטן בכיתה

חלק גדול מאיתנו, במיוחד אלו שנולדו באלף הקודם, בילה את מרבית זמנו הפנוי במשחקי כדור בשכונה, בעיקר כדורגל. חלק מאיתנו גם נרשם לחוגי כדורגל, אולי אפילו לאחת מקבוצות הילדים והנוער של מועדוני הכדורגל בארץ. רובנו המוחלט, למרות התקוות הגדולות, גם “תלה את הנעליים” בגיל צעיר, ופנה לדרכים אחרות… על אף הצער הגדול ותחושת ההחמצה, סיכויים רבים שלא היינו הופכים לשחקנים הגדולים שחלמנו להיות. אבל מה אם ההחלטה שקיבלנו היתה פזיזה מדי? מה אם המסגרות בהן לקחנו חלק התבססו על תהליכי סינון בעייתיים ומוּטים?



אפקט הגיל היחסי

אחד ההסברים להטיות ולכשלים המובְנים בתהליך הסינון והאיתור של כשרונות צעירים בעולם הכדורגל ובעולם הספורט כולו, נקרא אפקט הגיל היחסי (RAE). גורם זה מתייחס לפערים ההתפתחותיים (משקל, גובה, יכולות קוגניטיביות, קורדינציה, מהירות וכד’) שקיימים בין ילדים שנולדו בתחילת שנתון לבין ילדים שנולדו בסוף אותו שנתון. בגיל מבוגר אמנם אין הבדל משמעותי בין יליד ינואר, לדוגמא, ליליד נובמבר, אך בגילאים קטנים יותר הפערים יכולים להיות משמעותיים. פערים אלו גורמים לתסכול מתמשך בקרב הצעירים יותר, ולאחר מכן גם לנטישה של החוגים והמסגרות הלימודיות. כתוצאה מכך, השחקנים שנשארים במסגרות ומתקדמים אחר כך לקבוצות הבוגרות של המועדונים והנבחרות הם אלו שנולדו בחודשים המוקדמים יותר בכל שנתון, המבוגרים יותר. הצעירים שאינם פורשים ולמרות הקשיים נחושים להתמיד במסגרות המקצועיות, מוצאים עצמם בדרך כלל כבר בגיל צעיר במועדונים נחשבים פחות עם תקציבים נמוכים יותר, מה שרק מגדיל את הפער המקצועי בינם ובין חבריהם המבוגרים יותר מאותו שנתון, ומוביל בסופו של דבר לפרישתם הבלתי-נמנעת. אם כך, האם ניתן לצפות שרוב שחקני הכדורגל המקצועני בעולם הם ילידי החודשים הראשונים בכל שנה?

800px-caleb_mendez_soccer_09

כצפוי, מחקרים בתחום מציגים פערים משמעותיים בין מספר השחקנים שנולדו בחציון הראשון של השנה לבין מספרם של אלו שנולדו בחציון השני, בכל ענפי הספורט התחרותיים המרכזיים: כדורגל, כדורסל, בייסבול, פוטבול והוקי, זאת על אף שהסיכוי התאורטי לכך שיוולד שחקן כדורגל מוכשר בחודש פברואר זהה לסיכוי התאורטי לכך שיוולד בחודש אוקטובר. כך שבניגוד לאוכלוסיה כולה בה מספר האנשים הנולדים בכל חודש הוא (פחות או יותר) זהה, חלוקה של שחקנים מענפי ספורט אלו לפי חודשי לידה מציגה תמונה לא מאוזנת. כמובן שבכל מדינה ובכל ענף ספורט ישנה אפשרות לתאריך חלוקה (cut-off) אחר, אבל מכיוון שארגוני הכדורגל פיפ”א ואופ”א מתייחסים לתאריך ה-1 בינואר כתאריך החלוקה המרכזי להשתתפות בתחרויות בינלאומיות, נהוג להתייחס אליו כתאריך הבסיס לחלוקה לרבעונים בעת בחינה של ההטיה בענף הכדורגל. ההטיה גם מוזכרת בספרים מוכּרים דוגמת פריקונומיקס או outliers של מלקולם גלדוול, אשר העלה את הנושא בהקשר של אי-ניצול הפוטנציאל האנושי.

ברוך שלא עשני אישה? לא בטוח

מצד שני, המחקרים גם גילו מספר ענפי ספורט בהם התופעה אינה קיימת. בענפים כמו גולף או התעמלות, המחקרים לא מצאו השפעה של אפקט הגיל היחסי. כך גם בספורט נשי, ובכדורגל נשים בפרט. מדוע, אם כן, התופעה לא מתקיימת במקרים אלו? ההנחה היא שענפי ספורט תחרותיים דוגמת גולף, אינם דורשים מגע פיזי בין המשתתפים, כך שנתונים פיזיים אינם מהווים שיקול מרכזי בבחירה וסינון של כשרונות צעירים, וכך מאפשרים גם לצעירים יותר בקבוצת הגיל לרכוש ניסיון ולהציג את יכולותיהם וכשרונם בשלב מאוחר יותר. בנוגע לספורט הנשי, וענף הכדורגל הנשי בפרט, נראה כי הניסיון למשוך כמה שיותר משתתפות לתחום בכדי להגדיל אותו, גורם למאמנים ולמקבלי ההחלטות לדחות או להגמיש את תהליכי הסינון והבחירה, וכך מתאפשר גם לצעירות יותר בכל שנתון לרכוש ניסיון ולהתפתח בתחום – ומכאן שדווקא הספורט הנשי הוא שיוויוני יותר מענפי הספורט הגבריים.

soccer-673488_960_720

ומה בישראל?

למרבה ההפתעה (או שלא?) מחקר של פרופ’ רוני לידור ושותפים שנערך לפני מספר שנים בקרב שחקנים בליגות הבכירות בישראל בענפי הכדורסל, כדוריד, כדורגל וכדורעף הציג תמונה ברורה – לא קיים הבדל בין מספר השחקנים בכל ענף אשר נולדו בתחילת השנה (בהתאם לתאריך הסינון) לבין אלו שנולדו בסופה. מהי הסיבה? ככל הנראה, כוחנו בחולשתנו. הביקוש הנמוך באופן יחסי לחוגי כדורגל בקרב ילדים יוצר תהליך סינון גמיש יותר. חוסר התחרותיות על מקום בקבוצות ומועדונים בעצם מהווה גורם המקטין סיכוי ל-RAE, ממש כמו בכדורגל הנשי. סיבה נוספת היא התחרות בין בתי הספר לכדורגל של המועדונים המובילים בישראל על מספר קטן יחסית של ילדים מוכשרים גורם להם לא לוותר על ילדים ולאפשר לאלו בעלי מוטיבציה להמשיך, ככל הנראה בתקווה למצוא את ערן זהבי הבא, גם אם הוא late bloomer (מגיע לבגרות בשלב מאוחר יותר מאשר בני גילו). סיבה נוספת אשר הועלתה ע”י חלק מהחוקרים היא תאריכי הסינון הגמישים: לעיתים החלוקה לקבוצות גיל במסגרות השונות היא לפי כיתות (כלומר: שנת לידה), לעיתים משתמשים בתאריך ה-1 לספטמבר כתאריך חלוקה, ולפעמים פשוט מאחדים מספר שנתונים לקבוצה אחת ומחלקים לתת-קבוצות דווקא לפי גודל פיזי. ייתכן ששימוש בתאריכי סינון גמישים ומגוונים יכול להוות פתרון טוב והוגן עבור מדינות גדולות באירופה ובארה”ב בהן ה-RAE חי ובועט בליגות לילדים ולנוער.



בדיקה שביצעתי בעצמי על נתוני תאריכי הלידה של 257 שחקנים בעלי אזרחות ישראלית מליגת העל בכדורגל בעונה הנוכחית (ששלפתי מאתר transfermarkt) בחלוקה לרבעונים מתאריך ה-1 לינואר ואילך, העלתה כי אכן התופעה לא קיימת בקרב השחקנים המשחקים כיום בליגה (רובם ילידי שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90): 28% נולדו ברבעון הראשון של השנה, 24% ברבעון השני, 21% ברבעון השלישי ו-27% ברבעון הרביעי.

אם כך, לילידי שנות ה-80 וה-90 בישראל אין תירוץ, גם אם היו קטנים וצעירים יותר מיתר בני כיתתם. כיום, ככל הנראה, עקב הירידה בביקוש לחוגי כדורגל בקרב “דור המסכים”, תהליך הסינון גמיש אפילו יותר. יאללה, עכשיו אפשר לקחת כדור ולצאת עם הילד למגרש. גם אם לא ייצא ממנו עומר אצילי, לפחות יוציא קצת אנרגיה ויישן טוב בלילה. נסתפק גם בזה.

יומנו של שחקן כדורגל חובבן ומתבגר

 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח